ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חגים מבראשית
- הוספות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
האם חול המועד הוא בכלל מקראי הקודש? מן הפסוקים נראה שחול המועד אינו בכלל מקרא קודש: לגבי חג הפסח נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ... וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ", ולגבי חג הסוכות נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ".
אולם ממקורות אחרים נראה שחול המועד כן קרוי מקרא קודש. במכילתא 1 נאמר: "ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש אָרְעֵם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". במסכת חגיגה 2 אף נלמד מכך איסור מלאכה בחול המועד: "מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש? הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה".
יש לשים לב שהפסוק המובא ללימודה של המכילתא, שחול המועד קרוי מקרא קודש, הוא "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש" - פסוק זה אינו פסוק הכותרת לפרשה, אלא פסוק ל"ז, המסכם את הפרשה לאחר שהובאו בה כל שבעת מקראי הקודש "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ". נראה כי לימוד המכילתא נובע מכך שהפסוק תולה את השם 'מקרא קודש' בהקרבת "אשה לה', עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו", וכיון שאף בחול המועד מקריבים קרבנות אלו, נלמד שאף הם בכלל מקראי הקודש.
אלא שעלינו להבין, כיצד יתכן שהמילים "מקראי קודש" כוללות גם את חולו של מועד, הרי כאמור הפסוקים מנגידים בין הימים הראשון והשביעי, שקרויים מקרא קודש, לבין הימים האחרים? אמנם, לדעת חלק מהראשונים הלימוד בגמרא הוא אסמכתא בלבד, אך לדעת רבים מהם הוא לימוד גמור מדאורייתא 3 .
לשאלה זו מצאתי התייחסות בדברי הרב שמחה ליברמן בספרו 'בשבילי המועד', ואביא את דבריו עם מעט תוספת. הנה כשנתבונן נמצא, כי כאשר התורה הדנה בחג עוסקת בכל אחד מִיָּמָיו בפני עצמו, רק הימים הראשון והשביעי קרויים מקרא קודש; ואילו כאשר התורה כוללת את כל מקראי הקודש יחד, חול המועד מצטרף אליהם. משמעות הדבר היא שחול המועד אינו מקרא קודש מצד עצמו, אלא מצד היותו חלק מהמועד כולו. וכך אכן מפורש בספר הזוהר 4 , שאין לחול המועד מעצמו כלום, אלא מאורו של יום טוב:
רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון. חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב , תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש. תפלה דרישא יום טוב, תפלה דדרועא חולו של מועד.
ועיין עוד בשער הציון סימן תקל אות ד, ובאנציקלופדיה תלמודית ערך חול המועד.
2. הופעתם של מקראי הקודש בתורה
מלבד פרשת אמור, שנושאה הישיר הוא מקראי הקודש, מוזכרים מקראי הקודש בתורה בעוד כמה מקומות והקשרים. נסכם כאן את הופעתם של מקראי הקודש בתורה, לפי סדר הופעתם.
א . פרשת יציאת מצרים : בפרשת בא (שמות כ, א- כח) עוסקת התורה בקרבן הפסח ומתוך כך גם בחג המצות, וזאת בהקשר לתיאור יציאת מצרים.
ב . פרשת שלשת הרגלים : בפרשת משפטים (שמות כג, יד-יח) עוסקת התורה בשלשת הרגלים - חג המצות, חג הקציר וחד האסיף. על נושא זה אנו למדים ממשפטי הפתיחה והסיום, המאחדים יחד את כל שלשת הרגלים: הפתיחה היא "שלש רגלים תחג לי בשנה" והסיום "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך...". פרשה זו חוזרת על עצמה בשינויי סגנון גם בפרשת ויקהל (שמות לד, יח-כה), אך ללא הפתיחה המאחדת 'שלש רגלים תחג לי בשנה'.
ג . פרשת ' מועדי ה' מקראי קודש' : הנושא המרכזי של פרשת המועדים שבפרשת אמור הוא מקראי הקודש, ולכן מוזכרים בה כל שבעת מקראי הקודש, וכן מוזכרת בה השבת, שאף היא קרויה בפסוקים 'מקרא קודש' 5 .
ד . פרשת קרבנות הציבור : נושאה של הפרשה שבתוך פרשת פנחס (במדבר כח, א - ל, א) הוא קרבנות הציבור הקבועים. תחילה היא עוסקת בקרבנות התמיד שבכל יום, בשבת ובראש חודש, ובהמשך בכל קרבנות המועדים.
ה . פרשת ' המקום אשר יבחר ה' ' : בפרשת ראה (דברים טו, יא-יח) עוסקת התורה במועדים בהקשר לנושא המרכזי של הפרשה, שהוא המקום אשר יבחר ה', וכשהיא מגיעה למועדים היא עוסקת בעניינם של קרבן הפסח, בחג המצות המתלווה אליו, בחג השבועות ובחג הסוכות, ולאחר מכן היא מסיימת "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך... בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". בשונה מפרשת משפטים שפותחת ב"שלש רגלים תחוג לי בשנה" - כאן התורה לא כוללת את עניינם של הרגלים יחד, ואכן היא עוסקת גם בקרבן הפסח שאינו חלק משלשת הרגלים, ולא עוד אלא שחג המצות מובא בפרשה זו רק כמתלווה אל קרבן הפסח. זאת משום שכאמור, הנושא של פרשה זו הוא יחס המועדים ל"מקום אשר יבחר ה' ", ולא המועדים עצמם.
ועיין עוד בספרי 6 "בשלושה מקומות מזכיר פרשת מועדות: בתורת כהנים מפני סדרן, בחומש הפקודים מפני קרבן, במשנה תורה מפני העיבור".
^ 1 פרשה ט, ד"ה ביום הראשון. וכן הוא בתורת כהנים אמור פרשה י"ב לדעת רבי עקיבא.
^ 2 יח ע"א.
^ 3 וגם אם הוא אסמכתא, ידועים דברי הריטב"א (בחידושיו למסכת ראש השנה טז ע"א) שאף אסמכתא היא מהתורה אלא שנמסרה לחכמים, שלא כדברי הרמב"ם שאסמכתא עניינה אמצעי לזיכרון.
^ 4 מובא בבית יוסף אורח חיים סימן ל"א.
^ 5 בטעם אזכורה של השבת ראה גם רמב"ן במקום, ובספרו של הרב אלחנן סמט 'עיונים לפרשיות השבוע' סדרה שניה, פרשת אמור, שהביא את דברי הרמב"ן וביסס אותם.
^ 6 ראה קכז.
מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
^ 2 יח ע"א.
^ 3 וגם אם הוא אסמכתא, ידועים דברי הריטב"א (בחידושיו למסכת ראש השנה טז ע"א) שאף אסמכתא היא מהתורה אלא שנמסרה לחכמים, שלא כדברי הרמב"ם שאסמכתא עניינה אמצעי לזיכרון.
^ 4 מובא בבית יוסף אורח חיים סימן ל"א.
^ 5 בטעם אזכורה של השבת ראה גם רמב"ן במקום, ובספרו של הרב אלחנן סמט 'עיונים לפרשיות השבוע' סדרה שניה, פרשת אמור, שהביא את דברי הרמב"ן וביסס אותם.
^ 6 ראה קכז.
מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
