ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק א
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
היהדות הניסית והיהדות הטבעית הן משולבות זו בזו, אחוזות אחת בחברתה כאחיזת נשמה בגוף. וכמלחמה שבאדם הפנימי היחיד, שלפעמים הנשמה מתגברת, והיא מאירה, אבל הגוף נלקה על ידי זה יותר מדאי, ומתוך כך באה נטיה הפכית לחזק את הגויה, והנשמה סובלת מחשכת הגשמיות, וחוזרת נטיה נשמתית להופיע, ובכל אותן העליות והירידות שיווי המשקל הולך ומתקרב, - כמו כן הוא ביהדות הכללית. כשהרעיונות תולדות היהדות הניסית מתגברים, הרי היהדות הטבעית נלקה, וממילא מרגשת גם היא בחסרון זה, שבליקוי זה של היהדות הטבעית אובד הוא ההוד שבקומתה הרוחנית של היהדות את בסיסו, וממילא בהדי הוצא לקי כרבא, ונלקה גם כן הנצח שביהדות, הניסיות שבה והלך מחשבותיה, עומק רגשותיה וחותם המעשי שלה. עד אשר בכח החזרה התכופה, ההולכת ובאה משך של תקופות שונות, ההשתלמות הקומתית של האומה בשיווי המשקל הולכת ומתקרבת, והנצח וההוד יחדיו משפיעים הם את כחם, וכנסת ישראל מתעלה עליהם, היא המקור להיהדות בכללה בשני ערכיה הכלליים, היא עולה על שניהם במהות ההתחלקות שלהם, ומזוהר תפארת ישראל הרי היא סופגת את אורה וממילא מתמזגות הן שתי הצורות הללו אשר לכנסת ישראל, הניסית והטבעית, בכל הסתעפיותיהן, במעמד כזה שכל אחת מרחיבה את הגבול של חברתה.
היהדות הניסית והיהדות הטבעית הן משולבות זו בזו, אחוזות אחת בחברתה כאחיזת נשמה בגוף. וכמלחמה שבאדם הפנימי היחיד, שלפעמים הנשמה מתגברת, והיא מאירה, אבל הגוף נלקה על ידי זה יותר מדאי, ומתוך כך באה נטיה הפכית לחזק את הגויה, והנשמה סובלת מחשכת הגשמיות, וחוזרת נטיה נשמתית להופיע, ובכל אותן העליות והירידות שיווי המשקל הולך ומתקרב.
היהדות הטבעית והיהדות הניסית הן שתי הנהגות הפוכות אחת לשניה מן הקצה אל הקצה. היהדות הניסית מגלה אור שאינו מופיע לפי כלי הטבע ואינו מתחשב בהם, ואילו היהדות הטבעית מגלה את כל ערכה רק דרך כלים אלו. מכאן היה מקום לחשוב, שהמלחמה ביניהם רק תלך ותתגבר, והן ילכו ויתרחקו אחת מן השניה דווקא מתוך הכרה ברורה של כל צד את האחר. אומר הרב שאין הדבר כך. יש דבר בסיסי שגורם לכך ששתי ההנהגות הללו אחוזות אחת בשניה, וכל אחת יכולה להתגלות רק כשהשניה מתגלה.
היחס בין היהדות הניסית ליהדות הטבעית דומה ליחס שבין הגוף והנשמה באדם הפרטי. אין דבר המבטא את הקיצוניות בעולם יותר מהיחס בין הגוף לנשמה. גוף האדם הוא הגוף המגושם והעכור ביותר מכל הגופים בעולם, כפי שניתן לראות שהוא נרקב בצורה הכי מהירה ומסריח בצורה הנוראית ביותר. כך גם אפשר לראות על פי סדר בריאת העולם - תחילה נברא האור שהוא זך ביותר, אחריו הצומח, החי ולבסוף האדם. ככל שהבריאה מתקדמת היא נהיית יותר מורכבת. מצד שני, הצד הרוחני שבאדם, צלם אלוקים, הוא העליון ביותר מכל הברואים כולם. והנה, למרות כל ההפכיות שביניהם, הם אחוזים אחד בשני. הופעת החיים השלמה היא דווקא כך.
לדעת רוב הראשונים, החיבור בין הנשמה לגוף אינו תחנת מעבר זמנית, אלא בתחיית המתים ישובו הנשמה והגוף להתחבר לנצח. כדי שהנשמה תגלה את כל האור שבה בכל תוקפו היא חייבת להיות אחוזה בגוף, וכדי שהגוף יוכל לחיות ולממש את כוחותיו הוא חייב להיות אחוז בנשמה.
באדם היחיד יש מלחמת עולם קבועה בין הנשמה לגוף. לפעמים הנשמה מתגברת ומאירה באור זך אינסופי, שאינו מתאים את עצמו לכלי הגוף, וכיון שכך מתחיל האדם לזלזל בגוף ולא להתחשב בצרכיו, עד כדי כך שהוא נפגע. אז מתחיל הגוף להילחם. למרות שכוחה של הנשמה גדול לאין ערוך מכוחו של הגוף, כוחו של הגוף נובע מכך שהוא מתגלה בפועל יותר מאשר הנשמה. הגוף מתחיל להבליט את כוחו העצמי, המצמצם את הנשמה ולא מנסה להתאים עצמו לאורה. הנשמה רואה שהיא אינה יכולה להילחם בכוחה בלבד, וכביכול היא באה לקראת הגוף, ומאירה אור שיכול להתאים קצת יותר לגוף, וכן הלאה עד שלאט לאט שני הצדדים מתאחדים וכורתים ביניהם ברית, הנובעת מעצם בריאתם יחד, ולבסוף הגוף משמש לגמרי את הנשמה.
- כמו כן הוא ביהדות הכללית. כשהרעיונות תולדות היהדות הניסית מתגברים, הרי היהדות הטבעית נלקה, וממילא מרגשת גם היא בחסרון זה, שבליקוי זה של היהדות הטבעית אובד הוא ההוד שבקומתה הרוחנית של היהדות את בסיסו, וממילא בהדי הוצא לקי כרבא, ונלקה גם כן הנצח שביהדות, הניסיות שבה והלך מחשבותיה, עומק רגשותיה וחותם המעשי שלה. עד אשר בכח החזרה התכופה, ההולכת ובאה משך של תקופות שונות, ההשתלמות הקומתית של האומה בשיווי המשקל הולכת ומתקרבת, והנצח וההוד יחדיו משפיעים הם את כחם, וכנסת ישראל מתעלה עליהם, היא המקור להיהדות בכללה בשני ערכיה הכלליים, היא עולה על שניהם במהות ההתחלקות שלהם, ומזוהר תפארת ישראל הרי היא סופגת את אורה, וממילא מתמזגות הן שתי הצורות הללו אשר לכנסת ישראל, הניסית והטבעית, בכל הסתעפויותיהן, במעמד כזה שכל אחת מרחיבה את הגבול של חברתה.
יש רעיונות הנובעים מהיהדות הניסית, ויש רעיונות הנובעים מהיהדות המופיעה בטבע. בשלב הראשון יש סתירה מאוד גדולה בין ההופעות הללו. היהדות הניסית רוצה להופיע את אור ה' בשלמותו ללא שום צמצום, לעומת היהדות הטבעית המופיעה רק חלק מהשלמות, מתוך התחשבות במציאות הטבעית.
כדי להסביר את דברי הרב, עלינו לבאר שני מושגים המוזכרים כאן. הרב אומר בהמשך, שהיהדות הניסית מבטאת את התגלות האור בצורה של נצח, לעומת היהדות הטבעית המבטאת את התגלות אור ההוד. הנצח יכול להתגלות בלי ההוד, לעומת ההוד שאינו יכול כלל להתגלות ללא הנצח.
במאמרי הראי"ה 1 מגדיר הרב, שהנצח הוא עצמות השאיפה של קרבת האלקים כיסוד החיים, כלומר בדיקת כל דבר לפי העצם שבו, וכיון שהאלוקות האינסופית היא עצמיות החיים, היהדות הניסית רוצה לא להתעסק בחלקיות של החיים ובחיצוניותם, אלא להתקשר רק אל עצמותם, אל אלוקיותם. בספר 'אורות הקודש' 2 מאריך הרב לבאר יותר, שבהופעת כל אור יש תמיד שתי נטיות הפוכות אחת לשניה - אור של נצח, שעניינו לגלות את האור הקבוע הנצחי שאינו משתנה, ואור של הוד, שעניינו לגלות את הנצחיות גם בחלקי החולף. ניתן לומר שהנצח הוא האור הגדול, לעומת ההוד שהוא האורות הקטנים.
אומר הרב שכאשר שהיהדות הניסית גוברת מופיע מצב שבו רק האור הנצחי מתגלה, וממילא נלקה הגוף, ואף אור הנצח חש בחסרון זה. תחושה זו נובעת מכך ששורש הבריאה הוא אחד והוא מאחד את שני האורות, ובו אין סתירה בין האור הגדול לאור הקטן.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
