התורה – לפרט או לכלל? | הרב אברהם פרל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
ציבור וחברה
תורה והלכות ציבור

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
תורה ולימודה
התבוננות אמונית

4148

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מהות התורה - תורת הכלל
בפרק הקודם ביארנו שהתורה אינה עוסקת רק בעניני הלכות פרטיים, אלא גם בעניני ציבור. יסוד זה הינו מוסכם, ואין עליו חולק.

לאחר העיון נראה לי לומר יותר מכך, שבאמת כל מהותה של התורה היא תורת הכלל, שנועדה לממש את דבר ה' "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" 1 , וכל הענינים הפרטיים בתורה הם למעשה חלק מתורת הכלל ומבניין האומה.

בכך ניתן להבין כיצד יתכן שאבות האומה לא קיבלו את התורה, אלא רק עם ישראל לאחר יציאת מצרים, שכן האבות לא היו במדרגה של כלל אלא של פרטים, וממילא התורה אינה שייכת להם. נוסיף כי בכמה מקומות בגמרא מבואר שאבות נחשבים 'בני נח', למרות שודאי היתה להם סגולת ישראל, ודבר זה עצמו הוא משום שהאבות עדיין לא היו עם. ואף אם נאמר שהאבות נחשבים בני ישראל, כפי שסבורים חלק מחכמינו 2 , מכל מקום הם לא היו במדרגה של כלל.

ואין בדברים כדי לפגוע בעבודת הפרט, שכן אדרבה - כל פרט מקבל משמעות וחשיבות הרבה יותר גדולה בהיותו חלק מכלל, כמו איבר בגוף האדם, שאינו איבר פרטי אלא חלק מהאדם השלם. ובכך מבואר עניין הערבות ההדדית, שבגלל שכל עם ישראל מהווה נשמה אחת בגופות מחולקים, ממילא כל תיקון בנשמה האחת הזאת בכל גודלה, נשמת כלל ישראל הישראלית, מוסיפה לכולנו.

וכן לאידך גיסא, לגבי העבירות: אדם אינו יכול לומר לחברו 'מה איכפת לך ממעשי?' שכן המעשים הטובים שעושה כל אחד הם תיקון כולנו, ואדם שעובר עבירה דומה לאדם שייקוב חור בספינה בתוך תאו, ויאמר 'מה איכפת לכם, אני עושה בתא שלי!' נמצא שמעשי הפרט מתרוממים הרבה יותר, ואחריותו יותר גדולה, כאשר הוא שייך לכלל מאשר אילו היה האדם אדם פרטי.

הדין בראש השנה והברית
נראה לי שלאור הבנה זו, שכל המצוות הם מצד הכלל, יוסברו כמה וכמה ענינים:
א . המשנה אומרת שבראש השנה כל העולם עוברים לפניו כבני מרון, ומצד שני נידונים כולם ביחד 3 . והדברים טעונים ביאור, אם כולם נידונים ביחד מדוע שיעברו אחד אחד? ואם נדונים אחד אחד, מדוע שיסקרו בסקירה אחת? אבל לדברינו הדברים ממש נפלאים, שכן כל אחד נידון מתוך התייחסות לכלל, ולכן צריך לראות מה עשה כל אחד בתוך הכלל.

וברוך השם, מצאתי שכך כתב הרמח"ל בספר אדיר במרום 4 , וזו לשונו:

ונמצא כי כל הלבבות שבכל אנשים, אינם אלא חלקים מן הלב הזה. פירוש - כל הנשמות הם נשרשים בנוק', ולכן נקראים חלקים שלה. וכן הם המ"ן שלה, כי היא אינה נקראת שלימה אלא א"כ היא באה בכללות כל ענפיה. והנה ענין זה של לב מתפרש כמו כן בכל הנשמות הנשרשות בה. ונמצא שאין בחינה של לב זה שלם, עד שיכלול כל בחינות הלב היוצאין ממנו בכל הנשמות. ואז בהיותו הוא כולל כך יהיה מבין, בסוד הלב מבין, אל כל ההנהגה בכלל:
והבן היטב זה הדבר, כי זהו סדר ההשפעה, בהיות נכללים הענפים בשורש, ואז השורש כלול מכולם, ומקבל מה שצריך לכולם, וחוזר ומחלק לכולם החלק המגיע לו.
...
אך מה שצריך לענינינו הוא לדעת, איך הדברים נעשים על ידי אסיפת הענפים כולם אל השורש. וזה סוד "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", כי נקבצים כל הלבבות בנוקבא, שהוא הלב העליון השרשי. ואז יפעול הלב פעולתו, בסוד לב מבין, ומחלק הנהגתו לכל הצדדים כראוי."

ואף שאין לנו עסק בקבלה, ברור מהדברים שאין משמעות לפרט אלא כאשר הוא נמצא בתוך הכלל.

