בית המדרש

  • ספריה
  • פרו ורבו
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • יעדי הבית היהודי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מיכאל בן מזל טוב

undefined
4 דק' קריאה
משפחת יעקב גדלה

עיכובים רבים עברו על בית אברהם ויצחק, שנים ארוכות של צער-עקרות עברו עד שנפקדו שרה ורבקה. העולם עוד לא היה מוכן לקבל את זרעו של אברהם. הרבה תפילות ותיקונים נדרשו עד שנפתחו השערים ויצחק נולד ואחר כך יעקב.
גם יעקב השתהה זמן רב עד שהלך לבנות את ביתו. מי יודע, אולי גם זאת היתה סיבה לכך שיצחק אהב את עשו, איש הציד המצליח, ורצה לברכו. עשו באותו הזמן כבר הקים משפחה גדולה, בעוד יעקב נראה כתמים ובטלן היושב באוהליו בלא לחשוב שהגיע זמנו להתחתן. על פי חז"ל, רק כשהגיע יעקב לגיל ששים ושלוש שלחו אותו הוריו למצוא אישה בחרן. והוא עוד הוסיף והתעכב ארבע עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר, ורק בגיל שבעים ושבע הגיע לחרן. לאחר מכן היה צריך להמתין עוד שבע שנים עד שנשא את רחל ולאה.
אבל אחר כל ההכנות והעיכובים, התיקון נשלם, וכל בניו של יעקב ממשיכים בדרכו. שלא כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל, ושלא כמו יצחק שיצא ממנו עשו. מאמץ שלושת הדורות של האבות והאמהות נשא פרי, ו"מיטתו של יעקב שלימה", ואין פגם בזרעו.

אכן, משהגיע הזמן, משנשלמו ההכנות והוסרו המחיצות, משפחת יעקב הולכת וגדלה במהירות. שנים עשר בנים ובת בדור הראשון. ועד סוף גלות מצרים, כעבור כמאתיים ושלושים שנה, משפחת בית ישראל נעשית עם גדול, ובו שש מאות אלף גברים יוצאי צבא, וכל העם כשלוש מליון. ההכנות היו משתלמות.


מצוות פרו ורבו
מצווה מהתורה שכל אדם יוליד לכל הפחות בן ובת (יבמות סא, ב). כהמשך לכך, הוסיפו חכמים מצווה מדבריהם להוליד עוד ילדים, וסמכו דבריהם על הפסוק "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". כלומר מגמתה של הבריאה - להוסיף חיים בעולם, וכל יהודי צריך להצטרף למגמה זו.
עוד אמרו (יבמות סב, ב): היו לו בנים בילדותו (וכבר קיים מצוות פריה ורביה), יהיו לו בנים בזקנותו. שנאמר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים".

החובה - בן ובת
לגבי המצווה מהתורה להוליד בן ובת אין לערוך שום חשבונות, וכל אדם חייב לעשות את כל שביכולתו כדי להולידם. וכן מסופר על חזקיהו המלך שהיה צדיק, אלא שראה ברוח הקודש שעתיד להיוולד ממנו בן רשע, ועל כן לא נשא אשה. והיה הדבר חמור מאוד בעיני ה', עד שאמר לו ישעיה הנביא, כי בעוון זה ימות בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. שמצווה על כל אדם להוליד בן ובת, ואין לו לערוך חשבונות שמימיים, האם יהיו בניו צדיקים או רשעים. לבסוף חזר חזקיהו בתשובה, נשא את בתו של ישעיה הנביא, ונולד לו בן רשע - מנשה. אבל ממנו נמשכה שלשלת בית דוד.

חשיבות המצווה מעבר לבן ובת
לכאורה יכול אדם לחשוב, כי המצווה להוסיף ולהוליד עוד ילדים, מעבר לבן ובת, היא מצווה קלה, שחיובה מדברי חכמים בלבד.
אולם האמת אינה כן. אין לשער את המצווה שבהולדת ילדים נוספים. ואם אמרו חכמים במשנה (סנהדרין ד, ה): "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", הרי שהמוליד אדם ומגדלו על אחת כמה וכמה. וכן אפשר ללמוד קל וחומר ממצוות הצדקה והחסד, עד כמה גדולה המצווה להוליד ולגדל ילד נוסף. כי אין חסד גדול כחסד שגומלים ההורים עם ילדיהם. וכן ברור שהמוליד ילד נוסף מקיים מצוות "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט), ומה הוא בורא עולם ומוסיף בו חיים, אף אנחנו שותפים לכך.

המצווה מדברי חכמים
בפשטות אין למצווה מדברי חכמים שיעור, אלא בכל הולדה של ילד נוסף יש מצווה. וכדברי הרמב"ם (הל' אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".
אמנם יש אומרים שגם למצווה מדברי חכמים יש הגדרה מחייבת, והיא להוליד עוד בן ובת, שכן מצוות חכמים מקבילה למצווה מהתורה. כלומר, כוונת חכמים היתה להורות שאין להסתפק בחובה מהתורה, אלא צריך כל אדם שיהיו לו שני בנים ושתי בנות. ומעבר לכך יש מצווה גדולה, אבל אינה חובה (ט"ז אה"ע א, ז; פרי יצחק מ"א).

כמה ילדים ראוי שיהיו לאדם
הדעה הסוברת שעל פי חכמים צריך אדם להוליד שני בנים ושתי בנות, יכולה לסייע למשפחה שאינה מעוניינת להדר במצווה - להחליט עד כמה עליה להתאמץ בהרחבת המשפחה. אפשר אולי לומר, שהורים ממוצעים, שאינם חולים ביותר, ואינם רעים במיוחד, שהם צריכים תחילה לקיים את מצוות חכמים שיהיו להם שני בנים ושתי בנות.
אחרי שיהיו להם שני בנים ושתי בנות, שייך שיתלבטו האם ברצונם להדר במצווה ולהוליד עוד ילדים, או שברצונם להשקיע את כוחותיהם ומרצם לאפיקים חשובים אחרים. ואף שיש ערך עצום להמשיך ולהוליד עוד ילדים, מכל מקום המצוות הקשורות בהוספת חיים לעולם הן כלליות, ואין מהן חיוב אישי להוליד עוד ילדים. אלא יכול אדם להחליט לקדש את השם בדרכים נוספות, וכן יכול לבחור להוסיף חיים וחסד וצדקה על ידי עזרה לאנשים נזקקים. (כמובן שהשימוש באמצעי המניעה צריך להיות על פי ההלכה).

מדרגות בקיום המצווה
לפי דברינו יוצא שיש שלוש מדרגות בקיום מצוות 'פרו-ורבו': א) חובה מהתורה שבכתב להוליד בן ובת, ויש לעשות הכל כדי לקיימה. ב) מדברי חכמים גודלה של משפחה שאיננה מעוניינת להדר במצווה צריך להיות בין ארבעה לשישה ילדים, שכך סביר שיהיו להם שני בנים ושתי בנות. ג) הידור מצווה להוסיף ולהוליד עוד ילדים, כפי כוחם של ההורים.

כיצד מודדים את הכוח
כוחם של ההורים תלוי בעיקר ביכולתם לגדל ולחנך את ילדיהם. למשל, הורים היודעים שגם אם יוסיפו וילדו ילדים נוספים, יוכלו לגדלם ולחנכם לתורה ומצוות ודרך ארץ, ראוי שיהדרו במצווה ככל יכולתם. אבל מי שיודעים שאם ילדו, למשל, יותר משמונה ילדים, העומס עליהם יכבד, עד שכל ימיהם יהיו מלאים עצבנות וכעס, יש מקום לשקול שלא ללדת יותר, מפני שאף שבכל ילד נוסף יקיימו מצווה, מאידך, במצבם הנפשי הגרוע יעשו עבירות, והדבר ישפיע לרעה על חינוך ילדיהם.

שיקולים קצרים לעומת ארוכים
בסקר מקיף שנערך בקרב גברים ונשים חילוניים בישראל, דווח כי בממוצע ההורים הצעירים מעוניינים להוליד כשלושה ילדים. אולם בפועל אין הם מגשימים את שאיפתם. יש להם כשני ילדים בממוצע. השאיפות הארוכות מתנגשות בצרכים העכשוויים. אמנם רוצים עוד ילד, אבל השנה זה לא מתאים, זה יפגע בעבודה. זה לא נוח, צריך לקום בלילה, להאכיל, להחליף, לנקות, לטייל, לשחק, וכו'. וכך עוברות השנים, והנה תם הזמן, ויש פחות ילדים ממה שרצו. בסקר אחר דווח שרוב הנשים המבוגרות מצטערות על שלא הולידו עוד ילד או שניים.
לא מעט פעמים קורה שגם נשים דתיות, שבאופן טבעי יש להן יותר ילדים, מצטערות למפרע על כך שבזמן שיכלו לא הולידו יותר ילדים. צריך אדם להתגבר על חולשותיו, כדי שיוכל להגשים את שאיפותיו ולהוציא אל הפועל את כוחותיו הטובים.
"המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול, וככוכבים בלילה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il