- מדורים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- כללי מלאכות
לפי בעלי התוספות:
בכל מצד בו מוקצה הונח על בסיס ללא כוונה, הבסיס אינו נאסר בטלטול. מותר להרים את הבסיס, עם המוקצה שעליו, ולהפיל את המוקצה (בצורה עקיפה, על ידי ניעור או הטיית הבסיס), ולהמשיך להשתמש בבסיס.
במידה והמוקצה הונח על הבסיס בכוונה
מוקצה שהונח בכוונה על בסיס לפני השבת ושהה עליו במשך כל בין השמשות: הבסיס נעשה מוקצה לשבת כולה. אסור להפיל אותו מהבסיס, וגם אם יפיל אותו מהבסיס, אסור לטלטל את הבסיס.
חמדת השבת (34)
הרב בצלאל דניאל
9 - כיבוי גז ביום טוב
10 - בסיס לדבר האסור שעתיד לסור בהמשך השבת
11 - השכרת רכב עבורנו בשבת
טען עוד
לפי בעל המאור:
חפץ יהפוך לבסיס לדבר האסור רק אם הוא הונח על הבסיס בכוונה לפני שבת ושהה עליו בין השמשות.
אם המוקצה הגיע לבסיס בשבת שלא בעקבות ציווי או כוונה – מותר להפיל אותו ממנו.
במידה ואין אפשרות טכנית להפיל את המוקצה מהבסיס, הרי שהבסיס ייאסר בטלטול, וזהו איסור ביטול כלי מהיכנו.
בספר הישר (סימן רמד) מסופר שבדרך לתפילה לפני שבת ר"ת הניח אבן על חבית יין (ככל הנראה כדי שהפקק הרעוע לא יזוז ויאפשר ללכלוך או בעלי חיים להיכנס פנימה). בשובו מן התפילה תלמידו שאל אותו אם מותר להסיר את האבן מפי החבית, שהרי האבן היא מוקצה, המוקצה הונח על החבית בכוונה תחילה, ושהה עליה במשך כל בין השמשות!
ר"ת השיב לו שמותר, מכיוון שהוא התכוון מראש להסיר את האבן מפי החבית. מדבריו עולה שאפילו במידה והניח את המוקצה על בסיס בכוונה תחילה ושהה על הבסיס במשך כל בין השמשות, מותר להפיל את המוקצה אם בשעת הנחת המוקצה הוא התכוון להפיל אותו בהמשך.
הרשב"א תמה על דבריו. במסכת שבת (דף מד) הגמרא מתייחסת לנר כבסיס לדבר האסור, מכיוון שהשלהבת היא מוקצה. אדם רגיל לשים די שמן שהנר ידלוק למספר שעות, אך רוב מוחלט משעות השבת הנר כבוי. שואל הרשב"א: מדוע, אם כן, הנר נחשב בסיס לשלהבת. הרי בזמן ההדלקה הוא מודע היטב לכך שהלהבה עתידה לכבות!
(לא נעמיק בזה, רק נעיר שהאחרונים התקשו בשאלה הבסיסית יותר: מדוע הלהבה נחשבת מוקצה? לכאורה יש כאן כמה בעיות אחרות: לכאורה הנר והלהבה הם כלים שמלאכתם לאיסור, שהרי משתמשים בהם; מוקצה מחמת איסור, שהרי לא מטלטלים את הנר שמא הטלטול ישפיע על ההדלקה. לא נעמיק בכך כאן, ורק נפנה לדיון של החזון איש בסימן מא אות יז וסימן מג אות טז שדן בדברים ומביא שיטות נוספות).
הרשב"א מסכים עם דברי ר"ת באופן מצומצם: כאשר מדובר בהנחה באמצע שבת הוא מסכים שכוונת סילוק מראש מועילה. הדוגמא הקלאסית ביותר לכך היא הדוגמא של מניח עצמות וקליפין על השלחן בשבת. בית שמאי אומרים שמותר להסיר את העצמות, ובית הלל אומרים שיש לנער את הטבלה, שכן העצמות והקליפות מוקצים. אך לכאורה קשה גם על דברי בית הלל: מדוע שיהיה מותר לנער את הטבלה אם הניח את העצמות באמצע שבת? על כך עונה הרשב"א: במקרה זה בו המוקצה הונח באמצע השבת, עם כוונה להסיר את המוקצה בהמשך השבת ר"ת צודק, שכוונה זו תאפשר להפיל את המוקצה מהבסיס.
כיצד ניישב את המקרה של הנר לשיטת ר"ת? וכי אדם אינו מודע לכך שנרו יכבה בשבת? אם כך, מדוע אסור לטלטל אותו במשך השבת?
שני תירוצים מרכזיים נאמרו לקושיה זו
בתורת שבת מבאר שרק כוונה להסיר את המוקצה בהמשך השבת מסירה ממנו שם בסיס לדבר האסור. אך במקרה של הנר האדם תלוי בחסדו של הנר (או לכל הפחות בחוקי הפיזיקה העומדים מאחוריו), שיכבה כאשר הוא יכבה. לכן הוא מקבל דין של בסיס לדבר האסור.
הפרי מגדים מבאר קצת אחרת: בכל המקרים הקודמים האדם היה יכול לנער את המוקצה מהבסיס בין השמשות. בכניסת שבת האדם לא היה יכול לנער את המוקצה מהנר, ולכן הוא נותר אסור, גם אם התכוון להסיר אותו בהמשך.
בשמירת שבת כהלכתה (פרק כ סעיף נג) פוסק שבמקום הפסד אפשר לסמוך על ר"ת בכפוף לשני התנאים הללו: רק אם ניתן להסיר את המוקצה בכניסת השבת (כדברי הפרי מגדים), ורק אם בכוחו לגרום למוקצה לסור בכל עת (כדברי התורת שבת).
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הקשר בין ניצבים לראש השנה
חידוש כוחות העולם
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
מתנות בחינם
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
כללי הפעלת מכשור חשמלי ואלקטרוני
רבנים שונים | ה' כסליו תשפ"ה
הגעת שמואל לאחר הניצחון
שמואל א, פרק טו, י-טו
הרב שמעון קליין | ג' כסלו תשפ"ה
חמדת השבת: פסיק רישא של מלאכת צידה
הרב בצלאל דניאל | ה' כסליו תשפ"ה
