תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה | הרב שי טחן | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
ימים נוראים
תשובה

קטגוריה משנית

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה בעומדנו בעיצומם של עשרת ימי תשובה, ראוי לעצור לרגע ולהתבונן בשאלה יסודית: מהי בעצם תשובה? במבט ראשון, התשובה נראית פשוטה: לשפר את דרכינו ולהתרחק מן החטא. אולם כאשר מעיינים בדברי הראשונים והאחרונים, מגלים כי קיימת מחלוקת יסודית בהגדרת מהותה של התשובה - מה היא כוללת, מה נדרש מן האדם כדי לקיים את מצוות התשובה, ומהו התהליך הרוחני המתרחש באדם כאשר הוא שב מחטאו. נתחיל מן המילה עצמה. מה משמעותה של המילה "תשובה"? רבים מבינים את המילה על פי משמעותה הפשוטה, תשובה במובן של מענה. אולם בספר התניא מבואר כי "תשובה" היא מלשון שיבה - לשוב אל ה'. נמצא שהתשובה אינה רק תיקון של חטא מסוים, אלא שיבה אל הקב"ה ואל הקשר האמיתי והראוי שבין האדם לבוראו. הרמב"ם הניסוח המפורסם ביותר של מצוות התשובה נמצא בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ב): "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו'. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: 'כי אחרי שובי נחמתי', ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו'. וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו." הרמב"ם מתאר את התשובה כתהליך הכולל כמה מרכיבים יסודיים. תחילה נדרשת עזיבת החטא - שהחוטא יעזוב את חטאו ויסיר אותו ממחשבתו ומכוונתו. לאחר מכן עליו להתחרט על מה שעשה. עליו להגיע לקבלה לעתיד - להחליט בלבו שלא ישוב עוד לחטא זה. ולבסוף להתוודות - לבטא בפיו לפני ה' את חרטתו ואת החלטתו לשנות את דרכיו. לפי הרמב"ם, תשובה אינה מסתכמת בתחושת צער על העבר. היא דורשת מן האדם לעזוב את החטא, להתחרט עליו, לקבל על עצמו שלא לשוב אליו, ולבטא את תשובתו באמצעות הווידוי. אולם כאשר אנו מעיינים בדברי הראשונים והאחרונים האחרים, אנו מגלים שזו אינה הדרך היחידה שבה הוגדרה התשובה. חכמים שונים שמים את הדגש על מרכיבים אחרים, ויש שנראה מדבריהם כי הבינו את עצם מהותה של התשובה באופן שונה. ספר החינוך בספר החינוך, כפי שמבאר המנחת חינוך, מבואר שמצוות התורה היא מצוות וידוי. אולם כדי שהאדם יוכל להתוודות כראוי, עליו להקדים ולעשות תשובה. לפי הבנה זו, התשובה עצמה עניינה בעיקר חרטה - חרטה אמיתית על החטא. במצוה שס"ד, מצוות הווידוי, ספר החינוך כותב: "שנצטוינו להתודות לפני השם ברוך הוא על כל החטאים שחטאנו בעת שנתנחם עליהן, וזהו ענין הוידוי שיאמר האדם בעת התשובה: אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, כלומר שיזכיר החטא שעשה בפרוש בפיו ויבקש כפרה עליו ויאריך בדבר כפי מה שיהיה צח שפתו." לפי גישה זו, תשובה ווידוי אינם דבר אחד. התשובה היא התהליך הפנימי שבו האדם מתחרט על חטאו, ואילו הווידוי הוא מצווה בפני עצמה, המחייבת אותו לבטא בפיו לפני ה' את תשובתו. נמצא אפוא שאדם יכול לעשות תשובה גם קודם שהתודה. הדבר דומה להכנה הנדרשת לקיום מצוות אחרות. לדוגמה, אדם צריך להשיג לולב לפני שיוכל לקיים את מצוות נטילת לולב. כך גם כאן: האדם צריך תחילה לעשות תשובה - להתחרט באמת על מעשיו - כדי שיוכל לקיים לאחר מכן את מצוות הווידוי. המנחת חינוך מבאר שאם אדם מתחרט באמת ובתמים על חטאו בלבו, כבר קיים את עיקר מעשה התשובה, והוא נעשה בעל תשובה וצדיק. אולם כל עוד לא ביטא את חרטתו בפיו באמצעות וידוי, עדיין לא קיים את המצווה הנפרדת של וידוי. המנחת חינוך כותב: "ולכאורה נלע"ד מדברי הרב המחבר דהמצות עשה דכאן אינו התשובה רק הוידוי בפה..." ובהמשך הוא מבאר: "אלא ודאי, תשובה לחוד דהיא אפילו בלב, אם מתחרט בלב שלם, הקב"ה מקבל תשובתו. רק כאן היא מצות עשה ככל מצות עשה שבתורה לומר הוידוי בפה, ואם לא אמר בע"פ ביטל ממצות עשה, אבל מכל מקום לענין כפרה על העבירה שעבר נתכפר בתשובה בלב..." המנחת חינוך מביא לכך ראיות נוספות, ובין היתר כותב: "וכן בקדושין (דף מ"ט) דאם קידש על מנת שהוא צדיק, אפילו הוא רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו. הרי דתשובה בלב אף שלא בפה הוי צדיק..." לפי הבנה זו, יש להבחין בין שני דברים: התשובה שבלב, הכוללת את החרטה והשיבה מן החטא, ומצוות הווידוי, שהיא המצווה לבטא את הדברים בפה. זוהי הבנה שונה מדברי הרמב"ם. הרמב"ם כולל את הווידוי בתוך עצם מעשה התשובה, ואילו לפי ספר החינוך, התשובה עצמה היא התהליך הפנימי של החרטה, והווידוי היא מצווה נפרדת הבאה לאחריה. התניא גישה נוספת מצויה בספר התניא, באיגרת התשובה. שם מבואר שעיקר התשובה הוא עזיבת החטא. כאשר אדם מקבל על עצמו באמת להפסיק לחטוא ואינו מתכוון עוד להמשיך בדרכו הקודמת, הוא כבר עשה את עיקר מעשה התשובה. ז״ל התניא (איגרת התשובה, פרק א): "והנה מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד... דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך ולא יעבור עוד מצות המלך חס ושלום, הן במצות עשה הן במצות לא תעשה. וזהו עיקר פירוש לשון תשובה, לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו, לעבדו ולשמור כל מצותיו, כמו שכתוב: 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה'' וכו'. ובפרשת נצבים כתיב: 'ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו' וכו' 'בכל לבבך' וכו', 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' וכו', 'השיבנו ה' אליך' וכו’." ומעניין לציין שהתניא אינו מציג את החרטה או את הווידוי כמרכיבים המגדירים את עצם מהותה של התשובה. נראה אפוא שאף שהחרטה והווידוי הם בוודאי חלקים חשובים מתהליך התשובה בכללותו, אין הם עיקר מהותה. עיקר התשובה הוא עזיבת דרך החטא. לפי גישה זו, התשובה מתחילה בהחלטה פנימית: איני ממשיך עוד בדרך הזאת. ברגע שהאדם עוזב באמת את החטא ומקבל על עצמו לשוב לדרך הישרה, הוא כבר קיים את עיקר מעשה התשובה. נמצא שיש לפנינו שלוש הבנות שונות במהותה של התשובה. לפי ספר החינוך, כפי שמבאר המנחת חינוך, עיקר התשובה היא החרטה. לפי התניא, עיקר התשובה היא עזיבת החטא - עצם נטישת הדרך שבה האדם חטא. ואילו לפי הרמב"ם, התשובה כוללת כמה מרכיבים: עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי. רבנו יונה מכאן אנו מגיעים לשיטתו של רבנו יונה בשערי תשובה. רבנו יונה מציג דיון רחב ועמוק בענייני התשובה, ומתווה בפני האדם עשרים מדרגות ושלבים שבאמצעותם הוא יכול להתקדם בתהליך התשובה ולהתעלות מבחינה רוחנית. במבט ראשון מתעוררת שאלה: אם הרמב"ם מלמד שהתשובה כוללת כמה מרכיבים יסודיים, האם עלינו להבין שרבנו יונה מונה עשרים דרישות שכל אדם חייב לקיים כדי שתשובתו תיחשב תשובה? נראה שאין זו כוונתו. רבנו יונה אינו בא רק להגדיר את התנאים ההכרחיים לקיום מצוות התשובה, אלא מתאר את הדרך הראויה שבה האדם צריך ללכת כדי להגיע לתשובה שלמה ואמיתית. הוא מציג בפני האדם את המחשבות, המעשים והמדרגות הרוחניות שבאמצעותם הוא יכול להתקדם, להשתנות ולהתקרב אל הקב"ה. לכן אין הכרח לראות בעשרים המדרגות שמונה רבנו יונה עשרים תנאים נפרדים, שבלעדיהם התשובה אינה נחשבת תשובה. נכון יותר לראות בהן מפת דרכים - דרך המובילה את האדם מן ההכרה בחטא, דרך החרטה והתיקון, ועד לשינוי פנימי אמיתי ולקרבה מחודשת אל ה'. הבחנה זו חשובה מאוד. יש הבדל בין השאלה: "מה נדרש מן האדם כדי לקיים את מצוות התשובה?" לבין שאלה עמוקה יותר: "מה צריך האדם לעשות אם הוא באמת רוצה להיות בעל תשובה ולהשתנות מן היסוד?" הרמב"ם עוסק בעיקר בהגדרת המרכיבים של מעשה התשובה, ואילו רבנו יונה מלמד אותנו כיצד להפוך את התשובה לתהליך שלם של שינוי והתעלות. לכן רבנו יונה מוסיף מיד (שער א, אות ט): "ואכן כל תשובה מועילה, כמו שנאמר: 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם', ואמרו רבותינו זכרונם לברכה... עד דכדוכה של נפש". כלומר, גם תשובה שאינה מושלמת עדיין מועילה. אין האדם צריך להמתין עד שיוכל להגיע לשלמות כדי להתחיל בתשובה. כל צעד של תשובה פועל את פעולתו. במילים אחרות, אין לראות את עשרים המדרגות של רבנו יונה כעשרים משבצות שעל האדם לסמן בזו אחר זו, ורק לאחר שמילא את כולן תיחשב תשובתו לתשובה. אלו הן הדרכות לדרך עצמה - כיצד האדם עובר מהכרה בחטאו, דרך החרטה והעזיבה, אל שינוי דרכיו, ועד להפיכתו לאדם אחר. ואולי זו בדיוק הסיבה ששערי תשובה של רבנו יונה הוא הרבה יותר מספר של דרישות הלכתיות. רבנו יונה אינו רק מלמד אותנו מהי תשובה; הוא מלמד אותנו כיצד ראוי בעל תשובה לחיות את חייו. תשובה: ניקוי או ציווי? ישנה נקודה יסודית נוספת שראוי להתבונן בה. התשובה אינה רק מצווה שהאדם מצוּוה לקיים; היא גם התהליך שבאמצעותו האדם מטהר את נשמתו מן הרושם שהותיר בו החטא. כאשר אדם חוטא, החטא אינו מסתיים ברגע המעשה. הוא מותיר רושם בנפש ופוגם במצבו הרוחני של האדם. התשובה היא התהליך שבאמצעותו האדם מסיר את אותו רושם ומשיב את נשמתו למצבה הראוי. "וכך פותח רבינו יונה את ספרו שערי תשובה: "מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם, שנאמר: 'טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך', ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר: 'שובו לאשר העמיקו סרה’." רבנו יונה מבאר רעיון זה בשערי תשובה באמצעות משל לבגד שהתלכלך: "וכענין הבגד הצריך כבוס, כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו, אך לפי רוב הכבוס יתלבן. וכן כתוב: 'הרב כבסני מעוני', ותכבס הנפש מן העון כפי אשר תכבס את לבה, שנאמר: כבסי מרעה לבך ירושלים". דהיינו, כשם שבגד שהתלכלך זקוק לכיבוס כדי להסיר ממנו את הלכלוך ולהשיבו למצבו הנקי, כך גם נשמתו של האדם, שנפגמה בעקבות החטא, זקוקה לתשובה כדי להיטהר ולהתנקות. רבנו יונה אף מדגיש שככל שהכיבוס רב יותר, כך הבגד מתנקה יותר. כך גם בתשובה: ככל שהאדם מעמיק בתשובתו, מתקן את דרכיו ומתקדם בעבודת ה', כך הוא מסיר יותר מן הרושם שהותיר החטא בנשמתו. לפי הבנה זו, התשובה אינה רק קיום של ציווי. יש לאדם צורך רוחני להיטהר מן החטא ומפגיעתו, והקב"ה נתן לנו את התשובה כאמצעי שבאמצעותו האדם יכול להיטהר, לתקן ולשוב למקומו הראוי. אולם כאן אנו פוגשים נקודת מבט שונה בתניא. אדמו"ר הזקן מבאר שעיקר התשובה הוא עזיבת החטא. ניקוי הנשמה אינו מה שמגדיר את עצם מעשה התשובה. הקב"ה ציווה את האדם לעזוב את החטא ולשוב אליו, והטהרה הרוחנית נעשית על ידי הקב״ה בעקבות קיום ציווי זה. ההבדל הזה דק, אך עמוק. לפי גישתו של רבנו יונה, טהרת הנשמה היא חלק מהותי מעצם מושג התשובה. האדם נפגם על ידי החטא, והתשובה היא התהליך שבאמצעותו הוא מנקה ומשקם את נשמתו. לכן הוא מבאר (שער א, אות ט) שהתשובה יש בה מדרגות רבות: "והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקדוש ברוך הוא." ובהמשך אותו קטע הוא כותב: "ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר." לפי התניא, לעומת זאת, אין להגדיר את התשובה בעיקר כתהליך של ניקוי רוחני. התשובה היא מצווה שהקב"ה ציווה עלינו לקיים. טהרת הנשמה היא תוצאה של קיום המצווה, אך אינה עצם מהותה. הבדל זה מעניק לנו נקודת מבט חדשה על התשובה. אין זו רק שאלה של מה האדם צריך לעשות כדי לקיים את המצווה, אלא גם שאלה עמוקה יותר: מה למעשה מתרחש באדם כאשר הוא עושה תשובה? האם התשובה היא בראש ובראשונה תהליך של תיקון וטהרת הנשמה, או שמא היא בעיקר קיום ציוויו של הקב"ה, כאשר הטהרה הרוחנית באה בעקבות קיום הציווי? התשובה לשאלה זו עשויה לעזור לנו להבין מדוע הראשונים והאחרונים מתארים את התשובה בדרכים שונות כל כך. לפי התניא, מאחר שעיקר התשובה הוא עזיבת החטא, האחריות העיקרית המוטלת על האדם היא להפסיק לחטוא ולקבל על עצמו באמת שלא לשוב לדרכו הקודמת. טהרת הנשמה אינה המשימה המוטלת עליו באופן ישיר; לאחר שהוא מקיים את ציווי הקב"ה ועוזב את החטא, התיקון הרוחני בא בעקבות כך. לפי הרמב"ם ושאר הראשונים, לעומת זאת, התשובה היא תהליך הכולל כמה מרכיבים מעשיים. הקב"ה נתן לנו את הכלים הדרושים כדי לעבור את התהליך הזה: עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי. באמצעות מרכיבים אלו האדם מתמודד עם חטאו, מתחרט עליו, מקבל על עצמו להשתנות, ומבטא את השינוי הזה באמצעות הווידוי. וזו היא אומנותה של התשובה: לדעת היכן האדם נמצא, להכיר עד כמה התרחק, ולהתחיל - צעד אחר צעד - למצוא את הדרך חזרה אל ה’.

תשובה

הרב שי טחן

ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.

בדיקת חמץ
היוצא לדרך לפני י"ד ניסן
ניסן תשפ"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
דיני הוצאת ספר תורה למלון
אב תשפ"ה
נושאים שונים
וייז (ג’י-פי-אס) ששואל אם הוא הנהג, האם מותר לענות שאינו הנהג?
שבט תשפ"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אם אין לו אלא כוס חד פעמי לצורך קידוש
אב תשפ"ה

תשובה

תשובה
צדיק ובעל תשובה
הרב דוד דב לבנון | ערב ראש השנה תשס"ב
3 דק'
"ונשובה" - מבט פנימי אל התשובה
להתחיל מהדברים הקלים
חלקו השני של הפרק השני בסדרת "ונשובה"
הרב חיים שרייבר | ח' תשרי תשע"ט
תשובה
שמחה ופחד משמשים בערבוביה
הרב ישעיה שטיינברגר | אלול תשפ"ב
תשובה
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
הרב ידידיה מאיר | תשרי תשע"ח

תשובה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
תשעה באב
בזכותה של רחל
הרב עזריאל אריאל | אב תשפ"ה
רחל אמנו
רחל אמנו – מתי נפטרה?
הרב משה צוריאל זצ"ל | חשוון תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב חגי לונדין
הרב ינון גרוסברג
הרב הלל גפן
הרב דוד חי הכהן
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
ר' יעקב כץ (כצל'ה)

1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ב
הרב אלי סטפנסקי | ט' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז