ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
להפתעת הקהל, היא אמרה: "אדם שאין לו שעת שעמום ביום – אני לא מקנאה בו. לאחרונה שמתי לב שגם בבריכת שחייה, אנשים שוחים עם אוזניות. אני לא מבינה, יש לכם כבר שעה של שקט עם עצמכם – גם כאן אתם צריכים תקשורת חיצונית?
קחו לכם זמן לחשוב. האדם חייב להתנתק קצת. בנהיגה, בבישול, או סתם בכמה רגעי שעמום ולא-כלום...". (כלים ביד כלינו עמ' 37).
במבט ראשון, הקביעה שאדם חייב שעת שעמום, מנוגדת לדברי חז"ל, שלימדונו "הבטלה מביאה לידי שעמום", "הבטלה מביאה לידי זימה" (כתובות נט:).
אולם, האמת היא, ששעמום שמטרתו זמן פנוי, שמאפשר לאדם להרהר ולהעמיק בחייו, הוא דבר קריטי לבניית חיים של עומק, ולהינצל מעבירות.
הכיצד? לשם כך נעמיק מעט במצוות הציצית החותמת את פרשתנו. ציצית היא אחת מהמצוות הבודדות שהתורה מנמקת את טעמיה. וכך נצטווינו, "... וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ראיית הציצית אמורה להחליף את ראיית העבירות, וכך הציצית מצילה אותנו מהעיניים, המסרסרות את האדם לעבירה.
כשנדקדק בלשון התורה, נגלה שהתורה שינתה במילותיה בין ראיית הציצית לראיית העבירות. את הציצית רואים, את העבירות תרים. מה ההבדל בין הרואה והתר?
על הרואה את הציצית נאמר - "תני בשם רבי מאיר: וראיתם אותם אין כתיב כאן, אלא וראיתם אותו, מגיד שכל המקיים מצוות ציצית כאילו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים, והים לעשבים, ועשבים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד" (ירושלמי ברכות, פ"א, ה"ב).
כשאדם רואה את הציצית הוא כביכול רואה את ה'. הכיצד, האדם מתחיל לחשוב ולהרהר בתכלת שבציצית, ויוצר שרשור ארוך של מחשבות הנשזרות זו בזו, התכלת מזכירה את הים, הים את העשבים וכו' עד שהוא נזכר בה'. ברור, שכדי שאדם יגיע לרצף כזה של מחשבות, עליו להתרכז בדבר, ולשזור את חוטי מחשבותיו. בראייה שטחית לא מגיעים לכך, אלא התורה מצווה אותנו לראות – להתבונן ולהעמיק.
ואכן, גם התורה עצמה, ולא רק חז"ל, מלמדת שהציצית מתחילה רצף של שלבים – "וראיתם אותו, וזכרתם... ועשיתם".
התר, לעומת זאת, דומה הוא לתייר. התייר מביט על הדברים במבט שטחי, הרץ במהירות וקופץ מדבר לדבר. התייר הוא גם אורח שמגיע למקום מבחוץ, לפיכך הוא חש חיצוני לדברים, ומחפש להביט בחיצוניותם ולא מעמיק בפנימיותם.
התייר לא מביט אל ה' ואל נשמת הדבר, הוא מביט רק בחיצוניות, וממילא נכשל בעבירות ובהנאות הרגעיות. ובנושא העיקרי של 'לא תתורו... אחרי עיניכם', שמירת העיניים מהסתכלות אסורה בנשים, הרי שהתייר מסתכל על האישה במבט שרואה רק את יופייה החיצוני, ותופס אותה כ'פלקט' וכ'תמונה יפה', ומתאווה להיכשל בעבירות.
הרואה, לעומתו, מבין שהקשר בין האיש לאישה הוא קשר בין נשמות, שבכוחם לבנות נצח, והיופי החיצוני הוא ביטוי ליופי פנימי. אדם כזה, זקוק ל'שעת שעמום', כדי להעמיק במחשבותיו, ולחפש את התכלת הדומה לים, שדומה לרקיע, שדומה לכסא הכבוד.
ובדורנו, עת המדיה תופסת כל הזמן את מחשבותינו, ומאיימת להפוך אותנו לתיירים, עלינו ללמוד להיות מהרואים, המעמיקים ובונים קשרים עמוקים בין איש לאשתו, ובין האדם לאלוקיו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
