ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא בתרא

16

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הקדמה ושאלות
סוגיית מקיף וניקף מורכבת מאד ברמת סידור הפרטים הטכניים, וכלשון המאירי כאן 'מבולבלת מאד בידי המפרשים', ועל כן בחלק הראשון נעסוק בסידור המקרים, ובחלק השני בצדדי המהות של דין נהנה.
נביא את לשון המשנה (ד, ב):

המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו; רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל.

משנה זו היא דוגמא מצויינת עבור התבנית של מקרה-דין-טעם-מקור. שכן הרבה מאד פרטים חסרים בה על מנת להבינה כראוי.
נתחיל כמובן מהמקרה:
א. מי הוא המקיף? השכן הצמוד או שמא סתם אדם שרצה להרויח או לעשות טובה לחבירו? ב. את מה הוא הקיף? בית?שדה?חצר? ג. היכן השטחים הנ"ל מצויים? ד. מה צורך הגידור? הצבת גבולות? מניעת כניסת בע"ח? כניסת בני אדם? ה. היכן ממוקמת הגדר? ו. האם הניקף היה מודע לפעולת המקיף או לא? כיצד הגיב לזה? ז. באיזה סוג של גדר הקיפו?
וכן יש לשאול שאלות על הדין:
א. לפי כוונת ת"ק שאין מחייבין אותו כלל או שאין מחייבין על הכל(כלומר בא לאפוקי משיטת ר"י)? ב. האם יהיה הבדל בדין לפי הבדל התשובות לשאלות המקרה? ג. לפי ר"י כיצד מודדים את הכל?
המשך בשאלות על הטעם:
א. מה טעמו של ת"ק? ב. מה טעמו של ר"י? ג. כיצד יתרצו על קושיית חברם? ד. מדוע שיתחייב לשלם על הנאה של ביקש כלל(בהנחה שכך היה)?
שאלות על המקור:

א. מהו המקור שאפשר לחייב בכה"ג? ב. מה יעשה כ"א בסוגיא עם המקורות השונים הנראים כקשים על דעתו?

מקורות משלימים לסוגיא
בהמשך הגמרא בסוגיא מובאים שני פרטים שדורשים שימת לב:
א. יש צורך בשומר – אגר נטירא.
מצורך זה יש ללמוד לכאורה שהרווח בגדר שמייתר את השומר הוא הרחקה של בעלי חיים או אנשים שרוצים להכנס, שאם הגדר אמורה לפתור את בעיית היזק הראיה, מה צורך יש בשומר?
ב. המעשה עם רוניא (ה, א):

רוניא, אקפיה רבינא מארבע רוחותיו. א"ל: הב לי כמה דגדרי, לא יהיב ליה. הב לי לפי קנים בזול, לא יהיב ליה. הב לי אגר נטירותא, לא יהיב ליה. יומא חד הוה קא גדר דיקלי, אמר ליה לאריסיה: זיל שקול מניה קיבורא דאהיני. אזל לאתויי, רמא ביה קלא, א"ל: גלית דעתך דמינח ניחא לך, לא יהא אלא עיזא בעלמא, מי לא בעי נטירותא? א"ל: עיזא בעלמא לאו לאכלויי בעיא. א"ל: ולא גברא בעית דמיכלי לה? אתא לקמיה דרבא, א"ל: זיל פייסיה במאי דאיפייס, ואי לא, דאיננא לך דינא כר"ה אליבא דרבי יוסי.

מכאן לכאורה משמע שמדובר בגדר שאמורה למנוע מבעלי חיים או בני אדם, כנ"ל, כמו כן לומדים מכאן על גילוי דעתו של הניקף.
מקור מרכזי משלים להבנת סוגייתנו הוא מהגמרא בב"ק (כ, ב):

תנן: המקיף חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו; הא רביעית - מחייבין אותו, ש"מ: זה נהנה וזה לא חסר - חייב! שאני התם, דאמר ליה: את גרמת לי הקיפא יתירא. ת"ש, א"ר יוסי: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל; טעמא דגדר ניקף, הא מקיף - פטור, ש"מ: זה נהנה וזה לא חסר - פטור! שאני התם, דאמר ליה: לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא.

מגמ' זו נראים על פניו כמה פרטים משמעותיים. א. סיבת החיוב במקיף וניקף היא דין נהנה. ב. הביטוי 'היקפא יתירא קא גרמת לי' מלמד על מיקומה של הגדר, שכביכול יש גדר מיותרת, ולכא' מוכרח שיש גדר חיצונית לשתי השדות. ג. מובן מכאן שאין לפנימי חסרון כלל.
בשילוב כל המקורות ומענה לשאלות הרבות שיש בהבנת הסוגיא, נחלקו כאמור רבותינו הראשונים. כל אחד מסביר את כל המקורות בהתאם להבנתו הבסיסית. ננסה לגעת בקצרה בשיטות השונות.
שיטת רש"י
רש"י על המשנה כותב (ד"ה אין מחייבין):

אין מחייבין אותו - לתת כלום כדאמרי' דסתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא.