ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אסמכתא , לדוגמה "שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני" (סוכה ה, ב), שואלת הגמרא שבידינו פסוק ממנו הם נדרשים ומדוע לומר שזה הלכה? הפסוק "ארץ חיטה ושעורה" (דברים ח, ח) אנו דורשים שכולו לשיעורים, אך אין שום הכרח בדרשות אלו והגמרא אומרת שהפסוק אסמכתא בעלמא.
מהי אסמכתא? הרמב"ם הסביר שמדובר בסימן לזיכרון. כך אמרו גם התוספות "קראי אסמכתא בעלמא לאוקמי גירסא לסימנא" (מנחות צב, ב). כמובן שאת האסמכתא נותנים לדין הידוע לנו כהלכה למשה מסיני, בעצם זהו סוג של דרשה תומכת. כך יוצא שאנו לומדים הלכות דאורייתא מן הנביא, הלכה למשה מסיני שאסמכינהו רבנן אקראי (עירובין ד, ב).
יש דרשות שהראשונים חלקו האם מדובר באסמכתא או בדרשה, למשל איסור עבודה בחול המועד. נחלקו הראשונים האם דין זה דאורייתא כי נדרש מפסוק, או שהפסוק אסמכתא בעלמא והדין דרבנן. על כן בכל אסמכתא עלינו לחפש ראיות מן הסוגיה האם מדובר באסמכתא או בדרשה, כך גם לגבי עינויים ביום כיפור שנלמדו באסמכתא.
על דרך כלל, האסמכתא ניתנת לדין דרבנן. יש שאומרים שהמטרה היא לחבר את הדין לתורה, שאנשים כך יזכרו ויחשיבו את הדין שתיקנו חכמים. דוגמה מוזרה יש בגמרא (סוכה כח א), שבאותו עמוד נדרשות שני דרשות מן המילה "האזרח" (ויקרא טז, כט). דרשו חז"ל לגבי יום כיפור שירבה את הנשים בעינוי, ובדיני סוכה נדרשת מילה (ויקרא כג, מב) זו למעט את הנשים. ממש באותו עמוד למדו מאותה מילה בתורה ההפך, מסביר רש"י שאחד משני הלימודים הוא אסמכתא. כלומר האזרח צריך למעט או לרבות כפי דרכי המדרש, ובאחד המקומות הדין ידוע והוא מיותר לדרשתו, במקום האחר נצרכת המילה וחכמים הפכוה לאסמכתא אף שזה נגד דרכי המדרש.
התברר לנו שהאסמכתא יכולה להיות דבר מאוד חלש, אך איננו מתפלאים, שהרי כל תפקידה הוא לזכרון הדין. הריטב"א מסביר על האסמכתא: "שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא" (ר"ה טז, א).
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
2 - נמסר הדבר לחכמים
3 - ביאור = האות שלך בתורה
4 - מדרשי הלכה
טען עוד
יש אסמכתא מסוג נוסף, כמו הדרשה שבעקבותיה תקנו דין נטילת ידיים, וזה כפירוש המהר"ל בבאר הגולה (הבאר הראשון) שבפסוק התורה הטמינה מסר, מן התורה אינו דין אך ישנה ציפייה מחכמים שיתקנוהו.
היינו אמורים ללמוד בצורה כזו שעל כל דרשה נשאל מדוע כך אמרו חז"ל, אך לצערנו עולם הדרשות רחב וסתום מאיתנו, על כן איננו לומדים כן ולא יודעים להסביר מעצמנו מדוע כך דרשו הם. רק אחרי שיש דרשות אנו יכולים לבוא ולבדוק מאיזה סוג הן.
נשלים את לימודנו על הדרשות מדברי הרב בהקדמתו לעין איה. כותב שם הרב את ההבדל בין פירוש לביאור, הפירוש בא להסביר דבר מה. הביאור מלשון באר, שאפשר לדלות ממנה מים. כשהקב"ה נתן את התורה הוא העניקה לנו, כל אחד מאיתנו בקריאתו מקבל את ההבנה שלו מתוך המקום שלו. אחד קורא בתורה ולומד דרשה, ומודה היא שאינה בפשט אך ברור לו שזו הכוונה. חברו כלל לא מבין כיצד הגיע להבנת דבר זה. לדוגמה "ויתד תהיה לך על אזניך" (דברים כג, יד) שנדרש להשמרות מלשון הרע (כתובות ה, א).
הרמב"ם כתב על זה שזה כעין מליצת השיר, אין זה פירוש הפסוק. אך היה יהודי שקרא את הפסוק, מתוך הקריאה עלה במוחו רעיון מוסרי זה. כולם יודעים שאין זה כתוב בפסוק, אך כיוון שהרעיון נכון ויפה שמרנו על דרשתו. מתוך הפסוק נלמדה דרשה זו, הקב"ה מדבר אל כל אחד מאיתנו מתוך הפסוקים. הרבה מדרשותיו של הרב בעין איה שייכות לביאור, הוא קרא את הגמרא והיא הצמיחה בראשו את הרעיונות שכתב. לא לקח הרב דרשות מכובע אחד וגמרות מכובע שני וחיבר, מתוך הלימוד התחברו לו הדברים.
כולנו מכירים דרשות של רב'ס, כך הראש שלהם עובד בדרך ביאור נפלאה זו. חידושו של הרב קוק שהדרשות שלנו תורה הן, כשרבי נחמן עוקר את הפסוקים מפשטן תורה היא. כאשר רבי נחמן עם כל העושר הרוחני המיוחד שלו קרא בתורה, עלו בראשו דרשות שאיננו מבינים כיצד הגיע אליהן. מבחינתו זה מה שכתוב, ודאי שלך התורה התכוונה, אך הוא עוקר את הפסוקים מפשטם לחלוטין. עם זה דרשותיו תורה הן, כיוון שהקב"ה דיבר אל רבי נחמן מתוך הפסוקים, אף שהדברים לא כתובים בהם.
מסייג הרב שבדרך כלל לא ישמשנו הביאור לענייני הלכה, מובן זה שהרי ההלכה צריכה להיות עצמית. אם אדם לפי האישיות המיוחדת שלו קרא את הפסוק בצורה מסוימת, לענייני אגדה תורה היא ולא נלמד מזה הלכות. אמנם נמצא גם יוצא מן הכלל, נראה לומר שכך נוצרו דרשות תומכות.
נוסיף שביאור כפי דרכו של הרב זצ"ל מסוכנת היא, אם האדם שקורא בתורה נפשו מושחתת חלילה דרשותיו לא טובות יהיו. על כן יש לסייג שרק העוסק בתורה לשמה שומע את הקול הא-לוקי קורא לו בקריאתו בתורה, הבנתו של העוסק בתורה לשמה היא דרשות הפסוקים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
