ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נושאים שונים
כשמודיעים למשפחה על נפילת בנה, הנוהל המעשי בצה"ל הוא לשאול אם המשפחה מעוניינת בשימור זרעו של המת לצורך אפשרות של הולדה עתידית. מבחינה חוקית חשוב לציין שהמצב כיום הוא שאם הנפטר היה נשוי או בזוגיות עם בת זוג קבועה, היא יכולה להשתמש בזרע. ואולם אם הנפטר היה רווק, אין אפשרות להשתמש בזרע, אלא אם כן יש ראיה שהוא היה מעוניין בילדים. נשאלת השאלה מה עמדת ההלכה ביחס לפעולת שימור הזרע ולשימוש בו, והאם הדבר מומלץ, מותר או אסור.
כשבאים לדון בשאלת שימור זרע אחרי המוות ושימוש בו, יש לחלק את השאלות לכמה נושאים: האחד, שאלות הלכתיות, ובכללן אם ניתן לקיים מצוות פרייה ורבייה אחרי פטירה, אם יש איסור הנאה מן המת בשימוש בזרע, ואם יש איסור ניוול המת בהוצאה של הזרע מהגוף לאחר המוות. נושא אחר הוא שאלות אתיות־מוסריות, ובכלל זה שאלות של "יתמות מתוכננת", של "משא ההנצחה", ומאידך גיסא - אם ניתן לקיים מצוות גמילות חסדים עם המת בשימוש בזרע זה. כמו כן מתעוררות שאלות בדבר ייחוס הוולד. ננסה לדון בנושאים אלו בקצרה, תוך הצגת הדעות השונות בעניין.
חשש לניוול המת
מצוות פרייה ורבייה – מוסכם על הפוסקים שאין קיום מצוות אחרי פטירתו של אדם, וממילא אין כאן סיוע לנפטר לעשות מצווה (בעניין זה, ראו מאמרו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין בעניין בבית הלל ט). בנוגע לאיסור הנאה מן המת, קיים איסור ליהנות מהנפטר, ובכלל זה גם מתאי גופו. ואולם לא ברור שעצם שאיבת הזרע והשימוש בו להולדת ילד נכללים בגדר "הנאה אסורה".
איסור ניוול המת – גם אם לא נהנים מחלקים מהמת, עצם נטילת חלקים מגופו של המת נחשבת לניוולו, והיא אסורה מן התורה. אם מדובר רק בשאיבת נוזלים או דם, יש מן הפוסקים שכתבו שהיא אינה נכללת באיסור ניוול המת. ואולם בפועל כיום אין מסתפקים בשאיבת זרע מהאשך, אלא כורתים את כל האשך במקרים כאלו, דבר שמעורר חשש כבד וממשי לאיסור ניוול המת. אומנם כאשר מדובר במקרה שבו הנפטר גילה בבירור לפני פטירתו שהוא מעוניין בכך, יש סוברים שלא חל אז איסור של ניוול המת (בעניין זה ראו בהרחבה במאמרו של הרב ליאור שגב בתחומין מד, 'לקיחת זרע ממת לצורך הולדה', שכתב שכשאין גילוי רצונו של הנפטר, לכל הדעות חל איסור ניוול המת, ואילו אם הוא גילה שנוח לו בכך, הדבר תלוי בשאלה מהו המקור לאיסור ניוול המת - חיוב קבורה או מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אם האיסור נובע מחיוב הקבורה, כמו שאדם לא יכול לצוות שלא יקברוהו, כך הוא לא יכול לצוות שינוולו אותו. ואולם אם זה מצד "ואהבת לרעך כמוך", כשהוא רוצה בכך הדבר מותר).
"יתמות מתוכננת" – הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל הורה (בתשובה למכון פוע"ה) שלהביא לעולם ילד שאין לו אב מלכתחילה זהו עוול גדול. אומנם לפעמים קורה, לא עלינו, שהאב נהרג והילדים יתומים, אך לא ראוי ליצור מצב כזה מלכתחילה. אומנם מול זה עומד רצונם של ההורים או של בת הזוג של הנפטר לראות המשכיות, אך אין זה ראוי להביא אושר לאחד על חשבון אחר.
"משא ההנצחה" – בשו"ת במראה הבזק (ח"ד סי' קכט) העלו בעיה אתית נוספת: העול הפסיכולוגי על ילד שיתברר לו שהוא נולד לצורך הנצחתו של אדם אחר, ולא מכיוון שרצו אותו כאדם בפני עצמו, עלול להיות כבד מנשוא. הוא בעצם משמש כ"אנדרטה חיה". מאידך גיסא, הרב ד"ר מרדכי הלפרין (במאמר שפורסם בקובץ בית הלל ט, ולאחר מכן בהרחבה בספרו 'רפואה, מציאות והלכה' סי' כה) טען שייתכן שיש בהולדה כזו משום גמילות חסד עם הנפטר, במיוחד אם הוא גילה את דעתו שהוא חפץ בכך. הוא הסתמך גם על דברים שאמר הרב זלמן נחמיה גולדברג (והתפרסמו באסיא סה-סו עמ' 47), שיש מקום ללמוד מסוגיית ייבום, שיש נחת רוח לאדם שמעמידים לו צאצאים לאחר מותו. ואולם הרב אשר וייס (בית הלל י) דחה את דבריו בחריפות, וכתב שלא שייך לומר שיש מצוות גמילות חסדים בדבר כזה, ושאין ללמוד מדין ייבום, שכן אין אנחנו דורשים את טעמו של הכתוב.