ובספר עץ הדעת טוב, פרשת נצבים, מבאר שהברית של העמידה לפני הקדוש ברוך הוא היא לגבי הכלל, ולכן התורה צריכה להדגיש שגם הפרט ייענש אם יחטא, ולא יחשוב שיהיה לו שלום, שכן הנידון הוא בכלל, ואין משמעות לחטאו הפרטי. וזו לשונו:
אתם נצבים ... (לפני ה' ... כולכם) כונת הכתוב לרמוז כי הנה הברית הזאת נכרת עתה עם כל ישראל כנזכר בפסוק אתם נצבים וכו', ובאולי איזה יחיד או פרטי יחשוב כי בהיות החוטאים פרטים אינה בכלל הברית הזאת, כי הברית היה לשלא יחטאו כל כללותם, ולכך הנצרך לבטל דעה זו באומרו לעברך וכו'. ובאומרו פן יש בכם וכו' כמו שיתבאר.
ולכן נקדים משל אחד הידוע, הלא היא מה שאמרו, זכרונם לברכה, משל למלך שצווה לעבדיו ואמר להם מלאו לי הבריכה הזו חלב בלילה הזה וכל אחד מעבדיו אמר למה לי לטרוח להביא כד של חלב שדמיהן מרובין , מוטב לי להביא כד אחד של מים, כי בלילה אין רואה אם מים הוא אם חלב. ויתבטלו המים האלו בבריכה הגדולה של חלב אשר ימלאו חברי חלב, ויהי בבוקר בא המלך וירא כל הבריכה מלאה מים כי מה שחשב זה חשבו כולם.
והנה על דרך זה אפשר כי יאמר איזה אדם בלבבו הנה כל ישראל צדיקים הם כמו שכתבו ועמך כולם צדיקים ועמהם נכרת הברית, וגם כי אני לבדי אחטא אתבטל בין כולם, כענין החלבנה בין סממני הקטורת 5 .
וזה אומרו דע כי אתם כולכם נצבים לפני ה' אלקיכם, ועם היותכם רבים, ונצבים בכללות, הנה איננו יתברך, כשאר מלכי בשר ודם, כי אינם יכולין להשגיח בפרטות. אכן כל בני אדם נסקרין בסקירה אחת ,כל אחד לבדו, שנאמר" היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם."
וזה שאמרו "לפני ה' אלקיכם", ולכן עם היותכם נצבים כולכם רבים בכללות גדול צופה ומשגיח במדרגות כל אחד ואחד וכפי מעשיו דן אותו.
הראשים הם המלכים כפי מדרגותם וזה שאמר ראשיכם .ואחר כך, שבטיכם, כל שבט ושבט כפי מדרגתו .וכן סנהדריכם הנקראים זקניכם סנהדרי גדולה ואחר כך סנהדרי קטנה ואחריהם במדרגה ושוטריכם. ועוד פרטות גדול אחר והוא כל איש ואיש מישראל כפי מדרגתו וזה שאמר כל איש ישראל לא אמר כל אנשי ישראל, ולא די זה באנשים הגדולים, כי גם בכל טפכם הקטנים יש בהם מדרגות. ולא די הטף הבאים לכלל אנשים כי

גם נשיכם נחלקות בהשגחות מדרגותיהם..."

הרי לנו שהברית בפרשת נצבים היא עם כל ישראל, ואף על פי כן הפרטים ידונו על מעשיהם, וזה משום שמעשיהם משפיעים על כלל ישראל, לטוב ולמוטב. מעתה, כיצד לא יתכן שהתורה לא תדריך את תורת הכלל? הרי כל משמעות תורת הפרט היא אלא כהתעלות לתורת הכלל!

קבלת התורה - למשה או לכלל ישראל?
ענין זה, שהתורה היא רק תורת כלל, מבואר גם בקבלת התורה של משה רבנו:
נאמר בתורה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" 6 . משה רבנו עולה לקבל את התורה, יושב לפני הקדוש ברוך הוא ולומד תורה, ובידיו נמצאים הלוחות הראשונים עם כל גדולתם. והנה, ברגע שעם ישראל חוטא, אין שום סיבה שמשה רבינו ישאר ללמוד את התורה מפי הקדוש ברוך הוא, ואין שום סיבה שהלוחות הראשונים ישארו. כפי שפירש רש"י במקום: "לך רד - רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם, באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה". כלומר, הלוחות והתורה הרי הם מכח עם ישראל, ולא מכח משה, ולכן כאשר חטאו יורד משה מההר ונשברים הלוחות. אין ערך לתורת משה, אלא לתורת עם ישראל.

