ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שמחת תורה
אנו מכירים את הפן האוניברסלי של חג הסוכות, שבמהלכו מקריבים בבית המקדש שבעים פרים "כנגד שבעים אומות, לכפר עליהם", כדברי חז"ל (סוכה נה, ב וברש"י), ומפטירים בנבואת זכריה: "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות". יש כאן איזו הזמנה לאומות העולם להשתתף בשמחת החג. אבל יום שמיני עצרת מצטייר בכיוון ההפוך: יום שבו מקריבים פר אחד, כפי שמסבירים חז"ל: "פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה". על כן שמיני עצרת הפך להיות גם שמחת תורה – כי כאשר אנחנו לבד עם הקב"ה, הכי מתאים לשמוח בתורה הקושרת בינינו, כפי שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אם כן נראה לכאורה כי התורה היא לנו בלבד, ואין לזרים לטעום מטובה.
אולם הנביאים חוזרים ואומרים כי התורה עצמה עתידה להתפשט ולהגיע, בדרך מסוימת, אל כל האומות. זהו חלק עיקרי בחזון של ימות המשיח, הכולל לא רק את גאולת ישראל אלא "לתקן עולם במלכות ש־די"! עם ישראל ודאי נמצא במרכז, אך סביבו חגים שבעים פרים במעגל אוהב, כמו שהכרזנו בחגיגיות בתפילות הימים הנוראים: "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א־לוהי ישראל מלך ומלכותו בכול משלה". כך גם מתואר המשיח כמי שמביא את דבר ה' לכל בני האדם, ככתוב בפסוקים שהובאו קודם: "ויורנו מדרכיו... ושפט בין הגויים" כאשר הכוונה למלך המשיח, וכמו שמתאר הרמב"ם את תקופתו ואישיותו של המשיח "ויבואו כל הגויים לשומעו" (הלכות תשובה פ"ט). בכך משלים המשיח את משה רבינו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" – משה הביא את התורה לישראל, "בישראל כמשה", והמשיח יביא את התורה לעולם כולו, כמו שמפרש הרלב"ג.
לצאת מהמרחב המוגן
גם יום שמיני עצרת יכול להתפרש בצורה הבאה, כמעט הפוך ממה שמקובל: לעומת הסוכה שמהותה הגנה ושמירה, הרי שמיני עצרת מבטא את החזון העתידי שבו אין צורך להתכנס במרחב מוגן, כי דבר ה' מגיע לכל מקום ולכל אדם. כך מפרש רבי יוסף סאמיגה, מגדולי ישראל לפני ארבע מאות שנה, בספרו מקראי קודש: "הסוכה מורה כעניין הבורח מאויביו שבא להינצל במבצר עוז ומגדל, שאנו ניצולים מהמזיקים והמקטרגים ושעבוד גלות בהיותנו בורחים ונסים ממקומות ממשלתם", ואילו שמיני עצרת "הוא רמז לעתיד שיהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'... ולא יהיה בשום מקום לא שטן ולא מזיק ולא פגע רע. לכן צריך האדם לצאת מהסוכה והיוצא מהסוכה לגמרי נחשב לו כמקדש שמו ברבים". בסוכות מקריבים אומנם שבעים פרים, אבל אנחנו חוסים בצל ה' הפורס עלינו סוכת שלום מכל צרה וצוקה, מאותם פרים הרוצים כעת להשמידנו, "סבבוני פרים רבים". אבל בחג העתידי, שמיני עצרת, אנו פורצים את גבולות הסוכה ויוצאים עם ספר התורה לרחובה של עיר, בשירה "כי מציון תצא תורה" ובאמונה שלמה כי התורה שניתנה לנו תאיר לבסוף לאנושות כולה.
זו אכן מהפכה. אנו רגילים להסתייג מללמד תורה למי שאינו יהודי, והנה מתברר שבחזון המשיחי התורה מצליחה לצאת מעבר לגבול ישראל. השאלה הגדולה היא מתי מגיע הזמן לזה, ואיך הדבר מתרחש.
בכך עוסק הספר החדש של הרב יצחק גינזבורג שליט"א, 'המהפכה הרביעית' (הוצאת גל עיני תשפ"ה). הרב גינזבורג פורס ארבע מהפכות בלימוד התורה, החל מכתיבת התורה שבעל פה, לאחר שבתחילה הדבר היה אסור, "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב"; דרך האישור ההלכתי למעמד הרבנים ומורי התורה המתפרנסים בכבוד מהציבור, בהיתר שביסס מרן רבי יוסף קארו; דרך לימוד התורה לנשים, כפי שנעשה בדורות האחרונים, עד וכולל היום הזה. לבסוף מצוינת המהפכה של הבאת התורה לאומות העולם, בסימן הפסוק "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד". המהפכות הללו נוצרות בפועל מתוך כורח המציאות, כמו ההכרח לכתוב תורה שבעל פה כדי "שלא תשתכח התורה", אבל באמת הן מעלות אותנו לקומה חדשה, כאשר התורה הולכת וכובשת את העולם.
הגיע זמן מהפכה
החידוש הגדול הוא שאכן מגיע זמנה של אותה מהפכה רביעית. עלינו לחשוף ולפתח את החזון האוניברסלי שיש בתורה, לדבר בפירוש על העתיד הטוב של אנושות המאמינה בה' אלוקי ישראל ובתורת משה והשואבת ערכי צדק ויושר מהמקור האלוקי, וכבר היום לחתור לקראת העתיד הזה. הלוא הקומה הרוחנית של האדם היום אינה מסתפקת בהתגדרות בתוך גבולות העם־הלאום, הוא הפך להיות קוסמופוליטי, אזרח העולם הגדול. בעם ישראל במיוחד: תהליך שיבת ציון מחזיר אותנו אל הפוליטיקה העולמית, כמדינת לאום המשחקת במגרש הבין־לאומי. במצב הזה, אם נתעלם מהשליחות הגדולה שלנו להביא את דבר ה' לעולם, הרי אנו מועלים בשליחותנו, בתפקידנו במרוץ השליחים ההיסטורי המעביר את לפיד האמונה מאברהם אבינו מדור לדור. הבשורה הבין־לאומית של התורה היא גם המפתח לחיבור אמיתי בתוכנו, בין הכוחות שעיניהם נשואות החוצה אל העולם הגדול לכוחות שעיניהם ומעיינם פנימה אל סגולת ישראל, חיבור "הניידים והנייחים" אם תרצו.
בשמחת תורה לפני שנה תמימה נשפך דמנו בחמת רצח אכזרי, והנה אנו נקהלים לעמוד על נפשנו. המלחמה הזאת היא ודאי חבלי משיח, וייתן ה' שכבר יצאנו ידי חובת הצרות, ומכאן ואילך תהיה הגאולה בחסד וברחמים. לענייננו, המלחמה עצמה מבררת בין טוב לרע כשהיא מכריחה את כל העמים לנקוט צד כלפי ישראל, לנו או לצרינו. דווקא עכשיו עלינו לומר בקול את הבשורה האוניברסלית של התורה והאמונה, ולתת כלי ביטוי לכל הטובים בבני האדם, בדרך "לעובדו שכם אחד".
הכותב הוא תושב אלון מורה, עורך ספרי הרב יצחק גינזבורג
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
