ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
בכותרת לפרשיה הוא מקבל עוד שני תארים מכובדים ביותר: א. זְקַן בֵּיתוֹ ב. הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ.
לחז"ל ברור (ואין על כך חולק) ששמו הוא אליעזר, כמבואר במסכת יומא: "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, אמר רבי אלעזר: שמושל בתורת רבו. וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר (טו, ב) - אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים" (דף כח ע"ב).
חז"ל מחברים שני מקורות, פסוק מפרשת חיי שרה, עם פסוק קודם מפרשת לך לך.
האיזכור היחיד של אליעזר בפרשת לך לך מזוהה עם העבד, שנזכר כאמור פעמים רבות בפרשתנו. התוספת לשמו בפרשת לך לך "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק" והכינויים הנוספים בפרשתנו "זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" נדרשים על ידי חכמים באופן מאוד חיובי. מצאנו מקור נוסף, שדורש לחיוב את פעולותיו של אליעזר, העבד, בדרך מאוד מחמיאה, וז"ל המדרש: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ (משלי יג, כה) זה אליעזר שאמר לרבקה הגמיאני מעט מים כדי גמייא", המדרש משבח את אליעזר הצדיק שהסתפק במועט, בלגימה אחת. נביא את העקרונות שהנחו את חז"ל בפרשנות זו.
א. רבי יוסי בן חלפתא - התנא שכתב את "סדר עולם רבה", לימדנו: "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" (פרק א). חכמי ארץ ישראל לימדונו את אותו רעיון בניסוח שונה: "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ה). הנחת היסוד היא שהתנ"ך מפרש את עצמו. מה שסתום במקום אחד מפורש במקום אחר. מה ש"עני" במקור אחד "עשיר" במקור אחר. שני הכללים ביחד נותנים בידנו כלי רב עוצמה. שיטה זו מאפשרת לנו להבין מקור אחד, באמצעות חיבורו למקור אחר.
ב. הביטויים בֵּיתִי, בֵּיתוֹ משמשים גם הם כרמז לכך שיש לחבר בין שני המקורות. כאשר מדובר בסוגיא הלכתית אנו מכנים זאת 'גזירה שוה', ואז אין אדם דן במידה זו מעצמו (פסחים סו ע"א). אבל בענייני אגדה אין בדברי חכמים הגבלה שכזו.
ג. הכללים שמנינו לעיל מבוססים על הנחת היסוד, שבשלב ראשון התורה כולה ניתנה כספר אחד מן השמיים. לאחר מכן, בשלבים ולאורך זמן, ניתנו לנו גם הנביאים והכתובים. ההליך הושלם כאשר התנ"ך נחתם בנבואתם וברוח קדשם של אנשי כנסת הגדולה, ומאז אין להוסיף עליו. מרגע מכונן זה, התנ"ך הוא ספר אחד שמפרש את עצמו. אם כך, מדוע רעיון מופיע לרוב בכמה מקורות שצריך לחברם כדי לקבל את התמונה השלמה והעשירה? מי שנתן לנו את התשובה היה ירמיהו הנביא, דבריו מבוססים על האמונה שלכל התנ"ך מקור אחד (בשלש רמות) והוא הבורא. לכן, תהליך הגעת הדברים אלינו חייב נפילה ממקום "גבוה", שתוצאותיה הם שבירה לרסיסים. רק חיבור כל הרסיסים, נותן לנו את היכולת להבין לעומק. הנביא ביטא את הרעיון בפסוק המתאר את הגעת הנבואה לנביא: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְקֹוָק וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (כג, כט).
אנחנו חיים כבר זמן רב (כמה שנים) בתקופה מטלטלת. הקיצוניות, שהיא תוצאה של הסתכלות חד ערכית על המציאות, והכחשת כל ההיבטים האחרים, השתלטה על השיח מבחינות רבות.
ביום שאחרי הושענא רבה, היום בו כל יהודי משתדל להניח דווקא את הערבות במרכז, התעוררנו לאחד הימים הקשים ביותר בתולדות מדינת ישראל. המכה הנוראית שקיבלנו, הוציאה לאור מחדש את הטוב שיש בנו. אחדות, שמשמעותה איחוד כל הכוחות וערבות הדדית מופלאה, תפסה את מקום ההקצנה. הדרך שחז"ל הנחו אותנו בלימוד התורה, כפי שתיארנו לעיל, מחייבת לחבר מקורות, לנסות לראות את התמונה הכללית, ולהבין שאי אפשר למצוא את כל האמת רק במקום אחד.
נסיים בתפילה כי רגשי האחדות והשותפות, שהתפשטו בכל חלקי העם החֲבוּר עתה בעבותות אהבה והתנדבות – כל ישראל חברים וערבים זה בזה – יגבירו את הסייעתא דשמיא, כמו שהבטיחונו הנביאים.
החטופים יתאחדו עם משפחותיהם וכוחות הביטחון ינחלו ניצחון אדיר על משנאי השם, הפושעים השפלים שאיבדו כל צלם אנוש וממילא את זכותם לחיות בתוכנו.
נאחל רפואה שלמה לכל הפצועים, ניתן חיבוק חם ואוהב לכל משפחות הנופלים, נתפלל כולנו שהקב"ה ישלח להם נחמה משמים. נאחל לכל מי שנאלץ לעזוב את ביתו לשוב הביתה בקרוב, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.
באחדותנו ננצח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
