ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
חג הסוכות תשפ"ג עורר דיון ער מאוד ביחס למצוות הסוכה בעולם המודרני ואתגרי הבנייה הרוויה; אך למעשה מצווה זו היא רק משל לשאר מצוות וערכים שנאלצים לעמוד על נפשם מול עולם שבו דברים שהיו מובנים מאליהם כבר אינם כאלו. האם המציאות מובילה אותנו להבין כי ההלכה והעולם המוסרי אינם תואמים למציאות המתהווה והמתפתחת, והם זקוקים לעדכון "רענן וחדשני" שיהיה יותר טבעי ונוח למשתמש?
התורה ומצוותיה טבעיים
ראשית יש לדעת כי אכן, הדרישה שעומדת מאחורי הרצון לעדכן את ההלכה או את ענייני המוסר נובעת כנראה מתביעה פנימית שיש בה נקודת אמת. לא ייתכן כי התורה ופיקודיה ישכנו בדיסוננס עם החיים הנורמטיבים והטבעיים. כך משמע מדברי חז"ל בעשרות מקומות. חז"ל אמרו ש"אם אין תורה אין דרך ארץ ואם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג יז; ראה פרקי משה אלמושנינו שם), וקבעו בכך את התפיסה כי המוסר הטבעי וההתנהגות הנורמטיבית לא רק שאינם עומדים בניגוד לתורה, אלא הם הבסיס לקיומה, עד שנכון לומר כי "דרך ארץ היא יסוד לתורה" (נתיבות עולם למהר"ל, נתיב דרך ארץ, א).
בזמן הגלות אומנם הפכו החיים הטבעיים למציאות מנותקת מהאידיאל היהודי. האידיאה הדתית התכנסה "בקן הקטן והדל, במקדש מעט שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, בחיי הבית והמשפחה הטהורים, ברשמי שמירת דת תורה" (למהלך האידאות ד). הגלות הייתה מצע רוחני שבו שרר ניתוק בין החיים הטבעיים לחיי הקודש, והגישה הכללית הייתה ש"כל מה שיוסיף היישוב תיקון יוסיף השכל חורבן" (חובות הלבבות, שער הפרישות, ב). זאת משום שהקדושה שבגלות היא "כישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע" (אורות התחיה כח). לעומת זאת, כששב ישראל לארצו והחל לדרוש כראוי להעמיד את הקדושה המתאימה לטבע, שהיא קדושת ארץ ישראל (שם, שם) - התביעה לחיבור בין החיים הטבעיים למעשה התורה והמצוות הפכה לצורך שאי אפשר לוותר עליו.
משום כך ברור כי כשדרך החיים הטבעית נראית כמתנגדת לקיום חיים תורניים, עולה התמיהה: הייתכן כי דרך התורה לא תתאים לחיים מפותחים ומודרניים?!
זהירות, כאן בונים!
אלא שלמול זאת ראוי להעמיד הסתייגות חשובה, שבלעדיה בניין זה עלול להיות כבניין נערים הראוי לסתירה. נכון הוא ש"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו... שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה" (אורות התורה יא, ב). ומשום כך, באופן עקרוני אין לו לאדם להתכחש לתחושתו הפנימית. עם זאת, עליו לזכור ש"התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה" (שם, שם). מאחר שהישרות הטבעית של האדם נבקעה ונרמסה כבר בחטא האדם הראשון (ראה שמונה קבצים א, עד), ואדם שלא תיקן את דרכיו בהתאמה מוחלטת לדרכי התורה מתוך עמל והכנעה, קשה להאמין שכל תחושותיו הפנימיות נולדות רק מתוך ישרות טבעית ולא מתוך היכנעות לעצלות, לתאוות חושיות או לחלופין מתוך סחף אחר רוח פרצים מערבית כובשת – כדברי מרן הרב לר' חיים הירשנזון: "שאין ליבו נוטה לחשוד את הדברים המוחלטים בחברה האנושית שבהווה בתור מוסר וצדק, שהרבה מהם אינם כי אם כסף סיגים מצופה על חרס" (אוצרות הראיה א, עמ' 397).
סביר יותר להניח כי אדם שכזה מנע את עצמו ממרירות הסם, סמא דחיי, הנדרש לקניין דברי תורה (ראה מוסר אביך ב, א); הלך אחר עיניו – ואחר כך עוד דרש שהתורה תתיישר בבקשה ומהר.
"כל זמן שאין האדם בשלמות, כל מה שמדמה לו ידע שהוא ממש להפך, כעניין 'האומרים לרע טוב' וגו'... רק מי שהאיר ה' יתברך עיניו בדברי תורה דכתיב בה אמת כמו שאמרו ז"ל, על ידה יכול לבוא על האמת" (צדקת הצדיק קמ).
