ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- מגילת אסתר
- ספריה
- קומי אורי
- טז - פורים
השחר בא מן השחור
כבר עמדו מפרשים ראשונים על שתי נקודות תמוהות בהן נפלית מגילת אסתר מכל כתבי הקודש. האחת - שאין בה כלל הזכרת שם שמים, והשנית - שאין בה זיכרון ארץ-ישראל. ובאמת אין בחסרון אלה דבר מקרי טפל, אלא עניין במהותה הפנימית של המגילה.
שמו של הקב"ה דומה כאילו נשתקע במכוון ונדחה מלהיזכר אף בשעה שהנו מתבקש בלשון הפסוק, כגון בדבריו של מרדכי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כשהמכוון בביטוי "ממקום אחר" הוא בוודאי כלפי שמיא.
אף חסרונה של ארץ-ישראל במגילה לא דבר ריק הוא, שהרי "כל הנביאים לא נתנבאו אלא בה או בעבורה", כלשון הכוזרי, וכאן לא זו בלבד שמאורעות מתרחשים בחוצה לארץ, אלא דומה שאין זכרה של ארץ-ישראל עולה כלל על לב... ובכלל ההווי הנרקם במגילה זר הוא להוויה הארץ-ישראלית שבמקרא הן בתוכנו והן בסגנונו.
אכן סיפורה של המגילה הוא סיפורה של כנסת ישראל "גולה וסורה, דבוקה בך ההרוגה עליך וזרויה בין מכעיסיה..." עומדת המגילה בסימן של הסתר פנים גמור, וכבר אמרו חכמים: "אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב"ה למשה 'ואנכי הסתר אסתיר פני בהיום ההוא' ואף על פי כן 'וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו'" 3 .
שמות האישים במגילת אסתר נוכריים הם (מוזר, אף בגלות מצרים לא שינו את שמם ולבושם, וכאן שמות אלילי ניכר עליהם...) ובכל זאת מבעד ללבוש הזר גנוז בשמה של אסתר המלכה רמז, גם להסתר הפנים וגם לציפייה לישועה.
"אסתר מן התורה - מניין? 'ואנכי הסתר אסתיר'". ומאידך אסתר בפרסית משמעו כוכב בוקר, ומכאן המקור למדרש חכמים "'למנצח על איילת השחר' - אסתר אמרתו".
פרק זה הפותח ב"למנצח על איילת השחר מזמור לדוד" 4 , נדרש כולו על נס פורים, ומן הראוי להעמיק בדימויים שבראשית הפרק כדי לעמוד - אגב ההקבלה - על ימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה.
אמרו חכמים: "'למנצח על איילת השחר' - למי שקופצת כאיילה ומאירה לעולם. בלילה, אף-על-פי שהוא לילה, יש בו אור הלבנה וכוכבים ומזלות. אימתי הוא חושך - בעלות השחר. הלבנה שוקעת והכוכבים נכנסים והמזלות הולכים להם. אותה שעה אין חושך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם" 5 .
בשעת חשיכה זו, לעת חלוף משמרות, עומד דוד המלך וזועק: "א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי..." ואינו יודע שדווקא לעת החשיכה הגדולה באה בשורת האור. וכך אף אסתר השבויה בבית אחשוורוש "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" זועקת באלם קול "א-לי א-לי למה עזבתני" ואינה חשה את שרמוז בשמה "איילת השחר" כי השחר בא מן השחור.
הרגשתה של אסתר בבית אחשוורוש הנה נושא לדיון בפני עצמו. הכתוב כדרכו מקצר ומעלים, מגלה טפח ומכסה טפחיים, אך מבין השיטין מבצבץ ועולה כאבה של אסתר המתענית תחת ידו של אותו רשע, מתגאלת במאכלי פיגול, במגע של איסור, ובכלל אפופה, דווקא היא הצנועה שחוט של חסד משוך עליה, בהווי חיים פרוץ ושבע עד גועל.
" ותלקח אסתר אל המלך אחושורוש" - ותילקח בעל כורחה! - " אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה" והרי כדי שלא לספר דברים כה יסודיים יש צורך בהרבה שתיקה ואלם בכלל...
"לא בקשה דבר" , אין היא מבקשת כלל לשאת חן, קרקע עולם היא. "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך..." זרה לה חצר המלכות וזר לה המלך הערל וההולל הזה.
וכשמתלכדים ייסוריה הפרטיים עם הבשורה הרעה על תכנית השמד לכל היהודים חשה היא חושך נורא סביבה "כאשר אבדתי אבדתי".
נפילה לצורך קימה
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך - ה' אור לי" 6 .
שנו רבותינו:
מתוך צרה - רווחה, שנאמר: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע".
מתוך רוגז - רחמים, שנאמר: "ברוגז רחם תזכור".
מתוך ריחוק - קירוב, שנאמר: "במקום אשר יאמר להם לא עמי, יאמר להם בני א ל חי".
מתוך מפילה - קימה, שנאמר: "כי נפלתי - קמתי".
מבקש המדרש לומר: לא זו בלבד ש"אין ייאוש כלל בעולם" כלשונו של רבי נחמן מברסלב, ולאחר החושך עדיין יש תקווה לאור, ולאחר נפילה תתכן קימה. יתר על כן: החושך הוא המוליך אל האור, והנפילה היא סיבת הקימה, "שאלמלא נפלתי לא קמתי".
כך הבכי, האבל והמספד שבמגילת אסתר הם המובילים לידי "וליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר", ו"ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" הוא המביא לידי "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור...".
מתגלגלים להם המאורעות במגילה בדרך טבעית כביכול. העלילה סבוכה ונפתלת כדרך שנפתלים מעללי אנוש, והיריעה נפרשת על פני שנים רבות "כימי מלך": "בשנת שלוש למלכותו" (א', ג), "בשנת שבע למלכותו" (ב', טז), ו"בשנת שתים עשרה למלכותו".
מי שמקבל את הדברים שאירעו זה מכבר כנתונים טבעיים מובנים מאליהם, יקשה לו להבין מהם "הפלאים" הגדולים המתרחשים במגילה.
מה תימה ביקר שזכה לו מרדכי, אשר סיכל את עצת בגתן ותרש, או מה הפלא בכך שאסתר היהודיה בעלת ההשפעה על המלך מצליחה לבטל את הגזרה על היהודים. אבל המצרף את פרקי המגילה אחד לאחד ואינו "קוראה למפרע" אלא כקורא אגרת שלמה, מראש ועד סוף, מגלה כי מעשה בגתן ותרש נתגלגל וסובב כדי שיירשם הדבר בספר הזיכרונות, כדי שיהיו הדברים נקראים בלילה ההוא לפני המלך, כדי שייצא מרדכי בלבוש מלכות.
ואסתר נלקחת בשנת שבע לבית אחשוורוש כדי שבשנת עשרה למלכותו תהיה שם להפר את עצת המן האגגי וכך הן אומר לה מרדכי פקוח העיניים: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". וכך אכן פירש האבן-עזרא: "מי יודע שמא לא הגעת למלכות אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל".
עידן של הסתר פנים במגילה, אבל "אכן אתה א-ל מסתתר, אלוקי ישראל מושיע" 7 . הקב"ה - במכוון ששמו אינו נזכר - טווה ואורג במחשכים את המאורעות, מגלגל בדרכים נפתלות נוכריות את סיפור המעשה עד "ליהודים היתה אורה...". דרכים רבות למקום לגאול ולהושיע מחכי קץ ישועתו ומופלאה שבכולן היא דרך זו "לעשות מעשהו, זר מעשהו, ולעבוד עבודתו נכריה עבודתו..." 8 . (מה מדהים לחשוב כי כלפי שמיא מוסבות מילים אלה: "זר מעשהו", "נכריה עבודתו"...)
נס פורים כרמז לגאולה העתידה
נס פורים הנסתר, העולה ומפציע קמעה קמעה מתוך הסיבוכים הנפתלים שבדרכי אנוש, כל כולו בא לרמז לגאולה העתידה העומדת אחר כתלנו. אף היא עתידה לבוא צעד אחר צעד, מתוך מאורעות וסיבוכים היסטוריים שמהם טווה ריבון העולמים את מהלך גאולתנו ופדות נפשנו. וכך למדנו בירושלמי: "רב חייא בר אבא ורב יוסי בר חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר שהפציע אורה. אמר לו רב חייא הגדול לרב יוסי בר חלפתא: בי-רבי כך גאולתן של ישראל. דכתיב 'כי אשב בחושך ה' אור לי...'. בתחילה היא מאירה קמעה קמעה ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה" 9 .
כך בימי מרדכי ואסתר: תחילה - 'ומרדכי יושב בשער המלך...'
ואחר כך: 'ויהי כראות המלך את אסתר המלכה...'
ואחר כך: 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס...'
ואחר כך: 'ויתלו את המן...'
ואחר כך: 'ואתם כתבו על היהודים...'
ואחר כך: 'ומרדכי יצא מלפני המלך...'
ואחר כך: 'ליהודים היתה אורה'...".
עדיין יש מקום להתבונן ולהבין את ההקבלה המדויקת בין פרטי המאורעות המסוימים מן המגילה שנזכרו במדרש פלאי זה, לבין שלבי הגאולה שלפנינו.
אך גם מבלי להגיע לכלל הבנה מפורטת זו, נפקחות העיניים אגב העיון בירושלמי לגלות את חג הפורים בממד האמיתי שלו, כמבשר גאולתנו. ומתבארים אל נכון דברי המדרש על הפסוק: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף" - שכל החגים בטלים לעתיד לבוא וחג הפורים אינו בטל לעולם.
^ 1. דברים ל"א, יח
^ 2. חולין קל"ט:
^ 3. על-פי הירושלמי, סנהדרין פ"י ה"ב
^ 4. תהילים כ"ב
^ 5. ילקוט שמעוני, תהילים כ"ב
^ 6. מיכה ז'
^ 7. ישעיה מ"ה, טו
^ 8. ישעיה כ"ח, כא
^ 9. ברכות פ"א
______________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
^ 2. חולין קל"ט:
^ 3. על-פי הירושלמי, סנהדרין פ"י ה"ב
^ 4. תהילים כ"ב
^ 5. ילקוט שמעוני, תהילים כ"ב
^ 6. מיכה ז'
^ 7. ישעיה מ"ה, טו
^ 8. ישעיה כ"ח, כא
^ 9. ברכות פ"א
______________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
