ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מהר"י אברבנאל דוגל בהבנת פשוטו של מקרא. מה גרם לאבותינו לסבול בגלות מצרים, בעינוי קשה? הוא מציין ב"זבח פסח" )פירושו להגדה של פסח) שהכל בא עלינו מפני מכירת יוסף, שהרי יוסף נמכר למצרים, ומשם עלה לשלטון. אח"כ באו לשם בני משפחתו ושוב לא נתנו להם לצאת משם. לומדים אנו מזה מה היא חומרת העבירה של "שנאת חנם".
מפורסם באומה כי הסיבה הראשית לחורבן בית המקדש היא "שנאת חנם" (יומא ט ע"ב). אבל למה נבחר רק בנימין שהמקדש ייבנה בנחלה המיועדת לו? אמרו חז"ל (ספרי, ברכה, סוף יב, ע"ע בראשית רבה צט, א) כי לא השתתף במכירת יוסף. ולמה קופח חלקו של יהודה, אביר האחים, שהרי נחלתו סמוכה וכמעט זכה שההיכל ייבנה באחוזתו? מפני רפיון מעשיו שלא הציל את יוסף, והמברך את הבוצע הרי זה חוטא ("משך חכמה", ויקרא טז, ל, ד"ה כי אתה סלחן לישראל; ע"פ סנהדרין ו ע"ב). ושם נמקו חז"ל הסיבה מדוע נפסלו האחים: "איני מתמלא עליהם רחמים, [כשם] שלא היו מרחמים על אחיהם".
אבל יש לחקור, כלום שנאו האחים את יוסף "שנאת חנם"? הרי שנאו מחמת סיבה! הוא היה בעל לשון הרע כמו שכתוב "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", כמפורש ברש"י (ע"פ ירושלמי פאה א, א) מה אמר עליהם. ואע"פ שודאי כיון לטובה כדי שאביו יוכיח אותם, בכל זאת הוא היה צריך להקדים ולדבר אתם. וחטא לשון הרע שקול נגד עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכת דמים (ערכין טו ע"ב) ולפי דעתם שהוא עבריין הם צדקו במה ששנאו אותו?
אלא כאן עלינו ללמוד חילוק נפלא שכתב הרמב"ם (פירוש המשנה, סוף סנהדרין, בסוף י"ג היסודות, במהד' הגר"י קאפח, עמ' קמה):
כי המאמין בי"ג היסודות "הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהוב אותו ולחמול עליו וכו' באהבה ואחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאוותו והתגברות יצרו הרע וכו'. אבל כאשר יפקפק אדם באלו היסודות, הרי יצא מן כלל [ישראל] וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וחובה לשנאותו, ועליו נאמר 'הרי משנאיך ה' אשנא'" עכ"ל. [ולא מצאתי שום ראשון שחלק עליו בזה].
כל שנאה אחרת, שאינה נכללת בשנאת המינים והאפיקורסים כנ"ל, היא "שנאת חנם" ועון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש. "וכל דור שאינו נבנה [בית המקדש] בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי, יומא א, א). מה פירוש? כי הקב"ה בודאי רוצה שוב להקים את בית בחירתו, אלא חטא שנאת חנם מעכב. בני אותו הדור, הם הם שמחריבים למקדש.
וכך לשון החיד"א:
"שנאה נמשכת מהגאוה. ולא נחרב ביהמ"ק השני אע"פ שהיה בהם תורה ומצוות (יומא ט:), אלא מפני שנאת חנם. ועדיין פרצה זו בינינו. ואיך ייתכן שנזכה לגאולה כל עוד שהסיבה שבעבורה נחרב הבית, שהיא שנאת חנם, עדיין מרקדת בינינו?" (לב דוד, פרק טז).
ואיך זה ניכר בדורנו? עיתון דתי מסויים, המורגל בהשמצת הזולת ודברי שטנה, רגיל לכתוב אודות "ציבור הדלי"ם". פיענוח ראשי התיבות ידוע. הכוונה "דתיים לאומיים". כלום חסר לעתון מקום לכתוב את השם המלא? אלא כוונה זדונית יש לכתבים ולמערכת, לבזות ציבור זה. ותמיהה לנו על "וועדת הרבנים" המשגחת על תוכן העתון, לאן נעלם מהם עון "המכנה שם לחברו"? עיין עונש חטא זה בבבא מציעא (נח ע"ב). ציבור מסויים מכנה בבוז כל "ציוני דתי" בשם "מזרח'ניק" וכמעט שומעים שריקת הזעם בעת ההיגוי. הדבר בלט במיוחד ב"דיל" מכוער שעשו לאחרונה עסקני דגל התורה וש"ס בוועדה לבחירת דיינים, כדי למנוע כניסת "כיפות סרוגות" לתפקיד. הרומים כבשו עמים ע"י תכסיס של "הפְרֵד ומשול". כך בכיתתיות הזאת אנו נופלים שדוּדים לפני המפלגות שהן שונאי התורה.
עוד בעיה כאובה בימינו היא יחס חלק מציבור מסוים המכנה לבני עדות המזרח "פרֶנק", ביטוי עלבון המבוטא בשריקת בוז כנ"ל. מסונף לזה ש"אנשי החינוך" של ציבור המתנשאים קבעו לעצמם אחוז מסויים כמה מבני עדות המזרח אפשר להם לקבל ללימוד בישיבות הגדולות האשכנזיות ולסמינרים, ול"חדרים". אומרים לנו שהרבנים החשובים שבדור הם שקבעו להם שיעור שלא יעלה על שלשים אחוז. תמוה הדבר איך בכלל עושים הבחנה בין אלו לאלו? כלום אין בזה "שנאת חנם"? ולמה לא לקבל לפי רמת הכישורים? והרי עוברים בזה גם איסור "אונאת דברים"?
נחזור לעניננו. השנאה היחידה המותרת לנו היא נגד כופרים ואפיקורסים. זה מפורש באבות דר' נתן (סוף פרק טז) והובא שוב ב"תניא" (סוף פרק לב) והוזכר ע"י ה"משנה ברורה" (ביאור הלכה, סי' א', ד"ה ולא יתבייש) הכותב: "אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר וע"י זה יעבירו את העם מרצון ה', ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו וכו' מצוה לשנאותם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל, ודוד המלך אמר 'הלא משנאיך ה' אשנא' וכו' עכ"ל. ועוד עיין דברי ה"חפץ חיים" (הל' לשון הרע, כלל ח, סעיפים ה-ו). [ואין לדחות הדברים בנימוק "תינוק שנשבה". בררנו במקום אחר ע"פ דברי ה"משנה ברורה" בכמה מקומות שהרמב"ם כתב מושג זה אך ורק לענין לא להרוג אותו, ולא לשום ענין אחר של ריחוק).
אבל בנוגע ליחסנו ליהודים אחרים שהם שומרי תורה, איש איש לפי הרב ומורה הוראה שלו, מי שעוסק בהפצת שנאה נגדם גדול עונו מנשוא. [עוד עיין "אוצרות המוסר", עמ' 981-982]. הלומד פרשת מכירת יוסף ואינו מזדעזע מהחטא של "שנאת חנם", לא השכיל להבין פשוטו של מקרא. וכדברי החיד"א (המובא לעיל) יש לזה השלכות גם בימינו אנו.
הזהיר "קיצור שולחן ערוך" (של הגר"ש גנצפריד, סי' קלא סוף ס"ק ד) כי מי שיש לו שנאה בלבו על שום יהודי שלא כדין, אין תפילתו נשמעת. וכתב אריז"ל ("שער הגלגולים", עמ' קלד) שזה נאמר בכל השנה כולה, לא רק ביום כיפור. הרי אזהרה נוראה מדוע הרבה תפילות אינן נענות, בין בענין הכלל ובין בענין הפרט. וכשם שאדם שהונח לפניו בשר שיש לפקפק בכשרותו, הוא בורח מאכילתו; כך קל וחומר שיש לברוח מכל ספק מכשול של שנאת הזולת שלא כפי תורה, כי עון זה גרוע פי כמה וכמה מאכילת מזון לא כשר. ועל הרבנים של כל קבוצה לשנן לשומעי לקחם את הפרק החינוכי זה השכם והערב, כמעט יותר מכל נושא אחר.
וכבר כתב הרב קוק על הפולמוס נגד "היתר המכירה" ושלהוב היצרים שהיה בדורו:
"אין לנו חטא גדול משנאת חינם, שאנו שקועים בו בעוה"ר. ויותר מכל מצא לו יצרא בישא [יצר הרע] זה מקום אצל יראי ה' ותלמידי חכמים, ויותר מכל מקום בארצנו הקדושה. וזהו לפי גודל קדושתה, מתחזק צד המחריב לחבל ולהשחית. ואנו צריכים בדור זה להחזיק במדת השלום, ולהרבות אהבה ואחוה בישראל, ולהרבות כבודם של תלמידי חכמים" (אגרות הראי"ה, ח"א עמ' שמז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
