תינוק שנשבה | הרב משה צוריאל זצ"ל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
עם ישראל
היחס למי שאינו שומר מצוות

קטגוריה משנית

6754

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

נריה בן אורה יוכבד

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פרק א - מה מקורו של הרמב"ם לדין "תינוק שנשבה"?
פרק ב - ההבדל בין מיתה כעונש על חטא, למיתה למען הסרת מכשול
פרק ג - האם הרמב"ם מחלק בדין בין המתחיל בשיטת הכפירה, לבין המחונכים על ידו, שראו כך אצל אבותיהם?

מה מקורו של הרמב"ם לדין "תינוק שנשבה"?
הרמב"ם כותב: "מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה וכו' הרי הוא בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה, מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורסין והאומרים אין תורה מן השמים והמוסרים והמשומדים, כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין, אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר מכשול.

[וממשיך הרמב"ם:] במה דברים אמורים? באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכפר בתורה שבע"פ תחילה וכן כל הטועים אחריו. אבל בני הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותן עליו, הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגוים וגדלוהו הגוים על דתם שהוא אנוס. ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה יהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה. ולא ימהר אדם להורגן" עכ"ל (הל' ממרים, פ"ג הלכות א-ג. לפי מהדורת פרנקל, וכת"י תימן וכן דפוס ראשון מהדורת צילום של מוסד הרב קוק). וה"חזון איש" כתב בחידושיו ליו"ד, סוף סי' ב', לפי מה שראה במהד' וילנא המצונזרת, שם חסרות שלש המלים האחרונות. ולכן אין מסקנותיו נכונים).

יש לחקור מה הוא מקורו של הרמב"ם לדבריו. פשיטא שאין כאן מה שהוא עצמו חידש, כי כך דבריו באגרתו אודות חיבורו "אילו היה בחיבור דברים שהוצאתי אותן מפלפולי ומדעתי וכתבתי אותם סתם ולא הבאתי עליהם ראיה, וזה לא עשיתי מעולם... אלא דבר שהוא מפלפולי אומר [מ' בניקוד פתח] בפירוש 'יֵראה לי' שהדבר כך וכך, או אני אומר 'מכאן אתה למד שהדבר כך וכך'" (מהד' לפסיא, ח"א עמ' כו). ולכן ברור שיש לדבריו איזה מקור בדברי חז"ל וצריכים לחפש אחריו.

ונראה לומר שיש הבדל בין חטא במינות שהאדם טועה בעיונו ושכלו, לבין קלקול שאחרים מסיתים אותו. כך מפורש בענין אחאב (אשר ע"פ דברי רמב"ם בהל' תשובה פ"ג ה"ז, היה מין במה שעבד לבעל). ור' לוי היה דורש ברבים על הפסוק "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'". בא אליו אחאב בחלום וטען "מדוע אתה דורש תחילתו של הפסוק, ולא את סוף הפסוק "אשר הסיתה אותו איזבל אשתו". וחזר ר' לוי ודרש ברבים סוף המקרא הנ"ל (ירושלמי, סנהדרין פ"י תחילת ה"ב). הרי מכאן שאם האדם הוא מוסת ע"י אחרים, יש עליו לימוד זכות ואיננו מין גמור. והוא הדין בנים אשר הורגלו ע"י אבותיהם, הם בבחינת "אנוסים" כלשון הרמב"ם.

מפני שהרמב"ם מצא מקור לחילוק הזה בירושלמי, לכן הוא לא הקדים לשון "יראה לי".

ההבדל בין מיתה כעונש על חטא, למיתה למען הסרת מכשול
יש הבדל בין אדם הנהרג ע"י בית דין, ע"י העדאה ודיון משפטי, לבין אדם הנהרג ע"י העם כדי להסיר מכשול. כאשר רמב"ם דן בענין הריגת אנשי עיר נדחת או כל העושה עבירה מתוך שיטתיות, הוא מבאר: "כך הוא הדין לדעתי בכל עבירה הנראה ממנו סתירת התורה וההתקוממות נגדה, ואפילו אכל לדעתי אדם מישראל בשר בחלב או לבש שעטנז או גלח פאת ראש מתוך בזיון וזלזול, מחמת השקפה המתפרש ממנה שאינו מאמין אמיתת התורה הזו, הרי זה לדעתי 'את ה' הוא מגדף' (במדבר טו, ל) ונהרג כהריגת כופר, לא הריגת עונש, כאנשי עיר הנדחת שנהרגין הריגת כפירה, לא הריגת עונש" ("מורה הנבוכים", ח"ג פרק מא).

מה ההבדל בין הריגה כעונש, להריגת כופר? [א] כאשר הורגים את הכופר, לא צריכים להתרות בו לפני זה, כי כוונתנו היא להציל עי"ז שאר הציבור מלהכשל. אין כוונתנו למען טיפול באותו האיש הפושע. הענין דומה בזה להריגת מוסר, שאם אין שהות ופנאי להתרות בו, מותר להרוג אותו גם בלי התראה (שו"ע חו"מ סי' שפח, סעיף י', רמ"א). [ב] גם בטרם שהמוסר בצע זממו, אלא רק הצהיר שיעשה, כבר מותר להרוג אותו. כן בהריגת הכופר, עוד בטרם קלקל לאחרים, מותר להרוג אותו למען הסרת המכשול. [ג] בהריגה כעונש, רק בית דין מוסמך לכך, ולפי סדרי ניהול המשפט. אבל בהריגת כופר, דינו ביד כל אדם היכול להרוג אותו. [ד] הריגה ע"י בית דין לא קיימת בזמנו, כי אין לנו "דיינים סמוכים" הראויים לסנהדרין. אבל הריגת כופר או מוסר שייכת גם בזמננו, לפי פסק דין התורה. אבל מפני סיבות צדדיות מעשיות, אין הדין הזה בר קיום בזמננו ולכן אין להשתדל לקיימו.

האם הרמב"ם מחלק בדין בין המתחיל בשיטת הכפירה, לבין המחונכים על ידו, שראו כך אצל אבותיהם?
כאשר אנו מעיינים יפה בלשונו של הרמב"ם (כפי שהיא במקורות קדמונים, כת"י תימן ודפוס ראשון, וכן מהדורת פרנקל) אנו רואים כי גם המתחיל בשיטה זו וכן אותם הנגררים אחריו, כולם נהרגים. אלא שהרמב"ם מנסח דבריו "ולא ימהר אדם להורגן". כלומר הרמב"ם מציע "ולפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה" עכ"ל. רק אם זה איננו מועיל, בלית ברירה יש להורגן. ואין "למהר להורגן" לפני ההשתדלות הנ"ל. ההסבר הנ"ל הוא בניגוד גמור להבנתם של רוב הלומדים, כי הם סבורים שאין להרוג כלל כופר שהוא "תינוק שנשבה". אבל לפי תוספת המלה שהרמב"ם הוסיף "אין למהר", מוכח שהוא לא ביטל את דין הריגתו. כלומר גם את המתחיל בשיטה, וגם המושפעים ממנו שנגרו אחריו, כל הכופר בתורה שבעל פה יש להרוג. אלא יש בכל זאת הבדל ביניהם, והוא שאין "למהר" להרוג את המושפע, אלא יש להשתדל להחזירו בתשובה. [וכנראה אחרי תקופה מסויימת של נסיון ושידול, כמה שבועות או כמה חדשים ולא הועילו לתקן אותו, חזר דינו להיות גם הוא מן המורידין ולא מעלין].

למה הציע כאן רמב"ם להחזירו בתשובה? כי פשיטא אשר גם בזה יוסר המכשול ולא יקלקל לאחרים. ועדיף לתקן את הכופר וחיה יחיה, מאשר להרוג אותו. וכך מדותיו של הקב"ה. "החפץ אחפוץ מות רשע? נאום ה' אלקים, הלוא בשובו מדרכיו וחיה" (יחזקאל יח, כג). ולכן עלינו לקיים "והלכת בדרכיו" (כדברי רמב"ם, הל' דעות, פ"א). אבל משום זה לבד הרמב"ם לא היה משנה דין מפורש במסכת ע"ז (דף כו ע"ב).

אלא באמת יש לרמב"ם מקור במקרא לגישה זו, לנסות להחזיר את הכופר בתשובה. הנה בספר יהושע, כאשר בני ראובן ובני גד רצו להקים מזבח בעבר לירדן, ויצאו בני ישראל להרוג לכולם, מפורש שלא התחילו בקרב נגדם עד שהציעו להם לשוב בתשובה. "ויבואו אל בני ראובן ואל בני גד וכו' וידברו אתם לאמר. כה אמרו כל עדת ישראל, מה המעל הזה אשר מעלתם באלוהי ישראל, לשוב היום מאחרי ה' וכו' המעט לנו את עון פעור? וכו' ואתם תשובו היום מאחרי ה' וכו'" משך חמשה פסוקים ארוכים משדלים אותם בדיבורים לשוב בתשובה. והרי מעשה זה של הקמת המזבח הביא הרמב"ם לדוגמא של המתה כסילוק מכשול ולא כעונש (מו"נ ח"ג פרק מא) ואעפ"כ מנסים להשיב אותם בתשובה מקודם כדי לא להרוג אותם.

נוסף על כך. הרמב"ם למד כל דינו מן הריגת עיר נדחת אשר גם הוא דין הסרת מכשול ולא עונש (כמוזכר בפרק הנ"ל במו"נ). ולענין עיר הנדחת מפורש ב"משנה תורה" לרמב"ם: "אח"כ שולחין להם שני תלמידי חכמים להזהיר אותם ולהחזירן. אם חזרו ועשו תשובה, מוטב. ואם יעמדו באיולתן, בית דין מצווים לכל ישראל לעלות עליהם לצבא וכו' (הל' ע"ז פ"ד ה"ו). הרי גם כאן אין הורגים אותם בלי לפנות אליהם לחזור בתשובה. וכן בדין בני הכופרים (המובא בהל' ממרים, פ"ג) יש להשתדל להחזירם בתשובה.

ולמה לא הציע זאת הרמב"ם גם אצל המתחיל בשיטה זו, הכופר הראשון שחינך לבניו לקלקול זה? ולמה חז"ל עצמם לא הזכירו עיכוב זה במאמרם במסכת ע"ז (דף כו ע"ב)? זאת מפני דברי חז"ל עצמם במקום אחר על המאמר "ודע מה שתשיב לאפיקורוס, אמרו שזה רק נאמר אצל אפיקורוס גוי, אבל לא בישראל משום "דפקר טפי" [הוא יתקלקל עוד יותר] (סנהדרין לח ע"ב). ומבאר שם רש"י: "שהרי הכיר [את האמת] וכפר ומתוך כך מדקדק, ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו" עכ"ל. זאת אומרת, מי שהתחיל באמונת התורה, ובכל זאת נטש דרך זו, הוא מתחזק ומתעמק בכפירתו. אבל מי שזו אצלו רק "מנהג אבותיו בידיו", לא חקר ועיין אלא נוהג בסתמיות, יש סיכויים יתרים להצלתו. [המושג "מנהג אבותיו בידיו" להקליש מושג "מין", הוזכר בחולין יג ע"ב]. ואפשר כי הרמב"ם סבור לפרש הענין כמו רש"י. ולכן אין טעם להמתין ולהתווכח עם דור ראשון של יוזמי המינות, כי בינתיים יקלקלו לאחרים הרבה. מה שאין כן אצל בניהם, יש לנסות להצילם, ולא למהר להורגם. ורק אם זה איננו מועיל, נהרגים אף הם. ודברי חז"ל במסכת ע"ז (כו:) שם לא הזכירו לנסות להחזיר בתשובה, נאמרו על המתחילים בכפירה, כמו שהיה בדורם הם. כי כמעט כל הציבור כולו היו אז מאמינים בני מאמינים. ובמשך הדורות נעשו הכופרים ציבורים מרובים. "דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר" (ירושלמי, ראש השנה פ"ג ה"ה). הרמב"ם סמך על הגמרא בסנהדרין (לח:) "דע מה שתשיב לאפיקורוס".

