ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיא הבאה נעסוק במושג 'הודאת בעל דין', ונפתח פתח להבנתו. בעז"ה.
הגמ' אומרת (לג, א):
קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא, רב אידי בר אבין אמר: אנא קריבנא טפי, וההוא גברא אמר: אנא קריבנא טפי, לסוף אודי ליה דאיהו קריב טפי, אוקמה רב חסדא בידיה. א"ל: ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא, אמר: זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? אמאן קא סמיך מר? אהאי, הא קאמר: דאנא מקרבנא טפי. אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, כיון דאודי - אודי.
מספר שאלות עולות בהתבוננות בסוגיא זו, ונתמקד בחלקן. השאלה הראשונה והכבדה היא בדבר סברת רב חסדא. כיצד התיר למחזיק להשאיר את הפירות אצלו והרי הוא הודה בעצמו שהפירות לא שייכים לו באמת אלא לרב אידי בן אבין?
עונה על כך הרשב"ם (ד"ה אהאי):
אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר והא איהו דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי ואכל פירות בדין כל דאלים גבר וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין.
אך דבר זה קשה משום שהגמ' מתייחסת לדברי המחזיק כמודה ולא כנותן מתנה, וממילא להודאתו יש עוד נפק"מ והיא תשלומים על ההנאה שקיבל בעבר. וא"כ כיצד יכול להמשיך ב'גזלתו'? ועוד, כיצד יענה לטענת אביי ורבא?
מהות הודאת בעל דין
בכדי להבין את המחלוקת נעיין במחלוקת מפורסמת בדין הודאת בעל דין כפי שמביאה קצות החושן (לד, ס"ק ד). השאלה המרכזית שנידונה שם היא: מהי כוחה של הודאת בעל דין?
בתחילה מביא קצה"ח את שיטת מהר"י בן לב, אשר סובר שאכן לא ניתן לומר על הודאת בעל דין שהיא ממש נאמנות, וזאת משום שבהודאה זו האדם בעצם מעיד על עצמו. והרי קיי"ל שאדם פסול להעיד על קרוביו בין לזכות בין לחובה. וכל אדם הרי קרוב הוא אצל עצמו, וממילא הרי הוא פסול לעדות עצמו בין לחיוב בין לפטור. ואם כן, חוזרת השאלה – כיצד מאמינים להודאת בעל דין ומחייבים אותו?
ועל כך עונה מהריב"ל (כפי הכתוב בקצה"ח):
דהא דכשר לחוב היינו משום דאתינן עלה מתורת חיוב ומתורת מתנה, כיון דיכול אדם לחייב עצמו כשאינו חייב וזה שמודה שחייב הוי כאילו אמר חייב אני לך מנה ויכול לחייב עצמו.
כלומר, אדם יכול להשית על עצמו חובות חדשים, וזה בעצם מה שפועלת הודאתו – חיוב חדש. והחידוש הוא שאע"פ שלא אמר לשון התחייבות או מתנה, נחשבת הודאתו כאילו אמר כן.
אך דעת קצה"ח עצמו שאין הדבר כן, מכח כמה קושיות כבדות שמקשה על כך עיי"ש באורך. ועל כן כתב קצות החושן שהודאתו היא אכן מדין נאמנות, וזהו חידוש של תורה:
ולכן נראה דהא דנאמן אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו היינו משום גזירת הכתוב שיהא אדם נאמן על עצמו בכל הפסולין שיש בו. וכבר האיר עינינו מאור העולם רש"י בקידושין פרק האומר דף ס"ה (ע"ב) שם הודאת בעל דין כמאה עדים ז"ל רש"י, דכתיב (שמות כב, ח) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ע"כ. וא"כ כי היכי דהאמין התורה שני עדים על אחרים כן האמין התורה לכל אדם על עצמו אף על גב דהוא קרוב לעצמו, דקרוב לא פסלה התורה אלא על אחרים אבל על עצמו נאמן, משא"כ לזכות דבא להעיד על אחרים משום הכי אינו נאמן.
וצריך להשלים את הנקודה, מדוע הודאת בעל דין גוברת על מאה עדים? בס"ק זה קצה"ח אינו עונה אך לקמן בסימן לז ס"ק ט כתב:
א"כ אפילו יש לו עדים שהוא שלו הרי הוא פוסל לכל העדים ואדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים.
השלכה להסבר רב חסדא
על יסוד שני הצדדים – התחייבות ונאמנות - אומר הגידולי שמואל (לג, א ד"ה תו י"ל) שבזה נח' בסוגייתנו: רב חסדא סובר כמהריב"ל שהוא מדין התחייבות ולכן מחויב רק העץ ולא על הפירות, כיון שרק על זה הודה. אך שיטת אביי ורבא, שעיקר הודאת בעל דין הוא כדברי קצה"ח, שהוא מדין נאמנות וממילא צריך לשלם על כל מה שנהנה מן העץ .
אך עדיין קשה על תליית מח' זו, שאפילו אם הודאתו זו היא התחייבות, הרי היא היתה ביחס לכל היוצא מן העץ ולכן צריך שישלם על הפירות.
ברי ושמא
מתרץ ר' נחום(חידושי ר' נחום פרק ג, אות קעא), שקושי השאלה על רב חסדא מחייב שנעמיד את הדיון במצב של ברי ושמא. והודאת המחזיק אינה חזרה גמורה מטענתו אלא ירידת דרגה ל'שמא איני קרוב יותר'. וממילא העץ צריך לחזור מכח ברי ושמא, אך לא על העבר, שם צריך להביא ראיה.
ואם תשאל הרי סוף סוף הוא גזל, ויש ברי נגד שמא גזילתו. על כך מבאר עוד ר' נחום שאין כאן תפיסת גזילה משום שהיא הגיעה לידו קודם טענת המרא קמא, וזהו גופא החידוש של רב חסדא, שעל אף שה'נגזל' תמיד טען על היותו מרא קמא, כיון שהגדרתו ככזה תלויה בהודאתו של 'הגזלן', אזי רק לאחר ההודאה הוא אכן נחשב למר"ק, וממילא אין כאן תפיסה בגזל. ואין כח להוציא למפרע ללא ראיות.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
