ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
בפרשת השבוע אנו פוגשים את נח – איש צדיק ותמים, אשר מסירותו לבורא עולם ולשליחותו בתיבה הייתה מוחלטת. הוא הקדיש את כל כולו להצלת העולם ולדאגה בלתי פוסקת לכל חי, ואף נבחר להיות היסוד שממנו תיבנה האנושות מחדש. ולכן תמוה מאוד כיצד נכשל נח מיד בצאתו מן התיבה, כאשר נטע כרם והשתכר עד שאיבד את חושיו, ומתוך כך בא לידי ביזיון גדול ואף נסרס בידי בנו חם. וכי זה דרכו של צדיק תמים, אשר אך זה יצא ממסגרת של שליחות אלוקית נוראה, לעשות מעשה כזה? היה מן הראוי שינצל את תחילת דרכו בעולם המחודש לבניין רוחני וגשמי של עתיד טוב יותר, לתקן את אשר קילקלו אנשי דור המבול ולהעמיד יסודות נאמנים לעולם שכולו לשם שמים.
נראה שמה שאירע לנח טבוע עמוק בנפש האדם. טבעו של אדם שכאשר הוא נתון זמן ממושך במקום סגור ומצומצם, או במצב של הגבלה ולחץ, מתעוררת בו דחיפה פנימית עזה לפרוק את המתח ברגע שיינתן לו הפתח לכך. כל זמן שהוא כבול – הוא שומר על ריסון מתוך הכרח, אך כאשר ההגבלה מסתלקת, מתפרצת הנפש כמעיין גועש.
חז"ל כבר עמדו על תופעה זו בלשונם המדויקת. על בני ישראל, שקיבלו שפע מצוות בהר סיני, אמרו חז"ל שכשניתנה להם האפשרות – "ברחו משם כתינוק הבורח מבית הספר." הדימוי אינו מקרי: כשם שתינוק הנאלץ לשבת בכיתה זמן רב בניגוד לרצונו חש מועקה פנימית ההולכת ונצברת, וברגע שנשמע הפעמון הוא ממהר לפרוק את כל הלחץ ולברוח החוצה – כך גם בני ישראל, שהרגישו לפתע עומס גדול של מצוות, חוו מעין תחושת מחנק וניסו להימלט ממנה.
בדומה לכך מצאנו בבני ישראל שיצאו ממצרים, שהתאוננו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם", וכפרש״י- חינם מן המצוות, דהיינו שבכו לא מפני שהתגעגעו באמת למצרים, אלא משום שחשו את כובד האחריות החדשה של קיום המצוות והחירות הרוחנית, וביקשו בדרך כלשהי להשתחרר מן העול. זהו טבע האדם – שכאשר הוא נדרש לריסון מתמשך, בלא הכנה הדרגתית לשלב השחרור, עלול הוא להיסחף לקצה השני וליפול דווקא מתוך תחושת חופש פתאומית.
ייתכן שזהו גם הרקע למעשה דינה שיצאה לראות בבנות הארץ ונתפסה על ידי שכם. חז"ל ביקרו אותה ואמרו שמה שהביא לזאת היה טבעה שהייתה "יצאנית" (רש״י בראשית לד, א), כלומר — נטתה להרבות ביציאה ולהימצא מחוץ לבית, וצריך להבין מה גרם לכך. ונראה לומר, שאולי שורש הנטייה הזו נבע דווקא ממה שאביה יעקב סגר אותה זמן ממושך בתוך תיבה כדי שלא יראה אותה עשיו ויחמוד אותה (רש״י בראשית לב, כג). כוונתו של יעקב הייתה לשם שמים, לשמור על בתו מן החטא, אך עצם הסגירה וההגבלה הארוכה יצרו בנפשה נטייה הפוכה — תשוקה עזה לצאת החוצה ולהשתחרר מן המקום הסגור. כך, דווקא הרצון להגן עליה הביא לידי תוצאה הפוכה, ללמדך עד כמה עדין הוא טבע האדם, וכיצד גם מעשה שנעשה בכוונה טהורה עלול לעורר תנועה נפשית בלתי צפויה.
כמו כן נח, שכל תקופת שהותו בתיבה היה נתון בעול כבד של אחריות ועמל, טרוד בהצלת בעלי החיים ובהחזקת העולם כולו בחיים, לא היה לו כל מקום לעיסוק אישי או לרגיעה נפשית. כל כולו היה נתון בשליחות ה’. אך כשיצא מן התיבה, ונשמט מעליו לפתע כל המתח והאחריות שכבדה עליו חודשים רבים, פרצה מתוכו סערת רגשות עזה. כל אותם כוחות ודחפים שנדחקו בתוכו כל אותה תקופה השתחררו בבת אחת, כקפיץ שנמתח זמן רב ונפלט בפתאומיות. מתוך בלבול ורגש של התרוממות ושחרור, נטע כרם ונטה לשתות מן היין — ומתוך אותה התפרצות של רגש, באה גם ההשתכרות. לא כחטא של תאווה, אלא כנפילה של אדם שעמד במתח עליון זמן ממושך, וכשבא הרגע לנוח – איבד לרגע את שיווי משקלו.
אכן יש להבין, אם כן, מה הטענה על נח, והרי זהו טבע האדם. אלא שכאן הפסוק מלמד אותנו את טבעו של נח – הוא היה איש האדמה, דהיינו שמה שהעסיק אותו היה לא רק רוחניות אלא גם האדמה. וביתר ביאור, רש״י שואל: מנין היו לנח זמורות שמהן נטע את הגפנים? והשיב שנח הביא עמו את הזמורות לתיבה. דהיינו, שנח לא ממש השתחרר מן הצורך להשתכר, וכבר תכנן מראש לנטוע את הזמורות ולהשתכר ברגע הראשון שיזדמן לו.
מוסר השכל הניתן ללמוד מן המקרה של נח הוא, שכאשר אדם נתון לתקופה ארוכה של הגבלה או לחץ, ייתכן כי ברגע שישתחרר ייפלו עליו דחפים שנדחקו במשך זמן רב. ולכן עליו להתכונן לכך היטב, על מנת לא להיכשל. מן הדברים נלמד שעל האדם להיות מודע לנטיותיו, ולכוון את עצמו בזהירות גם ברגעי חירות ושחרור, כדי שהפעולות שיבצע ישרתו מטרה נעלה ולא יגרמו נזק או פגיעה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