והרב צחי גרינבלט הקשה על הדברים ממדרש בו מבואר שהתורה ניתנה בזכות משה רבנו, ומשה רבנו מעבירה לעם ישראל מצד מידת עין טובה:

דבר אחר כתב לך, בזכותך אני נותן להם את התורה. אמר ר' שמעון בן חלפתא הוא שמשה אומר להן לישראל "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ויתנם ה' אלי", לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה ונתתי אותה לכם לכך נאמר כתוב לך בזכותך... 7

הרי שהתורה היא תורת משה. יתכן שמדרש זה אכן חלוק על המקורות הקודמים, מהם מבואר שהתורה היא תורת עם ישראל ומשה מגיע כנציגו של העם. אולם, ניתן לבאר שמדרש זה אינו סותר את העובדה שהתורה היא תורת עם ישראל, שכן משה רבנו הוא בחינת 'כלל ישראל', כפי שכתב רש"י 8 , ודוקא בזכות זאת הוא יכול לקבל את התורה, מה שאין כן הפרטים בעם ישראל - יש צד שלא יקבלו את התורה. הפרטים מקבלים את התורה מכח הקישור לכלל.

האם יש ערך גם לפרט בפני עצמו?
יש שרוצים לומר שהתורה אינה רק תורת הכלל אלא גם תורת הפרט. וכך אנו מוצאים בתורת החסידות, שמדגישים רבות את חשיבות הפרט. וכך כתב בספר התודעה (פרק שמיני), בביאור הדינים השונים שיש במהלך השנה:

בהתחלת הדין, בראש השנה ויום כיפורים, כל באי העולם עוברין לפני הקדוש ברוך הוא כבני מרון ונסקרים כל אחד לעצמו.
ובחג הסוכות נִדון העולם בכללותו על המים, ויום השביעי של חג, הוא יום הושענא רבה, הוא יום החיתום האחרון של הדין הזה. ולפי שחיי האדם תלויים במים, והכל הולך אחר החיתום, לכך דומה הושענא רבה במקצת ליום הכיפורים, ומרבים בו בתפילה ובתשובה כעין יום הכיפורים.

הרי שלדעתו ראש השנה ויום כיפור הם על הפרט, 'כבני מרון', ואילו הדין על המים שבסוכות הם על העולם כולו.
האם גשם הוא אכן ענין כללי? במבט ראשון נראה כך, שהרי אם יורד גשם במקום מסוים הוא יורד לכולם, גם על הצדיק וגם על הרשע, כך לכל הפחות בדרך הטבע. אולם, בדברי הנביא עמוס יש פסוק שמפורש בו אחרת: "וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעוֹד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ" 9 . הרי שהגשם הוא חשבון פרטי.
וכן מפורש בספר מי מרום על שלושה רגלים 10 להיפך מדברי ספר התודעה:
ראש השנה ויום כיפור זה משפט בכלליות, והיחיד נידון מצד שמשפיע על הכלל, וכפי שנכתב בסייעתא דשמיא קודם, אבל חג סוכות נידונים מצד הפרט,
ובזה מובן שכתוב ולקחתם לכם שיהיה לקיחה לכל אחד ואחד, לא באופן כללי, ולא בשותפות, אלא כל אחד ואחד יהיה לו ארבעת המינים. כמבואר בגמרא "תניא, רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים" - משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב "חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים" - משלך.
וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת - מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".

ומבאר הרב חרל"פ בדעת חכמים, שלכל אחד מהפרט יש בסוכות התעלות כפרט, אולם אבל התעלות זו היא מצד שלפרט יש אז את מעלת הכלל, שכן ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת.

ומסתבר כך, שגם אם לפרט יש מעלה זה מכח שהוא חלק מהכלל, שהרי כתב הרמב"ם 11 :
הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא.

אם כן אם אדם מקיים מצוות במנותק מהכלל אין לו חלק לעולם הבא. הפרט צריך לראות את עצמו כאילו הוא חלק מהכלל.

לסיכום:נראה שמהות התורה היא הדרכת הכלל ולא הדרכת האדם הפרטי. יחד עם זאת, גם הפרט מודרך שכן יש לו השפעה על הכלל. בכך גם מעשי הפרט מתעלים, שכן הפרט אינו דבר פרטי אלא שייך לדבר הרבה יותר גדול. זהו הטעם לכך שבראש השנה כל אחד נידון לחוד וגם כולם יחד, שכן דינו של הפרט הוא מה הפרט פעל בכלל. ונראה שהסיבה לכך שהאבות לא קיבלו את התורה היא שהאבות היו במדרגה

של פרטים, ולא של כלל.

