- ספריה
- מאמרים נוספים
- מדורים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
האור הגדול הגנוז עתה – זרוע הוא
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו... לכפר על נפשותיכם" 1 . צריך להכיר במציאות הזאת שהקב"ה נשא את ראש בני ישראל. זוהי נשיאת ראש בני ישראל מעלינו.
הסתלקות זאת נעשתה כדי לכפר על נפשותינו, כדי לטהר ולזכך את הנפש של כל אחד ואחד מאתנו, ועל-ידי כך נותן כל אחד ואחד מאתנו כופר נפשו. כי היה לו, לרבנו זצ"ל, חלק בנפש של כל אחד ואחד מאתנו.
נשיאת ראש בני ישראל, התעלות הנשמה הקדושה, הסתלקותה לגנזי מרומים, נעשית למטרה אחת, כפי שמרן הרב זצ"ל כתב בפרקי המלחמה: "מיתת צדיקים מכפרת בכך שעולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה על כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו" 2 . הנשמה הפועלת בעוה"ז, ככל שתהיה גדולה, כוחה מוגבל לפי ההגבלות של המציאות המצומצמת בעוה"ז. ויש זמנים שישראל זקוקים לפעולה, להשפעה, להקרנה, להעלאה של כוחות מעבר למסגרות המצומצמות של העוה"ז. יש צורך שקרן ישראל תורם בממדים אחרים לגמרי, לא לפי החשבונות של העוה"ז. ואז מתעלה נשמתו של צדיק ונישאת לעולמות עליונים, למקום שאין הגבלה, לעולם האמת המוחלטת, ושם פורשת היא את כנפיה, ויכולה להשפיע מכוחה הכלל-ישראלי הרבה מעבר לכל אותן השפעות מבורכות שהשפיעה פה בעוה"ז.
וכך תיאר מו"ר הרצי"ה זצ"ל, את הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל: "ועתה באחרית ימינו, אחרי הגנז והעלות ארון ה', התורה והעדות, של הכהן הגדול מרא לארעא דישראל, שליחה דרחמנא להודעת החיבה היתרה של הבנים למקום וכלי החמדה אשר ניתן להם, אשר בחותם שמן טהרו נקבע ונודע ערך הקדש הא-להי של מעשה ה' הנואר הנעשה בתקומת עמו וארצו. האור הגנוז עתה, זרוע הוא, נקלט ומשתרש בעצם מהלך חיי בית ישראל כולו, ולכל חדרי הוויתו ונבכי קיומו" 3 .
האור הגדול של רבינו זצ"ל גנוז הוא, גניזתו אין בה משום הסתרה והפסקת ההשפעה אלא להפך, האור הזה זרוע הוא עכשיו, נקלט ומשתרש בעצם מהלך חיי בית ישראל כולו ובכל חדרי הווייתו ונבכי קיומו. כך גם בדברו על צרור החיים אומר הוא: "במהלך העליה הישרה, הסדירה והתקינה, של הנשמה הפרטית האישית מתוך חיי האדמות בהשארת הנפש, בשלמות אחיזתה החיונית המקורית, בתשובת הרוח אל הא-להים אשר נתנה, היא נאספת אל עמה, אל אבותיה, ונצררת בצרור החיים את ה' א-להיה, כמו עליית ספר התורה ופריחת אותיותיה, כי נר מצוה ותורה אור, ונר ה' נשמת אדם. ורכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, כמו שמחתו בטוב מעשיו וזיו כבודו הנמשכת לישרי הלב ולתמימי הדרך המתרוממים ועולים מחיל אל חיל, ומתראים אל א-להים בציון, בקדוש משכני עליון" 4 .
אותיות פורחות באוויר ארץ-ישראל
השמחה של רוכב ערבות, של אדון כל הנשמות, בבוא אליו נפש נקי וצדיק, אינה רק הילולא של התאחדות נשמת צדיק עם אדון כל הנשמות, כפי שמצביעים חכמי הסוד, אלא שמחה על כך שהשפעתו של הצדיק תמשיך ותתגבר, תלך מחיל אל חיל ותראה אל אלוקים בציון. כך הם דבריו של רבנו זצ"ל. ואמיתיים הם הדברים על תהליך הסתלקותו והתעלותו של עצמו. המשך התעלות זו, מאז אותה התעלות בחיים, מתוארת בדברי אלוקים חיים כהמשך לנשיאת ראש בני ישראל, "ואמלא אותו רוח א-להים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות" 5 . רוח אלוקים היתה עליו, רוח אלוקים שחדרה בחכמתו, בתבונתו, בדעתו ובכל מעשיו ומצוותיו.
פה נקודת החיבור של שתי נשמות, של המשך אתה נשמה עליונה של מרן מרא דארעא דישראל מרן הרב זצ"ל. כך הסביר הרב זצ"ל עצמו את גדלותו של התנא ר' אליעזר הגדול 6 בפירוש הסתירה הנראית בשני מאמרים של חז"ל על ר' אליעזר הגדול. במקום אחד נאמר שר' אליעזר מעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבו 7 , ובמקום אחר נאמר שר' אליעזר היה אומר דברים שלא שמעה אותם אוזן מעולם 8 .
ואם אמר תמיד רק את מה ששמע מרבו, איך ייתכן שאמר דברים שלא שמעה אותם אוזן מעולם, הרי נשמעו כבר על ידי רבו? כך היא דרכה של תורה, כך הוא הפלא של דברי אלוקים חיים, של מעיין חי, באמת לא אמר ר' אליעזר מעולם דבר שלא שמע מרבו, אך ידע הוא לומר את הדברים בצורה כזאת שלא שמעתם אוזן מעולם. צריך לדעת לשמוע ולקלוט את הדברים, וצריך לדעת להשמיע אותם. להמשיך אותם לדור לפי צורכי הדור, לפי כושר קליטת הדור. וכאילו נאמרו הדברים על ידי הרב זצ"ל על ידי בנו זצ"ל – זו היתה גדולתו. הרב העמיד את החזון הגדול של תחיית הקודש, של התורה הגואלת, אבל דורו לא קלט, לא היה ראוי לכך. דבריו היו אותיות פורחות באוויר, באווירה של ארץ-ישראל. לא היה מי שישמע אותם, מי שיבין אותם, מי שיוציא אותם אל הפועל, מי שיגשים אותם במציאות הקדושה המעשית של ארץ-ישראל ממש. הם העלו את הרגשות, אבל עדיין לא הגיע זמן התגלותם בפועל. והגיע דור שיהיה זקוק למי שיידע להשמיע את הדברים, למי שיידע לדבר אל הדור מתוך אחריות לדור, בנמשך לאותה ראייה כולה של הראי"ה.
לחשוב מחשבות לעשות
"דומה דודי לצבי" 9 – מה צבי זה נכסה ונגלה ונכסה, אף הגורל נכסה ונגלה ונכסה 10 . שלבים שונים בתהליך הגאולה, והאמונה מובילה את המאמין גם בזמן התכסות הגואל. אבל הנגלה צריך לגלות את מה שנסתר. דומה דודי לצבי. רבנו זצ"ל שינק מהמעיין הנסתר הזה החדיר בנו לראות, כפי שמרן הרב זצ"ל כיוון אותנו, והיה קשה לנו לקלוט את הדברים במבט ראשון. כותב הרב 11 : "והעתיד הנהו הולך וצועד, הולך ונגש לנו. נתרומם מעט; נזכך מעט את רגשותינו ושכלנו והננו עומדים סמוך לו, הננו רואים את רעדת קרני אורו המעולפים בצעיף, אשר מידת דקותו או עוביו תלויה היא בחשבוננו הפרטי, וכל אחד ואחד יוכל למצא מהרהורי לבו. אשרי מי שמילא את לבו תקרת חיים וצפית ישועה, שהוא רואה כבר את אור הישועה, כשהיא שולחת לנו את קויה". אשרי מי שזכה לשמוע את הדברים האלה. דברים שלא שמעה אותם אוזן מעולם, דברים שהוחדרו בנו. אשרינו שזכינו להתרומם מעט, לזכך מעט את רגשותינו ושכלנו ולחוש את קרבתנו לאותו עתיד, לראות כבר את אור הישועה. אשרינו שזכינו לשמוע את דברי הרב בצורה שלא שמעתם אוזן מעולם, בבית מדרשו של רבינו זצ"ל.
"אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה" 12 . אשרי מי שמרגיש את עצמו כחלק בלוע בתוך כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ה' "שכל מחשבות לבב, הגיונותיו, חפצו ושאיפתו, אמונתו ורעיונו, אינם כי אם חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה". גם לאושר זה זכינו, לחוש באושר להיות חלק מכלל ישראל. כך היה חי רבנו זצ"ל, כולו חלק מכלל ישראל, כולו חש את האחריות על כתפיו שנראו כרכות וחלשות מבחוץ, אבל כחוזק רצונו כך נשא על כתפיו ועל לבו את האחריות של כלל ישראל, ונשיאה בעול זה מילאה אותו אושר ושמחה, עדינות, אצילות ורוממות רוח. כך מובא בגמרא 13 על הכהן הגדול שהוא אחראי לכל אסון שקורה בישראל. לכן רוצח בשוגג שגולה לעיר מקלט, שובו אל ביתו תלוי במות הכהן הגדול. ואשמתו של הכהן היא בכך שהיה צריך לבקש רחמים על דורו – ולא ביקש. המהר"ל שם מוסיף שהכהן הגדול הוא לב הדור, כל מה שקורה בדור – האחריות עליו. כך נשא רבנו זצ"ל את האחריות של הדור, הוא הוציא אל הפועל את החזון, כי דורו היה ראוי לכך, ונוצר חיל גדול מאוד של צופי ישועה, מלאי תקוות חיים וציפיית ישועה, הרואים את קרני האור של העתיד – תלמידו של ר"ע שצחק כשראה חורבות ירושלים 14 משום שהעתיד היה חי לפניו, ואת ההווה המרעיד והנורא ראה רק כעב קל על פני שחקים 15 .
כך החדיר בנו רבינו זצ"ל את אותה אמונה, את אותה תחושה מציאותית. היו זמנים שחיינו רק על כנפי האמונה. התחושה הושפעה רק על-ידי המציאות הקודרת במקצת לפני מלחמת ששת הימים, ופתאום בליל יום העצמאות, כשנזרקו דברים לחלל האוויר של ארץ-ישראל, שאחרי כמה שבועות החדירו בתחושה ממשית את כל מה ששמענו במשך השנים "איפה חברון שלנו ויריחו שלנו?" הקב"ה גילה לעיניו הצופות והמאמינות את המציאות הממשית של ארץ-ישראל, את התורה הגואלת. התעוררות נשמות של צעירי ישראל ובעוצמה גדולה של גבורה וטהרה נדחפו ונישאו על כנפי הרוח ומצאו את דרכם בשבילי ארץ-ישראל. ומה שהנחה אותם היה אותו כוח של אמונה, של דברי אלוקים חיים, בממשיות של מציאות, של אחדות, של גבורה וקדושה. אותה האחדות שתיאר הרב זצ"ל 16 על הפסוק: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" 17 – כשישראל הזקן וישראל הצעיר שיחדיו יצעידו את ישראל בצעדי הגאולה. ובמקביל לאותם דברים, כתב הרב 18 על הפסוק: "הנני אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל" 19 – אנכי והילדים, שכוונתו היתה לציין את אחדות הכתות של ישראל הזקן וישראל הצעיר, את הקדושה והגבורה בחוברת. אלא שהדברים לא נוצרו בדורו של הרב, אך בדורו של רבינו זצ"ל, העוצמה הזאת הצועדת במרחבי ארץ-ישראל – עוצמה של טהרה, גבורה וקדושה. אי-אפשר להתחמק מכך. גילוי של אומה אלוקית שהקב"ה מילא את נשמתו הטהורה. הגיע החזון למעשה. "לחשוב מחשבות לעשות".
אורות כמתנת חינם
בהמשך הפרשה: "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות... וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר". כשמתגלה חולשה בישראל, כשסוגדים לאיזשהו עגל, באה שבירת הלוחות. נשברים הלוחות האלוקיים, הכתובים באצבע אלוקים. נשמתו של רבינו זצ"ל היתה מעשה אלוקים, והזעזוע הזה בא רק למטרה אחת – לטהר ולזכך. "כי תשא את ראש בני ישראל לכפר על נפשותיכם". לכפר, לטהר, לזכך ולרומם, ולהתגבר על החולשה. יש צורך בהשפעה הנעלה של שתי הנשמות העליונות הללו כדי שאור זרוע משמי שמים יאיר את דרכנו.
כשנשמה עליונה כזאת עולה למעלה, היא עולה רק להמליץ בעדנו, ולבקש בעדנו את אותן בקשות שנזכרו בפרשה: "זכור לאברהם יצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם". את זאת מבקשת הנשמה בעלותה לגנזי הנשמות, והתשובה האלוקית באה בצורה ברורה ובטוחה ומכוונת מראש. "לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה".
הגואל ממשיך לשאת את כוח ישראל באותו חזון. כל השבירות באות כדי לתגבר את הכוחות ולרומם את האמונה. אך הנשמה העליונה לא מסתפקת בכך וממשיכה לומר "אם אין פניך הולכים – אל תעלנו מזה". אי-אפשר יותר בהסתר פנים, בייסורים, בבלבולים ומחשכים. אנחנו רוצים את הארת הפנים של הקב"ה. והנשמה מבקשת בעוצמת הטהרה שבה, את מאור הפנים והארתם "יאר ה' פניו אליך", כפי שבירך אותנו יום יום. הארת פנים זאת מתבטאת בבקשה נוספת: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". את רוח הקודש שצריך לשרות על ישראל ולכוונם, מבקשת הנשמה האחראית על עם ישראל, ואין כאן חשבון של ראויים או לא. "לא למענכם אני עושה בית ישראל" 20 , "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" 21 אומרים חז"ל "אע"פ שאינו כדאי" 22 .
כך כתב הרב על עצמו, כי מתנת חינם חנן אותו הקב"ה בנשמה כזאת. מתנת חינם חנן אותנו הקב"ה בכך שזכינו לשמוע, לקבל ולקלוט את האורות שפיזר עלינו ובתוכנו. וכן בכך מתנחמת הנשמה כשהקב"ה מודיע על הברית הנשכחת. "הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים". אחרי החטא הנורא, אחרי הירידה ושבירת הלוחות, באה ברית אלוקים שקיימת מאז ומתמיד. התהליך האלוקי מוכרח להמשך. "וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, אשר אני עושה עמך". מובטחים אנו לזכות, לראות את מעשה ה', אותה ראייה שייסד וחינך לקראתה מרן הרב זצ"ל, כשאחרים לא ראו. ראייה שמציאות אלוקית רזית הולכת ונוצרת, ראיית ההר מרחוק, ראיית המקדש מרחוק, מקומו של עולם, ראיית הגואל. ראייה זו היתה לאברהם וליצחק בהליכתם לעקידה. וראייה זו היתה רק לרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בעלותו ל"ההר הטוב הזה והלבנון" 23 זהו הר של אמונה, הר אחד יש בגבול של ארץ-ישראל ושמו אמונה. ממנו ולפנימה ארץ-ישראל וממנו והלאה חוץ לארץ 24 . ארץ-ישראל היא כולה הר של אמונה. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות, להסיר את הצעיף המכסה, לרומם את הציפייה לישועה ותקוות החיים.
אשרינו שזכינו שהצעיף הזה הוסר מעלינו על-ידי רבינו זצ"ל, זכינו לחיות ולראות ולממש את אמונתה של ארץ-ישראל, את הרריה ופסגותיה. התרוממנו, התעלינו, התמלאנו כוחות של אמונה, גבורה וקדושה. וכוחות אלה ממשיכים להוביל אותנו.
אין פלא שנשמתו הטהורה של רבנו עלתה השמימה מתוך שמיעת דיבורים אלוקיים על טהרתם וגאולתם של ישראל.
"זאת חוקת התורה". טהרה פרטית וטהרה כללית, אין טהרה כטהרת גאולת ישראל. יישוב ערים בארץ-ישראל. והתקבצות ישראל לארץ-ישראל. "וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים... וידעו הגויים כי אני ה'... בהקדשי בכם לעיניהם, וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם... ביום טהרי אתכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות" 25 . כך לימדנו מורנו ורבינו זצ"ל לחוש בממשות של הטהרה הזאת. זוהי הטהרה ואין אחרת, ואין אפשרות לבנות טהרה בישראל אלא על יסוד זה של מילוי ערי ארץ-ישראל בישראל קדושים וטהורים.
אורות אלה שנזרעו, אורות אלה של נפשות אורות האב ואורות הבן שהתאחדו, עשו ביחד להאיר את חייהם של ישראל, להתגבר על כל הקלקולים והחולשות, בכוחה של מסירות נפש, בכוחה של נכונות להמשיך לעלות בהר של אמונה.
נתפלל לקליטת אורות אלה וניצוצות אתה, להשתרשותם בתוכנו באדמת ארץ-ישראל, במקומות הקדושים האלה, ויתגלו האורות שמתחדשים על ציון, ויתנו לנו כוח להמשיך בדרך, ולזכות להאיר את האור הזה לעיני כל ישראל ובכל חלקי ארץ-ישראל.
^ 1. ריש פרשת כי תשא, מות ל', י"ב - ט"ז.
^ 2. ע' אורות, המלחמה א'.
^ 3. לנתיבות ישראל ב' קל"ו.
^ 4. לנתיבות ישראל ב' קמ"א.
^ 5. שמות ל"א, ג'.
^ 6. הקדמת הרב ל"עץ הדר".
^ 7. סוכה כ"ח.
^ 8. פרקי דרבי אליעזר.
^ 9. שיה"ש ב' ט'.
^ 10. מדרש שיה"ש ב' ב"ב.
^ 11. אורות - קכ"ג.
^ 12. אורות ע"ו.
^ 13. מכות י"א, א'.
^ 14. ע' סוף מס' מכות.
^ 15. ע' בהקדמת הרב לשיה"ש, עו"ר ח"ב.
^ 16. סוף מאמר הדור.
^ 17. מלאכי ג'.
^ 18. אורות.
^ 19. ישעיהו, ח', י"ח.
^ 20. יחזקאל ל"ו, כ"ב.
^ 21. המשך הפרשה שם.
^ 22. ברכות ז'. א'.
^ 23. דברים ג', ב"ה.
^ 24. שמות רבא בשלח פרק ו'.
^ 25. יחזקאל ל"ו, כ"ג - ל"ג.
^ 2. ע' אורות, המלחמה א'.
^ 3. לנתיבות ישראל ב' קל"ו.
^ 4. לנתיבות ישראל ב' קמ"א.
^ 5. שמות ל"א, ג'.
^ 6. הקדמת הרב ל"עץ הדר".
^ 7. סוכה כ"ח.
^ 8. פרקי דרבי אליעזר.
^ 9. שיה"ש ב' ט'.
^ 10. מדרש שיה"ש ב' ב"ב.
^ 11. אורות - קכ"ג.
^ 12. אורות ע"ו.
^ 13. מכות י"א, א'.
^ 14. ע' סוף מס' מכות.
^ 15. ע' בהקדמת הרב לשיה"ש, עו"ר ח"ב.
^ 16. סוף מאמר הדור.
^ 17. מלאכי ג'.
^ 18. אורות.
^ 19. ישעיהו, ח', י"ח.
^ 20. יחזקאל ל"ו, כ"ב.
^ 21. המשך הפרשה שם.
^ 22. ברכות ז'. א'.
^ 23. דברים ג', ב"ה.
^ 24. שמות רבא בשלח פרק ו'.
^ 25. יחזקאל ל"ו, כ"ג - ל"ג.
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
למה ללמוד גמרא?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
חידוש כוחות העולם
איך ללמוד גמרא?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
"עין במר בוכה ולב שמח"
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות