ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התבוננות כללית
יחד עם זאת, המסורתיים אינם שומרים על כל ההלכות. יש והמטבח כשר למהדרין, הגבר מניח תפילין, האישה שומרת על טהרת המשפחה, אבל נוסעים בשבת לטייל. לעיתים נוסעים לסבא וסבתא שומרי המצוות, אך שמחים לארח גם את הילדים שמחללים שבת. שם מתקיימת סעודת שבת לכל פרטיה ודקדוקיה, שבסופה מברכים ברכת המזון. סביר להניח שלא פעם ייאנחו המארחים בצער על חילול השבת כשהילדים והנכדים כבר נסעו, אבל הם כבר לא ישמעו.
זו רק אחת הדוגמאות להרכבים מגוונים של שמירת מצוות חלקית. לעיתים, בעקבות אירוע מטלטל, מקבלים על עצמם "להתחזק" אם בשמירת שבת ואם בהנחת תפילין ועוד. אך יש ומרוץ החיים, החברה החילונית שבתוכה הם חיים או סיבות אחרות גורמים לרפיון גם בדברים שהיו רגילים בהם.
לא אידאולוגיה יש כאן אלא סגנון חיים אשר מכיר בסמכות ההלכה ובנושאי דברה – הרבנים, אך בפועל אינו מקיים חלקים ממנה. לעיתים אף נשמע ביטויים המביעים את הרצון העקרוני לשמור יותר, "אבל קשה לי" או "בעלי לא מסכים", "אשתי לא מסכימה" ועוד. סגנון חיים זה, אשר מעריך כל מעשה דתי קטן או גדול – הרבה חיוב ויופי יש בו. להבדיל מן התפיסה הקיצונית הזרה ליהדות של "הכול או לא כלום". המסורתי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות גם בנושא הדתי – תקיים מה שתרצה, פחות או יותר, אבל אתה משלנו. יש לך שייכות. מכאן גם פתוחה הדרך לכל כיוון, הן להפחית או להוסיף בקיום ההלכה. במקרים רבים ככל שמתבגרים הולכים ומקיימים יותר ויותר את ההלכה, עד שיאמרו "תמיד הייתי מחובר, מסורתי. עכשיו אני דתי".
ניצול ציני של הלב הרחב
בשנים האחרונות יש המנסים להפוך את המסורתיות מסגנון פרקטי לאידאולוגיה המכריזה שאין לה מחויבות לעולם ההלכה. ובמילים פשוטות – שאותן לא תמיד אומרים, כדי לא לחשוף את הכוונה האמיתית - כפירה בסמכות ההלכה כגורם מחייב.
בעצם, זהו סוג של רפורמה בסגנון מזרחי. מין זרימה מכילה השוללת גורם מחייב בטענה כי כל אדם רשאי לחיות כרצונו, לא רק במובן המעשי אלא גם כאידאולוגיה. לצד זה שומרים על קשר ברמה כזו או אחרת עם פרקטיקה יהודית – סעודות חג, מנהגים בולטים ומצוות לפי בחירה וטעם אישי. אג'נדה כזו תחסום כמובן את המסורתי מלהפוך לדתי – שהרי הוא לא מקבל סמכות מחייבת.
הניסיון להלביש אג'נדות על הציבור המסורתי, על סבא וסבתא שמקבלים בשמחה את הילדים שנוסעים אליהם בשבת, אינו אלא ניצול ציני של הלב הטוב והכנסת האורחים. הרוב המוחלט של המסורתיים לא נמצא שם ולא מוכן להגדרה זו.
הראי"ה חי בדור שבו רבים נטשו את מצוות התורה. בהתבוננות לעומק הוא חושף את אחת הסיבות לפריקת העול: מאיסת החוקיות. הבריחה מהמחויבות אשר מקיפה את חיי האדם על כל מרחביהם. זו היורדת לפרטי פרטים של קשירת התפילין דווקא על המקום הגבוה שבזרוע ועל המקום שבו מוחו של תינוק רופס. האוסרת לבשל בשבת, ואפילו לדבר במכשיר סלולרי או לשלוח הודעה.
כיוון שכך, דרישת קרבת אלוקים מחפשת דרך נוחה וקצרה, רגשית, מכילה ומאפשרת. משהו שבא מתוכו של אדם, לא ממקור סמכות חיצוני לו. העיקר - תאמין. תאמין שהקב"ה טוב ומיטיב ולכן הוא עצמו אינו מעוניין בפרטי ההלכה הדווקניים. ובפרפרזה הפוכה של המשפט הידוע, א־לוהים לא נמצא בפרטים. העיקר שאתה נחמד, עוזר לאנשים, מכבד את ההורים, מכבד את המסורת, מנשק את ספר התורה והמזוזה. מה עוד צריך?
אורות גנובים
בעומק העניין, מסביר הראי"ה, זו תפיסה נוצרית שהשפיעה גם על חלקים בעם ישראל (מאמרי הראי"ה, עמ' 290-288). במבט ראשון זה נשמע מפתיע. אבל כך כתב גם דוד פלוסר, אחד מחוקרי הנצרות הגדולים: "לפי תורת פאולוס, הכול תלוי בחסדי הא־ל בלבד, לא במעשי האדם". הנוצרים מאמינים, וזה יסוד דתם, שהאמונה במותו ותחייתו, כביכול, של מושיעם תציל אותם מאשה של גיהינום. המבנה הדתי של הנצרות שם אפוא את הדגש על האמונה המושיעה.
כלומר, האדם רצה לברוח מהחוקיות, לכן יצר אידאולוגיה רוחנית דתית אחרת. אלא שברצונו להישאר מחובר להתגלות האלוקית שבהר סיני ולחיי נצח, המציא טוויסט בעלילה והפך את התורה לברית ישנה שכבר אינה רלוונטית. כעת, טען, יש ברית חדשה אשר נטשה את החוק אבל מאמינה במציאות הבורא, חידוש העולם, השגחתו, שכר ועונש, רצון לטוב ועוד. לכן גם אימצה את מוסר הנביאים באופן תלוש מחמשת חומשי תורה. היא העדיפה להדגיש את המוסר והצדק, היחס לחלש ועוד – כשכל אלה עניינים חשובים הכלולים בתורה ובמצוותיה. זו בדיוק הבעייתיות בגניבת האורות שבתורה תוך ניתוקם מהצד המצוותי־מעשי.
כאן יהיה מי שיטען – הגזמת! אין כעת מי שממציאים דת חדשה, ולא מאמינים באותו האיש, ואתה קורא לזה נצרות? אכן אין זו נצרות. גם הראי"ה לא האשים את פורקי העול בכך. אבל היסוד, מאיסת החוקיות, משותף לשתי תופעות אלה. להבדיל מהנצרות שטענה להתגלות חדשה, כאן עומד האדם במרכז, זה אשר אינו נזקק להתגלות, ובוחר מן המסורת הישנה לפי טעמו. מין תערובת של האדם המורד עם פוסט־מודרניזם בציפוי של אופנת וינטג' המתרפקת על בית סבא וסבתא.
אכן, סבא וסבתא תמיד ישמחו לקבל אתכם. גם אם תבואו ברכב בליל שבת. נא לא להלביש עליהם אג'נדות לא להם.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
