ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
כשחזר הבן מהנסיעה, אמר לאביו: "עשיתי ככל אשר ציוויתני, והטובה לפלוני עשיתי בהידור".
הגיב הרבי הרש"ב ואמר לו: "אתה טועה! את הטובה עשית לעצמך ולא לפלוני! לפלוני עשה ה' טובה בכך שהזמין לו שלוחים, שהוציאו את הכוונה של ההשגחה העליונה אל הפועל!"
והוסיף הרבי הרש"ב ואמר: בכל פעולה טובה שיהודי עושה, הוא עושה טובה לעצמו, שהרי ה' יכול לפעול זאת גם בדרכים אחרות, כדברי מרדכי לאסתר: "ריווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". ואם האדם לא יפעל ולא יעשה טובה, הרי שהוא יפסיד ח"ו, כפי שכתוב שם: "ואת ובית אביך תאבדו", כי הוא זה שמאבד ומפסיד. אך אם עושה טובה לאחר, הרי הוא זוכה לעצמו להיות שליח ה' לעשות טובה לאדם מישראל. (לפי סיפורי חסידים, מועדים, מס' 283).
ובאמת, אמירה זו גם מחייבת אותנו בכל המצוות הציבוריות. חלק מהתרי"ג מצוות הם מצוות ציבוריות, וכביכול אינם מוטלות על כל יחיד, כדברי הרמב"ם בספר המצוות (סיום מצוות עשה): "וכשתשתכל כל אלו המצות... הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק".
לאור זאת, לכאורה היה מקום לומר שכשתהיה לנו בעזרת ה' הזדמנות לבנות את בית המקדש, יוכל כל יחיד לומר – זו מצווה המוטלת על הציבור, ואיני חייב לתרום ממון או לפעול ולעסוק בהקמת המקדש.
אך הרמב"ם (בית הבחירה א, יב) דוחה מחשבה זו ופוסק: "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר". הכסף משנה מסביר שם שמקורו של הרמב"ם הוא מהפרשה שלנו, פרשת ויקהל, שאנו מוצאים שאחרי שמשה הביא לפני העם את ציווי ה' על הקמת המשכן, מיד נהרו העם לתרום כסף ולפעול להקמת המשכן, כפי שכתוב: "ויבאו האנשים על הנשים", "ויעשו כל חכמי לב", "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".
ולכאורה היה מקום לומר, שהחיוב הוא על הציבור ואילו השותפות של כל יחיד תלויה בנדבת הלב, כפי שהתורה כותבת: "כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'...", אך הרמב"ם מלמד אותנו, שכל יהודי מחוייב לחוש חלק מהציבור ולהיות שותף במצוות הציבור.
אמת, יחיד לא מקים בית מקדש לבד, זה תלוי בציבור, אך כל יחיד מחוייב לחוש חלק מהציבור, ולעשות כמיטב יכולתו ליישום המצווה על הציבור.
וזו בדיוק האמירה של מרדכי לאסתר, עלייך לחוש אחריות על עם ישראל ולפעול להצלתו, כי רק כך את ובית אביך תהיו חלק מהנצח, נצח ישראל.
וכך מצאנו שתמיד צריך האדם לחוש שותפות עם הציבור, להצטער בצערם ולשמוח בשמחתם, כפסיקת השולחן ערוך (או"ח תקעד) "כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמתן. וכל המצטער עמהם, זוכה ורואה בנחמתן".
וכך בכל העניינים הגדולים, שעלינו לפעול ולעשות להחיש את הגאולה, מי שיעשה כך ויחוש אחריות על הציבור ועל המהלכים הגדולים של ה' לגאולת העם והעולם, הרי הוא זוכה להידבק בשכינה ולהיות חלק מהנצח, כדברי המדרש תנחומא (פרשת אמור) "אמר ר' ירמיה בר אלעזר עתידה בת קול שתהא מפוצצת בראשי ההרים, ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב: כעת יאמר... לישראל מה פעל אל"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
