ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
גמרא זו מפתיעה ממספר בחינות. ראשית, מדוע בכלל עולה השאלה אם אפשר לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, האם לא חשבנו על כך שיש לילד הזה גם אמא השמחה בו?
הרשב"א (בשו"ת חלק ד סימן עז) מקשה יותר מכך: וכי קשה למצוא אנשים רבים השמחים כאשר הם שומעים על לידת אותו הילד?
לאור קושיות אלו הרשב"א מסיק שאין לברך את ברכת 'הטוב והמטיב' על עצם השמחה המשותפת, אלא רק על 'שמחת הנאה ותועלת'. רק על דברים שצופנים טובות הנאה מעשיות. להורים יש טובות מעשיות מכך שיש להם ילדים, ולכן הם רשאים לברך על הלידה. הסבא והסבתא, האח והאחות – לא.
בספר חסידים (אות תתמג) מובא מעשה בזקן שהיה מברך על לידת נכדיו. שאלו אותו לפשר הדבר. היה מקום לומר שיתכן וגם לסבא ולסבתא יש הטבות ממשיות מלידת נכדים. בע"ה הנכדים יסייעו להם בזקנתם. אך אותו הזקן ענה אחרת: לא רק על נכדי הייתי מברך, אלא גם על לידת תינוק לצדיק אחר שאני אוהב במיוחד. מדבריו עולה שכל שמחה מעבר לרגיל שמשמחת אנשים רבים מחייבת בברכת 'הטוב והמטיב', גם אם אין לכולם טובות הנאה מהדבר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
60 - חמדת השבת: אינו מצווה ועושה – טעימה מתורת הגרי"ז גוסטמן זצ"ל
61 - חמדת השבת: הגדרת ההנאה הדרושה המצדיקה את ברכת הטוב והמטיב
62 - חמדת השבת: ברכת 'שהחיינו' על כלים חדשים
טען עוד
במקום נוסף (שו"ת חלק א סימן רמה) הרשב"א כותב שמסתבר שכל מי שנולד לו בן צריך לברך 'שהחיינו'.
זו אמירה מפתיעה משתי בחינות: ראשית, בוודאי שיש לברך על לידת בן, הרי דבר זה כתוב בגמרא! מדוע הרשב"א מציג את הדבר כחידוש שהוא אומר מסברתו?
יתרה מכך, כמובן – אין לברך 'שהחיינו' על לידת בן, אלא 'הטוב והמטיב'. מדוע הרשב"א מציע ברכה שונה הנוגעת בשמחה של פחות אנשים?
בדרכי משה (אורח חיים סימן רכג אות א) אומר שככל הנראה מדובר במי שמתה אשתו בשעת הלידה. כרגע ההנאה היא שלו באופן פרטי, ואינה משותפת לשניהם. לאור זאת הרמ"א פוסק הלכה למעשה (בהגהות של שולחן ערוך אורח חיים סימן רכג סעיף א) שמי שמתה אשתו בלידתה מברך 'שהחיינו', מכיוון שכעת ההנאה שלו בלעדית, לו בלבד.
הבית יוסף (שם, ולכאורה בלי שראה את דברי הרמ"א) מציין שיש לברך 'הטוב והמטיב' גם אם אשתו מתה, מפני שברגע הלידה היה לה טובה.
מה סובר הרמ"א? במשנה ברורה (כאן ס"ק ה) מדייק שאפילו אם האם נפטרה לפני שהספיקה לברך, האבא יברך לבדו. אך בביאור הלכה הוא נוטה לומר שהאב יכול לברך רק כל עוד האם בחיים (והחידוש הוא שלמרות שהיא לא הספיקה לברך בסופו של דבר, היה נכון לברך 'הטוב והמיטיב').
יש כאן שאלה מעניינת: כאשר הרשב"א אומר שמברכים על דבר שמסב הנאה גשמית, מהו הדין אם יש דבר שיש לו פוטנציאל להנאה גשמית לרבים, אך עוד בטרם הפוטנציאל מתממש, הפוטנציאל עובר ומשפיע רק על אדם יחיד.
לחידוד העניין: ברכת 'הטוב והמטיב' היא על שמועה טובה. 'שמועה' היא דבר שטומן בקרבו פוטנציאל, אך תמיד יתכן ומשהו יתקלקל חלילה.
נשווה בנפשנו את הרגע בו אנו נמצאים. ברוך ה' שהחיינו וזיכנו להשמיד את האיום האיראני האיום. אם חלילה חלילה יתברר מחר שלמדינה עוינת אחרת יש יכולות גרעיניות ואיומים דומים לחששות שהיו לנו מאיראן. האם אנו עדיין מודים לקב"ה שהשמיד את האיום הזה, למרות שהתברר שאנו לא פחות מאוימים ממה שחשבנו אשתקד? לחילופין, אדם ששומע על השמדת האיום האיראני בו ביום שהוא מתאשפז ויודע שנותרו לו ימים ספורים על פני האדמה. האדם הזה מעולם לא היה מאוים, באופן אישי, מהאיום האיראני, שהרי הוא לא עמד לחיות בשעה שפוטנציאל האיום היה מתממש. האם ראוי שהוא יודה לקב"ה על הסרת האיום הכללי, שבסופו של דבר סר גם ממנו, גם אם מתברר שלמעשה הפוטנציאל הטמון בשמועה ככל הנראה אינו משפיע עליו?
זה מה שקורה כאן: ברגע הלידה הילד יכול להסב הנאה לשני הוריו. אך בטרם האמא הספיקה לרוות ממנו נחת, היא ר"ל נפטרה. יש מקום לומר שבכל מקרה עצם השארת נשמה נוספת בעולם מסבה נחת (כך מציע הט"ז ס"ק א). אך נראה שזו המחלוקת כאן:
לפי הבית יוסף, הברכה היא על עצם יצירת הפוטנציאל להנאה, גם אם גורם צדדי מונע את היכולת לקצור את פירות הפוטנציאל.
הרמ"א רואה בכך פרדוקס: הרשב"א אומר שברכת 'הטוב והמטיב' היא רק על מי שאמור לקבל הנאה מעשית וממשית מהשמועה. אם לפני שהוא מברך כבר ידוע שהוא אינו יכול לקצור את פרי השמועה, הרי ששמועה זו היא שמועה שאין בה פוטנציאל להסב הנאה.
בשבוע הבא נברר הלכה למעשה את גדרי ברכת הטוב והמטיב על לידת ילדים, בנים ובנות כאחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
