ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
בטור הקודם ביררנו את שיטות הראשונים, נסכם אותם כאן בקצרה:
א. רב שרירא גאון: מצוות החוזרות מזמן לזמן.
ב. בעלי התוספות (במסכת ברכות דף מו ע"א): על מצוות שיש בהן שמחה.
ג. רש"י (בביאורו למסכת ברכות דף לז ע"ב): על מצווה שאדם לא קיים מזה זמן רב ועתה זוכה לקיים אותה שוב.
ד. רש"י (בביאורו במסכת מנחות דף עה ע"ב, על פי הרחבת הרוקח לדבריו): על הפעם הראשונה שאדם מקיים מצווה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
65 - חמדת השבת: שיטות הראשונים בברכת 'שהחיינו' על קיום מצוות
66 - חמדת הברכות: כיצד מברכים על המצוות?
67 - חמדת הברכות: שהחיינו על פירות עונתיים
טען עוד
1. לא מוכח שרש"י סובר שאין לברך במצבים אחרים. יתכן ורש"י מסכים עם הראשונים האחרים שניתן לברך גם במצבים שהם מתארים.
2. לגבי ביאור הברייתא בה עסק רש"י: בעלי התוספות מבארים שהכוונה היא לכהן השב לעבוד במשמרתו הקבועה; הרמב"ם מבאר שהכוונה היא להקרבה הראשונה של מנחה מהתבואה החדשה.
ה. רמב"ם: מברכים על שלושה סוגי מצוות: 1. מצווה החוזרת מזמן לזמן (בדומה לרב שרירא גאון). 2. מצווה שהיא קניין. 3. מצווה נדירה (בדומה לדברי רש"י במסכת ברכות דף לז ע"ב).
ו. טור: מברכים שהחיינו על ציצית. משמע שלא על תפילין. מדוע?
1. מהר"י אבוהב: מברכים על בגד הציצית, מצד היותו בגד, ללא קשר למצווה שבו.
2. ב"ח: מברכים על שמחת המצווה שבלבישת ציצית. אין מברכים על תפילין, מפני שהתפילין דורשים כובד ראש גדול, ולא נכון לשמוח בהם.
נסקור את הפסיקה בעניין:
נפתח בהערה על דברי הב"ח: אמנם הב"ח מפרש את הטור כך. אך הוא חושש לסוברים שאין לברך על ציצית, ופוסק שלא לברך עליהם. מצד שני, הוא מציין שמקובל לברך 'שהחיינו' על פדיון הבן, ותוהה מדוע. למעשה הוא אומר כך: ככל הנראה זו גם מצווה נדירה וגם ניתן לומר שיש לה זמן קבוע (ל' יום אחרי הלידה).
הגדרת 'הזמן' באופן הזה מפתיעה: בטורים הקודמים כאשר התייחסנו ל'זמן', התייחסנו למעגל השנה. כאן אנו מדברים על 'זמן' במובן שונה. שנית, אין חובה לפדות את הבכור ביום השלושים – "ופדויו מ בן חודש תפדה". ניתן לפדות את הבכור החל מהיום השלושים. אם כך, לא מדובר בהגדרת זמן בלוח השנה וגם לא זמן קבוע בחיי התינוק!
מצד שני, דווקא בהקשר של פדיון הבן לכאורה ניתן להצדיק את ברכת 'שהחיינו'. יום השלושים הוא מעין 'יום הולדת', במובן שמאותו יום הוא כבר אינו נחשב תינוק שזה עתה נולד ונמצא בסיכון. באותו רגע שהוא יצא מכלל הסכנה ומכלל נפל ח"ו ניתן לפדותו ולברך 'שהחיינו' על ששרד את התקופה הראשונה של חייו.
דברים אלו של הב"ח מאפיינים את דברי רבים מן הפוסקים: אחרי שהראשונים העמידו קריטריונים מסוימים לברכת 'שהחיינו' על המצוות, למעשה הפוסקים בדרך כלל צירפו יותר ממאפיין אחד להצדיק את המצווה, כפי שנציג כעת:
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן כב סעיף א) פוסק שיש לברך 'שהחיינו' על ציצית, לכל הפחות כשם שמברכים על בגדים חדשים.
