פרשת השבוע: רחל, לאה ודוד המלך, מה קרה? (חלק ב') | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
בשלח

3 דק' קריאה

האחדות בעם ישראל מקבלת משמעות מיוחדת, כשהצאצאים של שתי האימהות מנהיגים את העם בשותפות. כך בא הב"יחד" לידי ביטוי, למרות שי ש ח לוקי ד עות.
עקרון זה מקבל משמעות עמוקה דווקא בחתונה שנערכה בבית לחם, כמתואר בכתוב: "וַיֹּאמְרוּ (לבעז אבי שושלתו של דוד המלך) כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם: וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (ד, יא-יב).
אנשי בית לחם, צאצאי פרץ בן יהודה בן לאה, מקדימים את רחל אמנו ללאה אימם, ובכך מכריזים: צריך את השותפות כדי להיות מונהגים נכון, השותפות היא תוצאה של ויתור.
בדברינו לפרשת בא תשפ"ה, למדנו על שאול בן קיש - איש ימיני, שהשקיע מאמצים אדירים וניסה בכל כוחו למנוע את השותפות בשלטון עם דוד בן ישי - איש יהודי. שאול ראה בנוכחותו של דוד איום קיומי, זאת לעומת יונתן, שהיה מוכן לוותר לדוד על המקום הראשון, ולהסתפק בתפקיד המשנה.
עסקנו גם במאמציו של שאול למנוע את הנישואים עם מיכל, וכשמאמציו כשלו הוא שלח את סוכניו לחסל את דוד במיטתו (שמו"א יט, א-טז). הניסיון כשל מכיוון שמיכל הורידה את בעלה שאהבה (שם יח, כ וגם כח) בְּעַד הַחַלּוֹן (שם יב) ביטוי זה יקבל משמעות מיוחדת בהמשך.
תגובתו של שאול הייתה חריפה ביותר. הוא עשה מעשה, שלכאורה מנע את חזרתו של דוד למשפחתו, על ידי נתינת מיכל לאיש אחר - פלטי בן ליש. דוד הגיב במעשה שמשמעותו התרסה כלפי שאול. דוד נושא עוד שתי נשים (שמו"א כה, מב-מג), וכך הוא מכריז הכרזה כפולה מול חמיו: א. אני חי "בריבוע" ולא מת שאשתו היא אלמנה. ב. לבת שלך יש צרות (תרתי משמע). אולם הפצע של דוד לא הגליד.
שנים מספר לאחר מכן, לאחר שנוצר משבר חריף בין בנו של שאול – איש בושת, לבין אבנר בן נר (שמו"ב ג ו-יא), דוד כורת ברית עם אבנר ומבטיח למנות אותו למשנה למלך. דוד מבטיח את חזרתה של מיכל לארמונו ואבנר מבטיח להשיג עבורו את תמיכת כל עם ישראל (שם, יב-יג). כך מתעוררת שוב התקווה ליצירת שותפות בין רחל ולאה. אם תוכנית זו הייתה קורמת עור וגידים דוד - בן לאה היה המלך, אשתו מיכל - בת רחל הייתה המלכה, אבנר בן נר - בן דודו של, שאול וממילא בן רחל, היה המשנה למלך. רָחֵל וּלֵאָה היו בונות אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל . התוכנית נכשלה כשלון חרוץ בגלל יואב - שר צבא דוד. יואב טען שכוונותיו של אבנר לא היו טהורות, ואבנר שואף בסופו של יום להדיח את דוד ולתפוס במקומו את המלוכה. יואב הרג את אבנר בן נר ללא ידיעת דוד, וכיבה את אור האחדות. הסיכוי שנותר להשגת האחדות היה תלוי בשיקום היחסים בין דוד ומיכל והבאת צאצא משותף, שייצג את רחל מצד אימו וגם את לאה מצד אביו.
מיכל חזרה לביתו של דוד, השמחה הייתה גדולה. אבל, אליה וחמישה 'קוצים' בה, גדולים וכואבים - נשותיו האחרות של דוד: אביגיל ואחינועם, שדוד נשאם מיד לאחר שמיכל הועברה לביתו של פלטי, ומעכה, חגית ואביטל שהצטרפו אליהן (שמו"ב ג, ב-ד). מיכל טענה שהיא, ורק היא, אֵשֶׁת דָּוִד (שם, ג, ה) וכל השאר הן, לכל היותר, אֲמָהוֹת. הנשים האחרות לא ויתרו, וכל אחת מהן ניסתה לדחוף את בנה הבכור למעמד של יורש עצר בשלב ראשון, ומלך לאחר מות דוד. טקס העלאת הארון לירושלים הציף את הוויכוח בכל עוצמתו. מיכל טענה שרק היא אמורה לעמוד לצד דוד, ודוד כנראה לא הסכים לכך. מיכל החליטה להחרים את הטקס, נשארה בבית והתיצבה ב'עד החלון' "וְהָיָה אֲרוֹן ד' בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן " (שמו"ב ג, ה), כך היא הפגינה את מורת רוחה והזכירה את זכויותיה, אשתו הראשונה, האוהבת, בת המלך שהצילה את חייו. הפירוד הארוך כנראה גבה מחיר יקר, היחסים לא שוקמו, והכתוב מכריז "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (שם ו, כב-כג).

בשבוע הבא נמשיך לעסוק בניסיונות האיחוד ואחריתם.

נקבל בשמחה את פני השבים מהחטיפה הנוראה,
שהיא פשע מלחמה מהסוג הנמוך ביותר.
נעשה כל מאמץ, בכל הכיוונים, לחסל את ארגוני הטרור השפלים בכל מקום,
להבטיח עתיד טוב יותר למדינת ישראל
ולהחזיר את כל החטופים שנותרו אצל המרצחים האיומים.
נתפלל לנחמה משמים לכל משפחות הנופלים ורפואה שלמה לכל הפצועים.

בשלח

פרשת שבוע