ובזה מצאנו סיוע מדברי רדב"ז (על הל' ממרים, פ"ג). כך לשונו: "אבל הנמצאים בזמננו זה, אם היה אפשר בידינו להורידן, מצוה להורידן. שהרי בכל יום אנו מחזירין אותם למוטב ומושכין אותם להאמין בתורה שבעל פה, והם מחרפין ומגדפין את בעלי הקבלה [המסורת]. ואין לדון את אלו בכלל אנוסים אלא [כ]כופרים בתורה שבעל פה" עכ"ל לעניננו. ובאמת יש לתמוה על הרדב"ז. והרי דברי רמב"ם על אתר הם ברורים, כי בני המינים לא יועיל לנו לבאר להם, כי "נולדו במינות וגדלו אותן עליהם". ומה יועילו כל הויכוחים אתם בימי רדב"ז? הרי הדיחוי לדבריו נמצא כבר באותו סעיף של רמב"ם שבא רדב"ז לכתוב הערותיו?!

אלא נ"ל שדבריו באמת תואמים לדברי הרמב"ם שבסוף דבריו סיים "לא ימהר להורגם". כלומר אחרי שניסו שוב ושוב לבאר להם, ולא הועילו לנו מאמצינו, ודאי גם רמב"ם מסכים להורגם. ודברי רדב"ז אינם אלא פרשנות לסוף דברי רמב"ם שבדורו יש אמנם להורגם, ומצא בדברי רמב"ם סמך לכך.

בארנו בזאת בס"ד כיצד כל דברי הרמב"ם אינם מסברת עצמו אלא מקורותיהם הם במקרא ובדברי חז"ל. ולכן לא הקדים לומר "יראה לי". והגדרנו מחדש דינו של "תינוק שנשבה".

היחס למי שאינו שומר מצוות

הרב משה צוריאל זצ"ל

ר"מ לשעבר בישיבת שעלבים, חיבר את הספרים אוצרות הראי"ה, אוצרות התורה, אוצרות המוסר ואחרים. שימש כר"מ בישיבת ההסדר בראשון לציון.

ישראל והעמים
אהבה אוניברסלית - על יחס חיובי לאומות העולם
משנתו של מאור הדור, הראי"ה קוק
א' אדר, תשס"ו
ירושלים
קדושת ירושלים, עיר הנצח
תשס"ו
בשלח
"וברותי מכם המורדים והפושעים"
ז שבט תשס"ח
היחס למי שאינו שומר מצוות
רשעים מוחלטים, ורשעים בלתי מוחלטים
י"ב כסלו תשס"ז

היחס למי שאינו שומר מצוות

שונות
שלא לספר בגנותן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ב בסיון ה'תשנ"ד
בימה תורנית
מה היחס לעוברי עבירה?
רבנים שונים | אלול תש"ע
הרה"ג זלמן מלמד
היחס לחילונים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | סיון תשס"ח
1:19
עשרת ימי תשובה
ענייני תשובה וקירוב רחוקים
שיחה לתלמידי ישיבת בית שמש
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

היחס למי שאינו שומר מצוות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

מגד ירחים
רחל מבכה על בניה
עלון מס' 170
הרב בניהו ברונר | מרחשוון תשע"ד
תשעה באב
בזכותה של רחל
הרב עזריאל אריאל | אב תשפ"ה
רחל אמנו
רחל אמנו – מתי נפטרה?
הרב משה צוריאל זצ"ל | חשוון תשע"ז
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג דוב ליאור
הרב ש. יוסף וייצן
הרב דוד חי הכהן
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרה"ג חיים שטיינר
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב דוד דודקביץ'

1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ב
הרב אלי סטפנסקי | ט' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז