ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- עניינו של יום
- מדורים
- ישיבת מרכז הרב
- יום ירושלים תשס"ח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
מורי ורבותי. בשנה שעברה ביום הזה ובמקום הזה עמד בראשנו מרן ראש הישיבה, רבנו אברהם אלקנה כהנא שפירא זכר צדיק לברכה. זכה מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה לאריכות ימים, וזכינו גם אנחנו לאריכות ימיו. הוא היה עמוד התורה של בית מדרשנו, המשיך את דרכם של מורינו ורבותינו מרן הרב ומרן הרב צבי יהודה. סביבו התאחדו התלמידים הגדולים של בית המדרש וכעת נחסר הכוח המאחד.
לפני שלושה חודשים, בראש חודש אדר ב' הזדעזעה הישיבה בפיגוע רצחני ובהריגתם של תלמידים קדושים ויקרים. אירועים נוראיים אלה דורשים מאתנו להעמיק את אמונתנו בה' אלוקינו. הזעזועים האלו מחייבים לעלות לשלב חדש של קריאה בשם ה'. "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז, ג-ד). הצרה מביאה לקריאה חדשה בשם ה'. הצרה מזעזעת ומוציאה אותנו מהסדר, ואנחנו צריכים להתעלות לקריאה חדשה בשם ה', קריאה עמוקה וגדולה. ביום הזה שאנחנו מודים ואומרים: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (שם יג) מתעצמת הקריאה מתוך הזעזועים, קריאה גדולה מתוך הצרה ומתוך הישועה כאחד, קריאה חדשה בשם ה'.
מלחמת ששת הימים פרצה עקב כניסתו של הצבא המצרי לסיני והתקרבותו לגבולות ישראל, בניגוד להסכמים. היה גיוס של חיילי המילואים, והיו אלו שלושה שבועות של חרדה לפני המלחמה. באותם שלושת השבועות העם כולו התאחד לעמוד מול האויב, הסכנה מבחוץ איחדה את כולם. שכנים שלפני כן לא דיברו זה עם זה, פתאום נהיו אוהבים, ידידים ועוזרים זה לזה - נשכחו חילוקי הדעות וכל המחלוקות נעלמו. בגלל גיוס המילואים המלא בירושלים כמעט ולא הייתה תחבורה ציבורית מסודרת, ואנשים נאלצו ללכת משכונה לשכונה ברגל, אבל כל מכונית פרטית שעברה עצרה ושאלה את ההולכים: לאן אתם רוצים להגיע? אולי אנחנו יכולים להסיע אתכם? ועזרו לאנשים להגיע למחוז חפצם.
אחדות הייתה גם בהנהגה. בכנסת ובממשלה היה עד אז נתק גמור בין מפלגות השמאל והימין, אי אפשר היה אפילו לחלום על קואליציה משותפת של מפא"י וחרות, ושבממשלה ישבו גם אנשי השמאל וגם אנשי הימין. ראש הממשלה הראשון הכריז שבממשלה לעולם לא ישבו חרות ומק"י. והנה, בימים שלפני פרוץ המלחמה הוכנסו נציגי הימין לממשלה כדי שכולם יהיו שותפים ביחד בעול של ההחלטה האם לצאת למלחמה או לא. אחדות כמו שהייתה אז לא הייתה עד אז ולא הייתה מאז בישראל.
איך קרה הדבר? איך יכלו לשבת יחד בממשלה כאשר הדעות שונות כל כך והמפלגות חלוקות מן הקצה אל הקצה? הרי כל אחד חשב שהשני הולך בדרך מוטעית שמדרדרת ומזיקה למדינה ולייעודה - התשובה היא שהאויב בא לפגוע בעצם קיומה של המדינה. ואף על פי שמפלגה אחת סברה שהשנייה פועלת בצורה מזיקה ומסוכנת שפוגעת במדינה, כל מפלגה מודעת לכך שגם חברתה רוצה בקיום המדינה ושגשוגה, ונגד אויב הרוצה להשמיד את המדינה כולם מאוחדים. כלומר האחדות נוצרה בגלל שהנקודה המשותפת של כולם התגברה. כולם שותפים לרצון בקיומה של מדינת ישראל, ולקיומו של העם, וכשהייתה סכנת קיום לעם, כל העם התאחד.
אחרי שהמלחמה פרצה, וניצחנו ניצחון גדול במלחמה, אולי בזכות האחדות, וכבשנו את ירושלים ואת הר הבית, האחדות נעשתה כפולה ומכופלת בשמחה המשותפת של כיבוש הר הבית. גם אצל אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, ומתנכרים ליהדותם, הלב הזדעזע, פעימות הלב גברו והעיניים דמעו מהתרגשות של שמחה בשמיעת ההודעה שהר הבית בידינו, שכבשנו את הר הבית וחזרנו למקום הקודש. אף אחד לא הבין מדוע הלב כל כך התרגש והתברר שנשמה יהודית יוקדת בכל אחד ואחד בישראל. זאת הייתה הנקודה המאחדת והמשותפת שאיחדה את כל ישראל בימים הראשונים לאחר שחרור הר הבית,
אני זוכר שלמחרת כיבוש העיר העתיקה, בכ"ט באייר, בישיבת "חברון" של הרב יחזקאל סרנא אמרו הלל בתפילת שחרית על הניסים ועל הנפלאות ועל הניצחונות. באו תלמידים בישיבה שלנו לרבי נתן רענן ואמרו לו: איך יכול להיות שבישיבת "חברון" אמרו הלל ובישיבה שלנו לא אמרו הלל? ר' נתן אמר שבאמת צריך לתקן את זה ולמחרת בראש חודש סיוון נאמר הלל שלם. כולם אמרו אז הלל. אני זוכר שבאותם ימים שעדיין לא נתנו לאזרחים להיכנס לעיר העתיקה, הלכנו למעבר מנדלבוים כדי לנסות, אולי אפשר כבר להיכנס לעיר העתיקה ולכותל המערבי. עמדו שם אנשים רבים, חרדים וחילונים, וזרקו סוכריות על החיילים הנכנסים לעיר העתיקה וכולם הריעו למכוניות הצבא היוצאות והנכנסות - אחדות כזאת עוד לא הייתה.
אלו היו שעות היסטוריות שבהם העם התעלה כולו ויסוד אחד איחד את כולם. בפרטי הדרך יש חלוקי דעות עצומים וכביכול בלתי ניתנים לגישור, אך היסוד הוא אחד, המגמה הכללית משותפת, וכאשר מופיע משהו מההתגשמות של המגמה הכללית, כמו החזרה לירושלים ולהר הבית, אז באותה שעה חשים את האחדות והשמחה מתפשטת בכל.
האחדות בירושלים בזמן הרגל
זה עניינה של ירושלים, שהיא מאחדת את כל ישראל ועושה את כל ישראל חברים, כדברי הירושלמי במסכת חגיגה (ג, ו): "'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' (תהילים קכב, ג) - עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", לאמור, כשבאים כולם לרגל לירושלים נעשים כולם חברים, במובן הזה שהם לא עמי ארצות לעניין טומאה וטהרה אלא הם נאמנים על התרומה על הטהרה ואוכלים אחד אצל השני ולא חוששים שמא עמי הארץ לא נזהרו ולא נשמרו מטומאה.
ה"משנה למלך" (הלכות טומאת אוכלין טז, י) מסביר שלא רצו לגזור טומאה על עמי הארץ ברגל מפני שהכל מתקבצים בירושלים ואם היינו גוזרים טומאה, אתו לאינצויי והיה כל אחד עושה במה לעצמו ולא יאכל משל חברו, "ומצאו טעם להיתר זה לפי שהכל מטהרין עצמן ברגל, אבל לאחר הרגל שבטל עיקר הטעם (דאתי לאינצויי) חזר הדבר לגזרה שגזרו טומאה על עמי הארץ". ורש"י בביצה (יא, ב ד"ה אף הפותח) כתב שהתירו הגזרה ברגל כדי שלא לביישן. לאמור, האחדות בירושלים בזמן הרגל חשובה עד כדי לדחות גזרה דרבנן, כי עניינה של ירושלים הוא לאחד.
ובכל שנה בימים אלה ביום הזה, יום ירושלים, אנו מתרוממים רואים את היסוד המשותף של כולנו. כל ישראל מתאחדים. אנו עם כל העם כולו נושאים עינינו לירושלים עיר המקדש. והצפייה לבניין המקדש ולגאולה השלמה מאחדת את כל ישראל.
מורי ורבותי, תלמידי הישיבה, הציבור הרחב. אנחנו תלמיד בית מדרשו של מרן הרב זצ"ל ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, אנחנו אוהבי ה' תורתו עמו וארצו זכינו באופן מיוחד להכיר את ערך היום הזה, יום ירושלים, ולהודות לה' ולומר: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד), "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (שם קו, א). חסד ה' הוא חסד נצחי, לעולם. אני חושב שזה ענייננו ביום הזה, כשאנחנו נזכרים באותה התרוממות הרוח שהייתה בימים הגדולים ההם. אנחנו צריכים לשמור על הנקודה הפנימית הזאת, לזכור שיש דבר משותף בכולנו ולמרות שמבחוץ ובחיי היום יום יש חילוקי דעות איך מגיעים אל המטרה ונראה שהמרחקים בין הדעות והמגמות אינם ניתנים לגישור, עלינו לזכור שהמטרה היא אחת, מטרה משותפת לכולנו שכולנו רוצים בשלמותה של האומה, בשלמותה של התורה ובשלמותה של הארץ. והציבור שלנו שחונך בבית הזה, בדרכו של מרן הרב, ודאי חייב למצוא את הדרך איך להתאחד סביב המטרות המשותפות. אין הכוונה שצריך לבטל את הגוונים השונים שיש, ושאולי גם יש להם מקום, אבל המשותף הוא רב, הוא המאחד. ומהיום הזה אנחנו צריכים להמשיך את האחדות, ולפעול ביחד כדי להמשיך את תורתו של מרן הרב, לפעול ביחד לחיזוק החינוך הדתי התורני לחיזוק אחיזתנו בארץ ישראל כולה, ולחיזוק אור התורה הגואלת, אורו של משיח.
נברך את ראש הישיבה הרב יעקב שפירא, שה' יתן לו את הכוחות להמשיך להנהיג את הישיבה בהצלחה גדולה ובעלייה מרובה, ומכל הקשיים - "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" (ירמיהו ל, ז), שהישיבה תפרח ותגדל ותהיה למקום גדול של תורה ואהבת ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
