ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מצוות התלויות בארץ
- תרומות ומעשרות
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- צדקה והלוואה
שנת מעבר מתמיכה לצמיחה
בשנה רגילה העניים מתפרנסים ממתנות העניים שבשדה: לקט, שכחה ופאה, פרט ועוללות. שיעור הפאה הוא 1/60 (רמב"ם, הלכות מתנות עניים א, טו), שזה קרוב לשני אחוזים מן היבול. אם נניח ששיעורן של כל המתנות האחרות ביחד הוא דומה, אנו מגיעים לכארבעה אחוזים מהיבול כולו. מסתבר שכמות זו אמורה לספק ברמה בסיסית את צורכי המזון של העניים בתקופה רגילה, שאין בה עוני או עושר קיצוניים. שיעור מעשר העני הוא תשעה אחוזים מן היבול, והוא נוהג גם במינים שבהם מצוות פאה לא נוהגת (שם ב, א-ב) וגם במקרים שלא מתקיימים בהם התנאים הנדרשים למתנות העניים האחרות.
יוצא שבשנת מעשר עני, העניים מקבלים כמות גדולה פי כמה מאשר בשנה רגילה, הרבה יותר מן הצרכים המינימליים שלהם. כמות זו מאפשרת לעני לאגור מזון לשנים הבאות ובכך לזכות ל"ביטחון תזונתי". כמו כן יוכל העני בשנה כזאת לספק לעצמו דברים חשובים לו, מעבר לצרכיו המינימליים. הוא יוכל גם לטעום מעט מטעמם של חיי רווחה ולרכוש מצרכי מותרות (עיין עין איה פאה ג), ובכך להרגיש את עצמו כאדם בעל ערך שראוי לחיים טובים. הוא יוכל גם למכור את העודפים הגדולים ולהשתמש בכסף לרכישה של אמצעי ייצור או לפתיחת עסק.
על הענקת האפשרות הזאת כותב הרמב"ם: "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה... או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר, 'והחזקת בו גר ותושב וחי עמך', כלומר, החזק בו עד שלא ייפול ויצטרך" (שם י, ז). אין ספק שמתן אפשרות לעני להתפרנס מיגיע כפיו אמור להיות בראש סדרי העדיפויות של מדיניות הרווחה.
עזיבה והנגשה
במעשר עני ישנו דין מיוחד: "ומעשר עני המתחלק בגורן – אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כורחו... אבל המתחלק בבית – יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה" (רמב"ם שם ו, י). את המעשר שנמצא בגורן צריכים העניים לבוא ולקחת בעצמם. בלי להתאמץ הם לא יקבלו ממנו. יש בזה מסר משמעותי לעני, שאנו שמחים לעזור לו כשהוא עוזר לעצמו. כאשר הוא טורח ללכת לשדה ולקחת משם את היבול, הוא חווה, גם אם באופן חלקי, את הטעם המתוק של מי שנהנה מיגיע כפיו.
לקיחת המעשר מן הגורן בעל כורחם של הבעלים מזכירה תפיסה עכשווית הגורסת כי "אדם מממש את אנושיותו באשר הוא תובע את זכויותיו וחותר להשיג בדרכים משפטיות את המגיע לו" (פרופ' בנימין פורת, 'האם תביעת הזכויות הכרחית?' – 'דיני ישראל' לה-לו, עמ' 362). אולם ההלכה מכוונת את העני להשקיע מאמץ גופני ולעמול כדי לקחת את המעשר, בעוד שהתפיסה העכשווית מכוונת להגשת תביעה משפטית מתוך תודעה של "מגיע לי", שהיא זרה לדרכה של תורת ישראל. לפי ההלכה אין לעני "זכות" לסיוע במובנה המשפטי, אבל בהיותו אדם שנברא בצלם אלוקים הוא ראוי לקיום הולם.
אולם יש לסייג את דברינו. אכן את מעשר העני המתחלק בגורן העני לוקח "בעל כורחו" של בעל השדה, והוא לא בא כמי שאוכל לחם חסד אלא כמי שתובע את זכותו. הרב קוק זצ"ל (עין איה שבת ב, כז) מסביר שיש בזה ממד מסוים של נטילה בזכות. אולם לא מדובר על זכות ממון, שאותה אפשר לתבוע בבית המשפט, אלא על זכות מוסרית, שנתונה לעניים מכוח התפקיד שהם ממלאים בחברה האנושית.
אופן נוסף של מעשר עני הוא זה שמתחלק בבית. את המעשר הזה בעל השדה מוסמך לחלק על פי מיטב השיפוט המוסרי שלו. מאחר שישנם עניים חולים שאין בכוחם ללכת לשדה ולקחת משם את המעשר, זוהי הדרך לספק להם את פרנסתם, כסוג של אפליה מתקנת. וכך מצאנו גם בהלכות צדקה, שאם העני אינו יכול לבוא לביתו של העשיר כדי לקבל את הסיוע לידיו, על בעל הבית להביא לו את הסיוע הנדרש. ואם הוא מתבייש לקחת או לבקש, יש לפנות אליו באופנים שיאפשרו לו לקבל בדרך המתאימה לו.
שתי הדרכים לקיומה של מצוות מעשר עני נותנות ביחד מענה לבעיה מעיקה הקיימת במערכת הרווחה כיום, והיא אי מיצוי זכאויות. נזקקים שמצבם המנטלי איתן או שיש מי שיסייע להם לתבוע את מה שהם אמורים לקבל מן הרשויות, מקבלים את מה שהם זכאים לו מידי המדינה. אולם דווקא נזקקים במצב קשה יותר – שמצבם המנטלי פחות טוב ולא עומד לרשותם הון חברתי שהם יכולים להיעזר בו להגשת התביעה – נשארים בלי סיוע, מפני שהחסמים המובנים במערכת הם בלתי עבירים בשבילם. במצוות מעשר עני, אומנם מי שיכול להגיע בעצמו אל המעשר צריך להתאמץ ולקחת בידיו. אולם מי שאינו יכול לקחת - דואגים להביא לו. ברוח זו משרד הרווחה עושה מאמצים גדולים בשנים האחרונות כדי להגיע אל אותם אנשים ולהנגיש להם את מה שהם זכאים לו.
מעשר העני המתחלק בגורן דומה במובנים מסוימים לצדקה הציבורית, שפועלת על פי אמות מידה אחידות (שו"ת אגרות משה יו"ד א, קמד) וקשיחות. כאשר המפריש מחלק בעצמו את המעשר, עליו לתת לכל עני שמגיע "כדי שובעו" (רמב"ם שם, ז-ח). ואם כמות המעשר היא קטנה, העניים מחלקים אותו ביניהם בשווה (שם, ט). הנתינה היא לכל העניים שבאים לשדה, ואין לנותן רשות להעדיף את הקרוב על הרחוק. רק בתנאים מסוימים רשאי בעל השדה לשמור חלק מן המעשר למקורביו (עיין בספר 'מתנות הארץ', בהוצאת מכון התורה והארץ, פ"ו הי"א).
לעומת זאת, מעשר העני המתחלק בבית הוא סוג של צדקה אישית, שנותנת ביטוי נרחב למידת הנדיבות של הנותן ולמרחב גדול יותר של סדרי עדיפויות. כך הוא יכול, כאמור, להעניק עדיפות למי שזקוק ליותר. כמו כן מותר לו להעדיף את קרוב משפחתו (עיין 'מתנות הארץ' הי"ג אות ד), ואף ראוי שינהג כך. במסגרת זו עליו גם להקדים את מי שקשה לו יותר לבקש סיוע, ויש להעדיף אישה, "שבושתה מרובה", על פני גבר, ש"דרכו לחזר" (רמב"ם ו, יג; ח, טו).
שוויון מול אחווה
תפיסה מקובלת כיום במדיניות רווחה היא חתירה לשוויון. הלכות מעשר עני מלמדות אותנו על מגמה אחרת. הרמב"ם כותב בסדרה של הלכות (ו, יג-טז) שגם עני חייב לתת מעשר עני, ובשעת הצורך יכולים שני עניים לתת זה לזה את המעשר שגדל בשדותיהם (שם, יג-יד). אילו הייתה כאן מגמה של שוויון או צמצום פערים, לא היה בכך טעם. מהלכות אלו אנו למדים שהמטרה מונחת בעצם הנתינה לזולת ולא בקידום של שוויון כלכלי. הלכה זו אמורה גם בהלכות צדקה ש"אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה לאחר" (רמב"ם ז, ה). יש לראות בהדרכה זו של התורה גם העצמה של העני, שלא ישקע בצרות האישיות שלו אלא יראה גם את מצוקתו של הזולת ויחווה את עצמו גם בצד של הנותן.
* * *
מצוות מעשר עני, עם כל פרטי ההלכה שמרכיבים אותה, יוצרת תודעה חברתית שמורכבת משני זוגות של מושגי יסוד. הזוג הראשון הוא האיזון בין חובה, שמתבטאת במעשר עני המתחלק בגורן, ובין נדיבות, שבאה לידי ביטוי במעשר המתחלק בגורן. זוג מושגים זה "רוכב" על גבי שני מושגים עיקריים: האחווה בין כל בני העם, שממנה נובעת הנדיבות, וההכרה בראוּיוּת של כל אדם לחיים טובים כחלופה לשיח הזכויות המקובל, שממנה נובעת המחויבות.
השילוב של שני מושגי יסוד אלה, האחווה והראויוּת, הוא זה שיוצר את האחריות של כל אדם לזולתו ושל החברה כולה כלפי כל אחד מחבריה.
הכותב הוא רב היישוב עטרת, ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה ב'מרכז תורה ומדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
הכנס הכ"ב למצוות התלויות בארץ מיהו עני, והגדרת "מכירי עניים"
מתוך הכנס השנתי הכ"ב למצוות התלויות בארץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