בהגהת הרמ"א על הלכות שחיטה (יורה דעה סימן כח סעיף ב) פוסק לברך על הפעם הראשונה שאדם מכסה את הדם (אחרי שחיטת חיה או עוף).
הש"ך (שם ס"ק ה) מתלבט – מצד אחד, לכאורה הרמ"א פוסק כדברי רש"י, שבפעם הראשונה שאדם מקיים מצווה עליה 'שהחיינו'. מצד שני, לא מובן מדוע הרמ"א מזכיר את הברכה דווקא בהקשר של כיסוי הדם, ולא בהקשר של מצוות אחרות. כך שהוא אומר שהקריטריון שמגדיר על איזו מצווה מברכים ועל איזו לא אינו ברור.
לעומתו, הט"ז (באורח חיים סימן כב ס"ק א) אינו מתלבט – הוא אומר שעולה שהרמ"א פוסק כשיטת רש"י, ואם כך ניתן לברך 'שהחיינו' על כל מצווה שמקיימים לראשונה.
המגן אברהם (סימן כב ס"ק א) אומר שככל הנראה מילה, פדיון הבן, וכן כיסוי הדם אינן מצוות שכיחות, ולכן מברכים על קיומן בפעם הראשונה. הפרי מגדים מציין על דבריו שלכאורה יש כאן ערבוב: הרי הרמ"א כותב מפורשות שמברכים על כיסוי הדם כאשר מקיים את המצווה בפעם הראשונה, ואם כך יש כאן שני יסודות שונים המאפשרים את ברכת 'שהחיינו'!
לכאורה צריכים לבאר את דברי המגן אברהם כך: איננו פוסקים כשיטת רש"י, ועל כן אין לברך 'שהחיינו' על מצוות נפוצות, גם כאשר מקיים אותן לראשונה. מברכים רק על מצוות נדירות. מצוות כיסוי הדם היא מצווה מורכבת: מצד אחד, לא כל אדם זוכה לקיימה. מצד שני, ניתן לקיימה בכל עת. לכן לגביה יש פשרה: היא נדירה מספיק להצדיק את הברכה; אך ברכתה תהיה על קיומה הראשון.
בכדי לצאת מהסבך, הפרי תואר מציע שכוונת רש"י שונה. נשוב ונחדד את הבעיה: מצד אחד, רש"י כותב שניתן לברך 'שהחיינו' על מצוות שאדם מתחנך לעשותן. מצד שני, אנו יודעים שאין הדבר נכון על כל מצווה שאדם מקיים לראשונה בחייו. אם כך, הקריטריון נותר עלום.
על כן הפרי תואר מבאר כך: יש מצוות שלא ניתן לקיים עד שלב מסוים בחיים. הרמב"ם (הלכות כלי מקדש פרק ה הלכה טו) פוסק שכהן אינו רשאי לעבוד במקדש עד גיל עשרים. כאשר הכהן מתחנך, דהיינו, שחונכים אותו לעבודה חדשה זו – הוא מברך על כך שחי וזכה להגיע לרגע בו הוא מסוגל לקיים את העבודה. הוא הדין לנער המגיע לגיל בו הוא מסוגל לשמור על גופו ולהניח תפילין. הברכה אינה על עצם התפילין, אלא על כך ש'החיינו' – להגיע לגיל בו הוא מסוגל, ומתוך כך הוא אכן, מניח תפילין.
(כמובן שדבריו חולקים על דברי הרמ"א – לפי דבריו אין הצדקה לברך 'שהחיינו' כאשר אדם מכסה את דם העוף לראשונה בחייו בגיל 23).
החתם סופר (חלק א' אורח חיים סימן נה) מציע נפקא מינה אחרת לסוג ה'חינוך' הזה (במובן של חניכה לקיום סוג של מצוות, ולא של חינוך הילדים): כאשר אישה נישאת, פתאום היא מתחילה לקיים מצוות רבות: טבילה, הדלקת הנר, הפרשת חלה. יש לברך על הכניסה להקשר החיים הדורש את קיום המצוות הללו. לכן הוא אומר שיש לברך 'שהחיינו' על הראשונה שבהן, ולכוון על היתר.
בטור הבא בע"ה נוסיף מספר נקודות, נסכם את השיטות, ונשתדל להנחות להלכה ולמעשה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