שאלת ייחוס הוולד
כל הדיון עד כאן היה בהנחה שילד כזה אכן מתייחס מבחינה הלכתית אחרי אביו, גם אם התחלת ההיריון הייתה אחרי פטירתו. אולם גם סוגיה זו שנויה במחלוקת: מוסכם על הפוסקים שאם אדם היה נשוי ונפטר ללא צאצאים, באופן שאלמנתו תהיה זקוקה לייבום או לחליצה, אין היריון שהתחיל אחרי פטירתו פוטר אותה מייבום או חליצה. הסיבה לכך היא שלא ייתכן שברגע הפטירה האישה תהיה חייבת בייבום או חליצה, ולאחר מכן (אפילו אחרי כמה שנים) פתאום ייעשה מעשה שיפטור אותה למפרע. הדבר נכון במיוחד בהתחשב בכך שמדין תורה האופציה המועדפת היא ייבום, דהיינו נישואים לאחי הנפטר (בזמן הזה לדעת רוב הפוסקים לא נוהגים ייבום אלא רק חליצה, מסיבות שונות).
אם כך עלול להיווצר מצב שבו האישה תינשא לאחי בעלה בייבום, וייוולדו לה ילדים ממנו. אם נגיד שהולדת ילד מזרע הנפטר (אפילו לאישה אחרת) תפטור אותה למפרע מייבום, ההלכה אומרת שכשאין חובת ייבום – יש איסור חמור מאוד של כרת בקשר זוגי בין אישה לאחי בעלה, והילדים מקשר כזה ממזרים. כיצד ייתכן שדבר שבזמן שהוא נעשה היה מצווה, הופך למפרע לאיסור חמור וגורם לממזרות? לכן צריך לומר שהיריון כזה לא ישנה את הדין המקורי של חובת ייבום או חליצה.
הרב שאול ישראלי זצ"ל (שו"ת חוות בנימין ח"ג סי' קז) למד מדין הייבום לשאר דיני הייחוס, דהיינו שכמו שילד כזה לא פוטר מחובת ייבום או חליצה, כך הוא לא נחשב כלל לבנו של בעל הזרע, ואינו אסור להינשא לקרובותיו מאביו, לא יורש אותו וכדומה. לעומת זאת הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה תניינא סי' קכד) כתב שמדובר בדין מיוחד של ייבום וחליצה, אבל לכל שאר העניינים הילד הזה נחשב לבנו של בעל הזרע (להרחבה ניתן לראות שו"ת שאגת כהן ח"א סי' יא).
מחלוקת הרב ישראלי והרב אוירבך עסקה בזרע שנלקח מהנפטר בעודו בחיים. בתשובה שנשלחה למכון פוע"ה (פורסמה בשו"ת פוע"ה ח"ב – פוריות, יוחסין וגנטיקה), טען הרב יעקב אריאל שליט"א שייתכן שדווקא במקרה כזה יש מחלוקת ביניהם, אולם כשמדובר בזרע שניטל לאחר הפטירה, לכל הדעות הנולד לא יתייחס אחרי אביו.
אם אכן נכונים דברים אלו, אזי גם הצדדים להקל במקרה של הבעת רצון מפורשת של הנפטר קודם מותו אינם ברורים. הרי אם הילד אינו נחשב לבנו של הנפטר, ודאי שאין כאן קיום של גמילות חסדים עימו. לכל היותר יש כאן גמילות חסדים עם הורי הנפטר (שמעוניינים בהמשכיות לבנם המת, ומן הסתם פחות מעניינת אותם שאלת הייחוס ההלכתי), ומול איסורי ניוול המת והשאלות ההלכתיות כבדות המשקל של "יתמות מתוכננת" ושל "משא ההנצחה", קשה עם כל הכאב להמליץ על בחירה זו.
בימים אלו הוגשה הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל וולדיגר מסיעת הציונות הדתית, שנכתבה בשיתוף מכון פוע"ה. ההצעה מגבילה את הנטילה והשימוש בזרע הנפטר רק למצב שבו הוא השאיר הנחיות ברורות. להשארת הנחיה כזו יש כמה יתרונות: כפי שכתבנו בגוף המאמר, לחלק מהשיטות אין חשש של ניוול המת כשהנפטר גילה רצונו שנוח לו בכך. ממילא, כשיש הוראות ברורות שהושארו על ידי הנפטר, אין גילוי רצון גדול מכך, ואין צורך בהסתמכות על השערות ואסמכתאות חיצוניות.
נוסף על כך, יש בכך מניעת קונפליקט קשה מנשוא להורים, בהחלטה כה משמעותית בשעת קבלת הודעה על נפילת בנם, אלא פעולה על פי רצון הנפטר. אם יש לנפטר בת זוג, קיימת לה זכות וטו, וזאת כדי למנוע קונפליקט בין ההורים לבין בת הזוג. אם כן הצעת החוק מתכללת גם את טובת הילד שעתיד להיוולד. נסיים בתפילה שהקב"ה יאמר לצרותינו די, ושהדיון בשאלה זו יהפוך להיות תיאורטי בלבד וללא השלכות מעשיות.
בתאריך כ"א תמוז, 17 ביולי, ייערך בכנסת כנס של השדולה לפריון ולידה "והחי ייתן אל ליבו" בנושא נטילת זרע מנפטרים ושימוש בו, בהשתתפות רבנים, משפטנים, משפחות חללים ואנשי מקצוע.
הכותב הוא מנהל המחלקה למחקר הלכתי וספרות במכון פוע"ה וראש כולל הדיינות בישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים
מתוך העיתון 'בשבע'
הרב אריה כץ
רב משיב במכון פועה.
חידושים בגניקולוגיה והלכה תשע"ב הערעור על טהרת המשפחה בימינו
מתוך הקלטת השידור החי, כנס מכון פוע"ה תשע"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
