ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- סוכות
נהגו חסידים להשתדל לחגוג את תקופת החגים בחצר האדמו"ר שלהם. ביחד עימו ועם שאר בני החבורה, סופגים קדושה ורוחניות ומתעלים טפח מעל הקרקע. ועוד נוהגים, שבמוצאי החג, ניגשים כולם אל האדמו"ר ומקבלים ממנו את ברכת הדרך לנסיעה הביתה ולהמשך השנה.
פעם אחת, כך מספרים, המתין האדמו"ר במוצאי החג לחסידיו, אך איש מהם לא בא לקבל את ברכת הדרך. האדמו"ר התפלא מאוד ושאל את משמשו – מה אירע לחסידים? מדוע אינם באים?
ענה לו המשמש – לחסידים היה כל כך טוב בתקופת החגים אצל הרבי, שהם מסרבים להיפרד. הם רוצים להמשיך ולהישאר בחצר הרבי.
אמר לו האדמו"ר – לך ואמור לחסידים, שהאלוקים של 'אתה בחרתנו' (התפילה שאומרים בימי החג) הוא גם האלוקים של 'אתה חוננתנו' (התפילה שאומרים לצאת החג)...
סיפור זה בא ללמדנו, שעניינם של החגים, שאת הקדושה שאנו סופגים בהם ניקח עימנו לכל ימות השנה. ובאמת, עניין זה יכול גם להעמיק לנו את המפגש עם כל תקופת החגים – יום כיפור, סוכות ושמחת תורה.
נפתח ביום כיפור, ומתוך הבנת עניינו נעמיק גם את הבנת חג הסוכות.
רוב האנשים מבינים את יום כיפור, כיום שעיקרו תשובה על חטאי השנה הקודמת, שמכוחה אנו באים נקיים לשנה החדשה, וכיוון שאנו נקיים מחטא, ה' נותן לנו שנה טובה ומתוקה.
הקושי בתפיסה זו, שלפי זה יום כיפור היה צריך לחול לפני ראש השנה, שהרי כבר בראש השנה קיבלנו את הכוחות לשנה החדשה, ולתפיסה זו עלינו להגיע נקיים מחטא כבר לראש השנה. (ובאמת, תפיסה זו היא תפיסה קצת רדודה, ויש להעלות אותה, אך היא מתאימה לחודש אלול שחל בסוף השנה, ופחות מתאימה ליום כיפור).
לכן יש אפשרות להסתכל על כל תקופת החגים בדרך אחרת. בראש השנה אנו מקבלים את הכוחות לשנה החדשה. לאחר שקיבלנו את הכוחות החדשים, עלינו ללמוד להפנים ולהפעיל כוחות אלו באופן טוב וטהור, כשמגמתנו שבימי שנה השגרתיים והרגילים נופיע את כוחותינו מתוך דבקות בה'.
אולם, כמו כל דבר חדש שלומדים בחיים, כדי לדעת להופיע את הכוחות החדשים באופן הטוב והראוי, עלינו לתרגל זאת קודם.
משל למה הדבר דומה לחיילים היוצאים להילחם. לפני המלחמה, עליהם לתרגל רבות את אופן השימוש הנכון בנשק ועוד ועוד. גם בתרגילים – קודם עושים תרגיל 'יבש', כלומר תרגיל שבו רצים וקופצים עם הנשק בלי לירות בו בפועל, כי עדיין חוששים שירי יסכן את חיי שאר הלוחמים. רק לאחר שברור שהחייל עשה תרגיל 'יבש' טוב ואין סכנה, עושים תרגיל 'רטוב', שבו יורים בפועל.
הנמשל לכך הוא, שיום כיפור הוא התרגיל ה'יבש', וסוכות הוא התרגיל ה'רטוב', וימי החול הם המלחמה בפועל. ונבאר.
מסכת יומא חותמת - "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה', מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
כלומר, רבי עקיבא משווה את טהרת יום כיפור לטבילה במקווה, והוא מביא לכך כמקור חלק מהפסוק "מקווה ישראל ה' – מושיעו בעת צרה". עיון בפסוק שממנו למד רבי עקיבא, מעלה תמיהה גדולה – הרי כוונת המילה 'מקווה' בפסוק היא מלשון תקווה, שהתקווה של עם ישראל היא שה' יושיע אותנו בעת צרתנו, ואין הכוונה למקווה מים מטהרים? ומדוע רבי עקיבא שינה מפשט לשון הכתוב?
דומה שרבי עקיבא מלמד אותנו כאן שני עניינים –
א. טהרת יום כיפור עניינה לתת תקווה להמשך השנה, וכפי שכתבנו כאן שמהותו של יום כיפור הוא לא רק כפרה על העבר, אלא נתינת תקווה להמשך השנה.
ב. טהרת יום כיפור דומה לטבילה במקווה מים. אמירה זו שיום כיפור דומה לטבילה במים, ובחינת ההבדל בין יום כיפור לסוכות תבאר לנו את מהותם של ימים אלו.
לגבי סוכות, ידועים דברי הגר"א על הפסוק "בשלם סוכו ומעונתו בציון", שיש דמיון בין מצוות הסוכה (סוכו) למצוות ארץ ישראל (ציון), שאלו שתי המצוות היחידות שאדם נכנס אליהם עם הנעליים.
לעומת זאת, במקווה האדם פושט את נעליו, ונכנס למצווה ללא הנעליים.
כלומר, ביום כיפור אנו משילים מאיתנו את הנעליים והבגדים, כלומר משילים את החיים החומריים והחיצוניים, ופוגשים את ה' רק בחלקים הרוחניים שלנו.
לעומת זאת, בסוכות אנו כבר מתעלים ופוגשים את ה' גם עם הנעליים, כלומר פוגשים אותו גם בחיים החומריים, כי בסוכות היהודי "אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה", כלומר כל החיים הרגילים וחומריים הופכים למצווה.
נמצאנו למדים, שביום כיפור אנו מתרגלים 'על יבש', חיים עם ה' רק בחלק הרוחני. בסוכות אנו כבר מתרגלים 'על רטוב', חיים עם ה' את כל מרחבי החיים. ואחר כך הולכים לשנה הרגילה, וחיים עם ה' בעצם החיים.
שנזכה לחוש את ה' תמיד...
חג שמח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
