ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב, ה)
פסוק זה הוא הראשון במגילה שקושר את תולדות עם ישראל למאורעות מימי האימפריה הפרסית. חשיבותו של פסוק זה באה לידי ביטוי גם בדעת רבי יהודה במשנה: "ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר כולה רבי יהודה אומר מאיש יהודי ..." (מגילה פ"ב מ"ג, למען הסר ספק גם לדעת רבי יהודה המגילה צריכה לכלול גם את כל הפסוקים הקודמים).
כיאה לימי הפורים, מאחורי פסוק זה מסתתרות סוגיות חשובות ביותר. ננסה לברר אחת מהן: המילה אִישׁ מופיעה פעמיים בפסוק. בכל מקום בתנ"ך אִישׁ משמעותו אישיות חשובה כמו בפסוק: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שמות ב, א), יש לכך משמעות. גם שמעי הנזכר בפסוקנו מכונה איש בספר שמואל ב': "וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל" (טז, ה). האיש הזה זוכה לכינוי מאוד מיוחד בהמשך הספר: "רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף" (שם יט, כא). ביטוי שמשמעותו (לענ"ד) המנהיג של כל בני יוסף, כלומר מנהיגם של עשרת השבטים. (בהמשך תפס את מקומו ירבעם בן נבט, לכן דוד כל כך חשש ממנו).
אם כך, למרות שפסוקנו מופיע בספרים העוסקים בתקופה הפרסית, שהתרחשה כחמש מאות שנה לאחר תקופת שאול, הוא מזכיר במפורש גם את שמעי וגם את קיש ממשפחתו של שאול המלך, שנחשב רוחנית לצאצאו של יוסף (ואכמ"ל). עובדה זו דורשת עיון ובירור.
נחזור עתה לביטוי הפותח את הפסוק "אִישׁ יְהוּדִי". בפשט, משמעותו של ביטוי זה היא שמרדכי הוא צאצא של יהודה ולא של יוסף. כלומר, מרדכי הוא צאצאה של לאה ולא של רחל.
הגמרא במסכת מגילה מקשה, שהרי יש סתירה לכאורה בין הרישא של הפסוק "אִישׁ יְהוּדִי" לסיפא שלו "אִישׁ יְמִינִי". וזה לשונה: "קרי ליה (למרדכי) יהודי - אלמא מיהודה קאתי (הוא בא), וקרי ליה ימיני - אלמא מבנימין קאתי! (הוא בא)?" ומתרצת באחד התירוצים: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה" (דף יב ע"ב).
תירוץ זה קשה מאוד, שהרי מאז ומתמיד השייכות לשבט נקבעת על פי האב ולא על פי האם, ולמה הוקדם כינוי של מרדכי לייחוסו מצד אימו לייחוסו מצד אביו? (כ"תורת פורים" נתרץ שכבר כאן נקבע העיקרון של "ונהפוך הוא" המופיע במפורש לקראת סוף המגילה). בגלל קושי זה הגמרא (שם) מביאה כנראה תירוץ נוסף בו היא מזהה את שני האִישׁים, עם דוד המלך ושאול המלך. וזה לשונה: "רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי - דלא קטליה (הרג) דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה (הרג) שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל".
לפי דברי רבא דוד המלך מופיע במגילת אסתר, כיאה לפורים בתחפושת.
גילויו של דוד במגילת אסתר הוא חלק מתופעה כללית, שהופכת את דוד שני רק למשה רבנו. אם משה הוא הדמות המרכזית בתורה, דוד הוא האיש המרכזי בנ"ך (הוכחות נוספות, מופיעות בספרי צפנת שמואל-מלכות דוד (3 כרכים) הנמצא ב"ה בבית הדפוס, על השקתו נכריז, בע"ה, אחרי פסח).
משה רבנו הוציא את ישראל ממצרים ונתן להם, כבני חורין, את התורה. משה לא זכה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל (המערבית) ולא זכה להקים מדינה יהודית-ישראלית עצמאית שם. עם ישראל עבד את הקב"ה, עד ימי דוד, כפרטים (רוב הזמן ומרוב הבחינות). דוד הפך אותנו, מבחינה לאומית, לעם שעובד את הקב"ה כציבור בעל זהות לאומית. אפשר לעשות זאת רק אחרי שיש מלך שמאחד את העם, ורק הוא-המלך יכול לבנות את המרכז הרוחני של עם ישראל, (ולעתיד לבוא של כל אומות העולם) בירושלים, בהר הבית, הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יב, ה) (כיום יכולה ממשלה לקבל את סמכויות המלך- הראי"ה). הצלחתו של דוד הייתה תלויה באיחודו של כל עם ישראל, על כל חלקיו, לעם אחד שמרכזו בעיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו (תהלים קכב, ג), שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט (שם, שם ה).
מרדכי ואסתר הצליחו לאחד את כל העם - לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים (אסתר ד, טז) ,ולכן הם זכו להצלה. לצערנו הם לא הצליחו להביא את עם ישראל חזרה לארץ ישראל, ונשארנו עבדי אחשוורוש (מגילה יד ע"א). בסופו של יום גם האחדות לא החזיקה מעמד. מרדכי, בסוף ימיו, היה רָצוּי (רק) לְרֹב אֶחָיו (אסתר י, ג).
נתפלל שאנחנו, שזכינו לאחר גלות כל כך ארוכה, כעבדי אומות העולם,
למדינה עצמאית כאן בארץ ישראל, נזכה לאחדות,
שתוביל אותנו למדינת מופת, שמערכת המשפט שלה תהיה לתל תלפיות לכל העמים.
האחדות עוד יותר חשובה כשממש בימי הפורים עם ישראל נלחם ב"המנים"
בפרס ומדי של שנת תשפ"ו.
נצא עוד יותר זכאים כשאנו כולנו ביחד.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