לארגן את החיים על פי התורה
אמשיך להשתמש במשל מרפסות הסוכה במגדלים. לכאורה אין שום מצווה או עבירה לחיות במגדלים גבוהים ככל שיהיו, ונראה שלתורה שאין מה לומר על זה. אבל כל זה רק אם אנו סוברים שהמקום של התורה הוא בין התנור לכיריים, או שהוא רק במקום מוגדר ומסוים מאוד. תפיסה זו היא תפיסה גויית (או שפינוזית) שנולדת מתוך שחיי הקודש שלהם כולם רק התייחסות לעצמות הא־לוה הבלתי נתפס לגמרי – מה שהופך את חיי הקודש והדת לדבר זר לחיי האדם (ראה דעת אלוקים עמ' קלג). תפיסה שכזו מחייבת מי שרוצה בחיים נורמטיביים לצמצם את הנוכחות של האלוקים המהממת את רוח האדם למסגרת המיסה של יום ראשון.
אבל ישראל קדושים, כל חייהם קדושים, ולמרות שהם שוקקים ברגשותיהם לא־לוה עצמו, הם מתרכזים במוחם וליבם ומגלמים בחייהם ממש את האידיאלים האלוקיים (שם, עמ' קלב) – "מה אני רחום אף אתה רחום, מה אני חנון אף אתה חנון". זוהי תורה לחיים, לכל פרט בחיים. אצל ישראל הקודש והתורה אינם איזה מקצוע, אלא הקודש מעצב את כל חייהם. אין אף אומה ולשון שדומה לישראל בזה. בספרו המצוין של הרב ד"ר יוסף שטמלר 'פלטינה ופלסטלינה' ישנה הרחבה גדולה בעניין זה, אך ראוי לצטט מספרו דווקא את מי שדמותו לא מהווה סמל ודמות רבנית, אך הבחין גם הוא בעניין זה:
"כשאמרו לפרופ' ליבוביץ שבדומה ליהדות, גם באסלאם יש חמש מצוות, הוא דחה את הדברים ואמר: 'אין זה עניין כמותי. זו שאלה של פרוגרמת חיים '. וכששאלוהו שאלה דומה בנוגע לנצרות, הוא גער בשואל: 'אין כאן שום אנלוגיה. הנצרות איננה פרוגרמת חיים! מה איתך?! הנצרות איננה מתייחסת למטבח ולשולחן, אין בה דיני נידה וטבילה המטביעים חותמם על חיי האיש והאישה במשך שליש של כל חודש, והעיקר - אין בה שבת... הגורם הדתי בנצרות הוא מקטגוריה אחרת לגמרי מאשר ביהדות... הנצרות אף פעם לא קבעה פרוגרמת חיים לאדם'" (שם עמ' 77-76).
הליכה בהלכה
ההלכה אמורה להיות - כלשון הנביא חבקוק (ג, ו) - "הליכות עולם", כלומר עניין של הנהגה (עי' מצודת ציון שם). היא אמורה להנהיג את חייו של האדם, לקבוע "פרוגרמת חיים". אין זה עניין שצריך "להסתדר איתו". אפשר לפעמים לשמוע שיח שבו החיים הם דבר נתון, ו"עכשיו נראה מה אפשר לעשות עם ההלכה". ובכן, לא כך הורונו חז"ל. בגמרא מנחות (מא, א) הוכיח המלאך את רב קטינא על שהיה עושה טצדקי להפקיע עצמו ממצוות ציצית, ואמר דבעידן ריתחא ענשינן אעשה. וכתבו התוספות שזהו אפילו בכגון מצוות ציצית, שאין אדם מחויב ללבוש טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית. וכן לגבי ישיבת סוכה, למרות ש"הולכי דרכים פטורים מן הסוכה" (סוכה כו, א), אמר על כך רבי אליעזר (בסוכה כז, ב): "משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל". אף אחד לא אמור להסתדר עם ההלכה, אלא לסדר את חייו על פי ההלכה.
כשהתורה כותבת מצווה, היא באה לסמן גבולות ונקודות טופוגרפיות על מפת חיי האדם, שעל פיהם עליו לכוון את חייו. לפיכך השאלה במשל שלנו היא לא איך נסתדר עם מצוות סוכה במגורים במגדל, אלא באיזו דירה ראוי לגור כך שמצוות התורה ישתלבו שם באופן הטבעי ביותר. ולא משום שאנו מנסים להפקיע את טבעיות החיים, אלא משום שההלכה היא המסמנת לנו מהי הטבעיות של החיים! ואכן, כנראה שלצורך העניין - זה לא כל כך טבעי לגור במגדלים. אדם שגר במגדל הרי לא יכול לקיים מצוות התלויות בקרקע; מתקשה במצוות סוכה; מתקשה בהעמדת נר חנוכה (למעלה מכ' אמה) וכן הלאה והלאה. אם, כהמשך למשל, ציבור הדורשים מגורים הקרובים יותר לקרקע היה הולך וגדל - ארץ ישראל הייתה כמובן יותר מיושבת, והפריפריה הייתה הופכת למקום יותר מרכזי. גם ארץ ישראל וגם מצוות חסד, מה רע?
דומני שראוי, בדומה למה שראינו בפרשת השבוע, לחשוב ולהחליף את מגדל בבל המודרני ב"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי יח, י), ובא לציון גואל – תרתי משמע.
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות וכראש תוכנית רבנן דאגדתא
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