^ 1 שמות יט, ה.
^ 2 נציין כי המשך חכמה (בפירושו לבראשית כג, יח ביחס להלכות קניינים המבדילים בין ישראל לבני נח) כתב שהאבות יצאו מכלל בני נח, אך ברור שגם לפיו הם לא היו במדרגה של כלל. הרב יצחק גרינבלט הפנה אותי לספר פרשת דרכים, שדן בנושא זה באריכות, ומביא מקורות לכאן ולכאן.
אומנם פשט הדברים נראה שלמעשה יש לאבות גדר של בני נח, שכן מוכח בכמה גמרות:
א. הגמרא במסכת זבחים דף קטז מביאה מחלוקת האם בני נח מותרים להקריב שלמים. ושואלת על שיטת מי שאומר שבני נח לא מקריבים שלמים מיתרו שהקריב שלמים, ומתרצת שמדובר בהכרח לאחר מתן תורה. ומבואר שקודם מתן תורה נחשבו ישראל כבני נח.
ב. הגמרא במסכת חולין דף ק עמוד ב: "אף על גב דאיסור טומאה קדים, אתי איסור גיד חייל עליה, שכן איסורו נוהג בבני נח. דיקא נמי דקתני אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם?" כלומר, רבי יהודה לומד שיש איסור גיד הנשה בבהמה טמאה, משום שיש באיסור גיד הנשה חומרה שנאסר גם לבני נח, והראיה מכך שבני יעקב שהם קודם מתן תורה אסורים בגיד הנשה אף שהם בני נח. וכפי שהסביר רש"י מפורש שם,וגם חכמים שחולקים ,בגלל שסוברים שלא נאסרו בני יעקב עד מתן תורה לאכול גיד ומסכימים עם הגדר שלפני מתן תורה מוגדרים בני נח.
ג. גם בגמרא סנהדרין דף נט עמוד ב רואים שיש גדר של מילה וגיד הנשה שנאמרו לבני נח, שכן נאמר קודם מתן תורה. אומנם לאי בעית אימא שמילה נאמרה רק לזרע אברהם, אפשר אולי להגיד שיש להם גדר ישראל גם קודם, ולכן נאמר לבני נח, אומנם לא נראה כן, שכן אפשר להסביר שאין בדברים ציווי כללי לבני נח, והראיה שגם בני קטורה חייבים במילה אף שאינם גדר ישראל, ולכן אין ההסבר מצד שמוגדרים כישראל.
^ 3 ראש השנה פרק א, משנה ב.
^ 4 אדיר במרום חלק א בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא.
^ 5 כל סממני הקטורת הם בעלי ריח טוב, והחלבנה לבדה היא בעלת ריח רע .
^ 6 שמות פרק לב פסוק ז.
^ 7 שמות רבה פרשה מז פסקא ג.
^ 8 רש"י על שמות פרק יח פסוק א: "למשה ולישראל - שקול משה כנגד כל ישראל".
^ 9 עמוס פרק ד פסוק ז.
^ 10 מי מרום מאמר נו.
^ 11 רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה יא.

איזורים נוספים:

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

עוד בנושא תורה והלכות ציבור

1.
מצוות השירות הצבאי מול לימוד התורה
הרב אליעזר מלמד | איר תשפ"ג
2.
הרב של הקבינט
הרב שלמה אישון | שבט תשפ"ב
3.
פסקי הלכה בנושאים מדיניים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
4.
לדרכה של הישיבה - שו"ת תלמידים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' אדר ב תשפ"ב
5.
דעת תורה בנושאים פוליטיים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ה'תשנ"ג - ה'תשנ"ו

הרב אברהם פרל

מלוכה
ערכה של מלכות ישראל
פרק שלישי
כ באב תשס"ז
שיחות לחג החנוכה
שיר הרב קוק בספר אורות הראיה
כסלו תשע"ו
תורה והלכות ציבור
התורה – לפרט או לכלל?
תמוז תשס"ז
מאבני המקום
הבנת יאוש על פי הדין בספק אבדה
מאבני המקום כרך ט"ו
איר תשע"ג

תורה והלכות ציבור

רביבים
מצוות השירות הצבאי מול לימוד התורה
הרב אליעזר מלמד | איר תשפ"ג
תורה והלכות ציבור
הרב של הקבינט
הרב שלמה אישון | שבט תשפ"ב
תורה והלכות ציבור
פסקי הלכה בנושאים מדיניים
(תגובה לפרו' ידידיה שטרן)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
1:52
כינוסי אברכים
לדרכה של הישיבה - שו"ת תלמידים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' אדר ב תשפ"ב

תורה והלכות ציבור

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

לך לך
מדוע נבחר אברהם?
הרב יוסף צבי רימון | חשון תשע"ו
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
לך לך
"לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך"
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
נוסחי תפילה
תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב יעקב שפירא
הרב שמואל אליהו
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב חיים כץ
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרה"ג יעקב אריאל

40 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' חשוון תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
48 דק'
אור התנ"ך
מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
הרב נפתלי בר-און | י"א חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
27 דק'
שם משמואל על הפרשה
היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
30 דק'
שם משמואל על הפרשה
יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז