ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מסרקות סורקות בשר, לא שוברות רוח
הרומאים רדפו את רבי עקיבא הם הבינו כי הוא סכנה להמשך שלטונם. לכן הם לכן הם גזרו עליו לא ללמד תורה ברבים. כשרבי עקיבא עובר על הגזירה הזאת הם סורקים את בשרו במסרקות של ברזל.
מאותה סיבה הם רוצים לעשות כך גם לרבי מאיר ולרבי שמעון. הם מפחדים מהם, כי הם יודעים שהתורה שלהם תקדם את העולם ותעלה את האנושות כולה עד שיבוא היום שבו תרבות האלילים של רומא תהיה כל כך שפלה; ששיעבוד העבדים ברומא יהיה כל כך דוחה; שההנאות שלהם מרצחנות ושפיכות דמים תשפיל אותם בפני כל עמי תבל.
סמיכת תלמידי רבי עקיבא
אחד הסיפורים על המאבק הזה מסופר בגמרא על גזירת הסמיכה: "שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַסּוֹמֵךְ - יֵהָרֵג, וְכָל הַנִּסְמָךְ - יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ - תֵּחָרֵב, וּתְחוּמִין שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶם – יֵעָקְרוּ". כל האזור שבו הייתה הסמיכה ייעקר ממקומו ויגלה למקום אחר.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
525 - עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
526 - תורת רבי שמעון - תורת הגאולה
527 - וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב
טען עוד
טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב
העם כולו מבין שתלמידי רבי עקיבא יהיו מעתה מורי הדרך של עם ישראל, וגם הרומאים שמעו על הסמיכה הזאת והגיעו. "כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ אוֹיְבִים בָּהֶם, אָמַר לָהֶם (רבי יהודה בן בבא לחמשת תלמידי רבי עקיבא), בָּנַי, רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, מַה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם, הֲרֵינִי מֻטָּל לִפְנֵיהֶם, כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים". שהיה רבי יהודה בן בבא זקן שלא יכול לרוץ. ועל כן עשו חמשת החכמים כהוראתו וברחו כדי להמשיך את סמיכת החכמים לדורות הבאים. הכעס של הרומאים היה עצום. "אָמְרוּ, לֹא זָזוּ מִשָּׁם, עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּנְבִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וַעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה" (סנהדרין יד ע"א).
אין ספק, הרומאים כעסו מאוד. הם הבינו שהכוח שמצוי בידי חמשת תלמידי רבי עקיבא הוא יותר מכל כלי הקרב. "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב" (קהלת ט יח). הם נוכחו כי יש כוח בדברי החכמים לעודד ולדרבן גם את העם הכי מושפל "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת" (קהלת יב יא). כך עשו מתתיהו ובניו לאימפריה היוונית, וכך עשה בר כוכבא לאימפריה הרומאית עד שנפל בלשון הרע ובביזוי תלמידי חכמים.
עַד אֵימַת נֵיתִיב בְּקַיְּימָא דְּחַד סַמְכָא
את הסוד הזה יודע גם רבי שמעון בעצמו, ולכן הוא מעורר את התלמידים שלפעמים לא מודעים לגודל כוחם. "תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, עַד אֵימַת נֵיתִיב בְּקַיְּימָא דְּחַד סַמְכָא. כְּתִיב (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. יוֹמִין זְעִירִין, וּמָארֵי דְּחוֹבָא דָּחִיק. כָּרוֹזָא קָארֵי כָּל יוֹמָא, וּמְחַצְדֵּי חַקְלָא זְעִירִין אִינּוּן. וְאִינְהוּ בְּשׁוּלֵי כַּרְמָא. לָא אַשְׁגְּחָן, וְלָא יַדְעִין, לְאָן אֲתָר אָזְלִין כְּמָה דְּיָאוּת".
אמר רבי שמעון לחבריו: עד מתי נשב על כיסא שיש לו רגל אחת? צריך לבנות את ירושלים שנקראת כיסא ה' על ארבע רגליים. "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע" (ירמיהו ג יז). צריך לבנות באופן יציב את מלכות בית דוד שנקראת גם היא כיסא ה' "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א פרק כט כג)
הימים קצרים, ובעל הבית דוחק, בת קול יוצאת כל יום מהר חורב לתבוע את עלבונה של תורה. ולעומת זאת החכמים שיודעים לקצור את פירות הפרד"ס הם מעטים ולא נחשבים בעיני עצמם, לא מרגישים אחריות על כלל ישראל ולא יודעים לאן להוביל את העם. על כן, אומר רבי שמעון, אנחנו צריכים להוסיף אומץ, כוח ואמונה, להתוות את הדרך לאזור אומץ ולצאת למלחמת הדעות.
מְלוּבָּשִׁין שַׁרְיָין סַיְיפֵי וְרוּמְחֵי בִּידֵיכוֹן
רשב"י וחבריו יוצאים למלחמה חשובה זו באומץ ובכוח וביד חזקה: "אִתְכָּנָשׁוּ חַבְרַיָיא לְבֵי אִדָּרָא, מְלוּבָּשִׁין שַׁרְיָין סַיְיפֵי וְרוּמְחֵי בִּידֵיכוֹן, אִזְדְרָזוּ בְּתִקּוּנֵיכוֹן. בְּעֵיטָא, בְּחָכְמְתָא. בְּסוּכְלְתָנוּ. בְּדַעְתָּא. בְּחֵילא. דְּיַדִין וְּרַגְלִין". התכנסו החברים בבית המדרש, שהיה כמו גורן עגולה שנקראת אידרא. והם מלובשים בשריון ובסיף וברומח רוחניים שלא עשויים מברזל ופלדה אלא "בְּעֵצָה, בְּחָכְמָה, בְּשֵׂכֶל, בְּדַעַת, בְּמַרְאֶה, בַּיָּדַיִם, בָּרַגְלַיִם".
אומר להם רבי שמעון: "אַמְלִכוּ עֲלֵיכוֹן למלכא דְּבִרְשׁוּתֵיהּ חַיֵּי וּמוֹתָא. לְמִגְזַר מִלִּין דִּקְשׁוֹט. מִלִּין דְּקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין צַיְיתֵי לְהוּ, וַחֲדָאן לְמִשְׁמַע לְהוּ, וּלְמִנְדַּע לְהוּ". תמליכו על עצמכם את ה' שהחיים והמוות בידיו ואל תפחדו מהרומאים שמאיימים על החיים שלכם. תאמרו דברי אמת, דברים שיסכימו עליהם בשמים וישמחו לשמוע ולדעת אותם.
הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי
רבי שמעון וחבריו יוצאים למלחמה ברומאים ומנצחים. עם ישראל לא נאבד מהעולם כחלומם של הרומאים. לא נתקבל שם ארץ ישראל כ"פלשתינה" כמו שרצו הרומאים. לא התקבל שמה של ירושלים כ"אליה קפיטולינה". עם ישראל חזר לציון, בנה את ירושלים ויבנה בקרוב את בית המקדש.
זו הסיבה שבגללה רבי עקיבא צוחק למראה החורבן של בית המקדש, הוא יודע שהניצחון של הרומאים זמני. הוא יודע שבלימוד התורה של תלמידיו יצא עם ישראל מהגלות ומתרבות הנכר וינצח. "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ" בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דברים לב) "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".
גִּלָּיוֹן נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
רבי עקיבא לא בוכה גם כשסורקים את בשרו במסרקות של ברזל. הם סורקים את בשרו, אבל הם לא מצליחים להרוג את הרוח שבו, הרוח שתביא את הגאולה. כך מספרת הגמרא על שריפתו של רבי חנניה בן תרדיון: "הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁרָאוּם בְּמַיִם וֶהֱנִיחוּם עַל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא אַרְאֶךָּ בְּכָךְ? אָמַר לָהּ אִלְמָלֵי אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי, הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי. עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עַמִּי מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי מָה אַתָּה רוֹאֶה אָמַר לָהֶן גִּלָּיוֹן נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת" (עבודה זרה יח ע"א).
זוהר – כמו תיבת נח
שמירת זרעי החיים בתיבה
את האותיות הפורחות הללו מכנס רבי שמעון ושומר אותן למשמרת לדורות. הזוהר הקדוש מדמה את הפעולה של רבי שמעון לפעולה של נח בעת המבול, ששומר את זרעי החיים של העולם לתקופה שאחרי המבול. כך עושה רבי שמעון בעת שירושלים נחרבת והעולם נשטף בגל של תרבות אלילית ורצחנית. כל הערכים של צדק ומשפט נמחקים. כל האמונה באל אחד נרדפת. כל כוחות הנבואה נעלמים מן העולם וכל העוצמות הרוחניות הולכות להיכחד בשל מלכות רומי, חלילה.
תְּלָת אֲבָהָן וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן
לשם כך מתגייס אליהו הנביא ומביא לרבי שמעון את כל אוצרות החיים של עם ישראל שיתכנסו לתוך התיבה שבונה רבי שמעון. כך כותב הזוהר בכמה מקומות: "וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, יַזְהִרוּ כַּד אִתְכְּנָשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ מִזִּיהֲרָא עִלָּאָה דִּלְעֵלָּא, רְעוּתָא עִלָּאָה אִתְגַּלְּיָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי לְגַלָּאָה בֵּהּ רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא, וּמְתִיבְתָּא תַּתָּאָה, וְלִשְׁבַע טוּרִין עִלָּאִין, דְּאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָאן דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין, וּמַלְאָכִין דִּמְמָנָן עָלַיְהוּ" (תיקוני זוהר חדש – ספרא תנינא).
כשהתכנסו חבריו של רבי שמעון לכתוב את ספר הזוהר מהזוהר העליון, היה רצון עליון וניתנה רשות לרשב"י וחבריו לגלות את כל הסודות העמוקים ולשמור אותם. באותה שעה ניתנה רשות לכל הנשמות מגן עדן העליון וגן עדן התחתון. לשבעה ההרים הגבוהים, שהם שלושת האבות, משה רעיא מהימנא ואהרון הכהן, דוד המלך ושלמה ואליהו הנביא. כולם היו שותפים בשמירת אוצרות החיים בתוך התיבה של רבי שמעון.
דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לוֹן עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא
וכן מובא בתיקוני זהר (דף א/א) שהסודות שהורשו להיכנס לתיבה הם הסודות של ימות המשיח, שאין רשות לגלות אותם לשום אדם אלא בתקופת המשיח. "וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין וּלְכָל הֲוַיָּין וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, וּרְשׁוּתָא יְהִיב לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לוֹן עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא".
וְהַאי חִבּוּרָא הֲוָא כְּגַוְנָא דְּתֵבַת נֹחַ דְּאִתְכְּנַשׁ בָּהּ כָּל מִין וָמִין
ממשיך הזוהר ואומר: "וְהַאי חִבּוּרָא הֲוָא כְּגַוְנָא דְּתֵבַת נֹחַ דְּאִתְכְּנַשׁ בָּהּ כָּל מִין וָמִין, הָכֵי מִתְכַּנְּשִׁין בְּהַאי חִבּוּרָא כָּל נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בּוֹ, וָאָחֳרָנִין דְּלָא צַדִּיקִים, אִתְדַּחְיָן מִתַּמָּן" (תיקוני זוהר חדש – ספרא תנינא).
וכשם שבתיבת נח נכנסו כל החיים לתיבה ומי שהשחית את דרכו על הארץ לא נכנס, כך גם בספר הזוהר של רבי שמעון לא נכנסו אלה שתורתם הייתה פגומה ולא מתאימה לתורת ה' התמימה משיבת הנפש.
תיבת חיים
ועל כן נמשלת תורתו של רבי שמעון לעץ החיים שכל העולם ניזון ממנו: "אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחִית מֵעִילָא, בְכַמָּה חֲיָילִין דְּנִשְׁמָתִין, וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא סוּחְרָנֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה עֲטָרָה עַל כֻּלְּהוּ, כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק, בְּהַהוּא זִמְנָא קָלָא אִתְעַר בְּאִילָנָא דִלְעִילָא בְּנִגּוּנָא וְכַמָּה עוֹפִין דְּנִשְׁמָתִין שַׁרְיָין תַּמָּן בְּעַנְפּוֹי הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ד ח) רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא: עָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא" (תיקוני זהר דף כד/א).
כלומר, תוך כדי הכתיבה בא אליהו הנביא מלמעלה עם הרבה כוחות של נשמות ומלאכים, ושכינה עליונה כעטרה על כולם. כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק. בזמן ההוא מתעורר קול באילן העליון בניגון. וכמה נשמות נמצאות בין ענפי עץ החיים העליון. גדול האילן וחזק. גובהו לשמים ונופו על פני כל הארץ. ענפיו טובים ופירותיו גדולים, ומזון יש לכולם ממנו. תחת ענפיו ישבו בצל כל חיית הארץ. בענפיו יקננו כל ציפורי הארץ. ממנו יתפרנס כל בשר.
חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא
"רְבָה אִילָנָא וּתְקִיף וכו', וְיֵימָא הָכִי, רַבִּי רַבִּי אַנְתְּ הוּא אִילָנָא דִרְבָה וּתְקִיף בְּאוֹרַיְיתָא, בְּעַנְפִין דִּילָךְ דְּאִינוּן אֵבָרִין קַדִּישִׁין, כַּמָּה עוֹפִין שַׁרְיָין תַּמָּן, דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין כְּגַוְונָא דִלְעִילָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ט) וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי (דף כד ע"א) חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (ויקרא כה י) 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ'" וכו'.
כלומר, גדל האילן והתחזק. ויאמר לרבי שמעון: רבי רבי, אתה הוא האילן הגדול והחזק שמחזק ומחייה את כולם. בענפיך דרים כמה וכמה נשמות קדושות. וכמה בני-אדם יתפרנסו ויושפעו מהחיבור שלך כשהוא יתגלה בעולם התחתון בדור האחרון באחרית הימים. בזכותו יתקיים: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ".
בסוף הגלות – תיפתח התיבה ויצאו אוצרות החיים לכל העולם
כך כותב הזוהר בכמה מקומות שבאחרית הימים אנשים רבים בכל העולם יאחזו בעץ החיים באמצעות תורתו של רבי שמעון. "וְכַד אִתְגַּלְּיָא הַאי חִבּוּרָא בְּעָלְמָא, סַגִּיאִין מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כט) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה בְּהַאי חִבּוּרָא עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְעָלֵהוּ אִתְּמַר (דניאל יב) "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", כְּאִנּוּן כּוֹכְבַיָּא דִּיהוֹן קַיְּמִין לְעָלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם". כשיתגלה החיבור הזה בעולם רבים יתכנסו סביבו ללמוד אותו והוא יהיה בחינת "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" – דבר שקיים לעד כמו הכוכבים (תיקוני זוהר חדש – ספרא תנינא).
וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא
אבל לפני אחרית הימים אין רשות לגלות אותו לשום אדם, כמו שלא הייתה רשות לפתוח את התיבה של נח לפני סוף המבול, כדי שלא יתפזרו אוצרותיה. כך אומר רבי שמעון לרבי יהודה ולרבי יוסי: "אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא דְּיִתְגְּלֵי כָּל כָּךְ לְעַלְמָא, וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא אֲפִילּוּ רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (צפניה ג) 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד'. מַהוּ אָז? בְּזִמְנָא דְּתֵיקוּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (זוהר א דף קיח/א).
אמר להם רבי שמעון: הקב"ה לא רוצה שספר הזוהר וכל החכמה שלו יתגלו לעולם בדורנו (דור החורבן). אבל בזמן שיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו הנערים הצעירים יהיו בשלים למצוא את סודות החכמה ולדעת מתי יהיה קץ הגאולה. ובזמן ההוא האמת תתגלה לכולם, כדכתיב: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה פרק ג ט). מתי יהיה הזמן הזה של "אָז"? בזמן שתקום כנסת ישראל מהעפר, ויקים אותה הקב"ה.
שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו
כותב על כך רבי חיים ויטאל: אמנם צריך לדעת כי "לא כל הרוצה ליטול את השם - יבוא ויטול', כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכח עיונם החומרי, לולי על ידי שפע אלהי המושפע ממרום קדשו על ידי שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל". וגילויים אלו "על ידי שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל" צריכים להיות לכל לומדי החכמה הזאת. אם הם מכינים את עצמם כראוי. ובהקדמה זו של ספר עץ חיים רשומות האזהרות וההכנות הנדרשות ללמוד את התורה הזאת באמת ולהבינה.
גילוי פנימי של אליהו הנביא - בְּטֵמִירוֹ בְּעֵין הַשֵּׂכֶל דִּלְיה
עוד כותב שם רבי חיים ויטאל איך יהיה גילוי אליהו ללומדי תורת הסוד, ומביא את מה שנזכר בהקדמת התקונין (בכתיבת יד) וזה לשונו: "וָאַנְתְּ אֵלִיָּהוּ עָתִיד לְאֶתְגַּלְיָא בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וְאִית מָאן דְּעָתִיד לְאֶתְגַּלְּיָא לֵהּ אַפִּין בָּאַפִּין. וְאִית מָאן דְּעָתִיד לְאֶתְגַּלְּיָא לֵהּ בְּטֵמִירוֹ בְּעֵין הַשֵּׂכֶל דִּלְיה וְכוּ'". ואתה, אליהו הנ0ביא, עתיד להתגלות באחרית הימים, ויש מי שאתה עתיד להתגלות לו פנים בפנים. ויש מי שאתה עתיד להתגלות לו בהסתר, דרך שכלו.
זה מה שאומר הנביא ירמיהו על התורה שמתגלה בליבנו בעת הגאולה "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה'" (ירמיהו לא).
התגשמות נבואת רבי שמעון בימינו
כל זה הוא הסבר לתופעה שמתרחשת בימינו שבה מיליוני יהודים מכל העולם מקבלים פתאום רצון, אומץ וכוח לעזוב את כל רכושם ומעמדם שבחו"ל ועולים לארץ ישראל. מיליוני יהודים מתהפכים מחולשה של אלפי שנים לגבורה גדולה לרדוף את אויביהם. מאות אלפים מתעוררים בתשובה אל ה' ואל עמו בכוח רוחו של אליהו הנביא שמפעמת בקרבם "בטמירו". בהסתר, נראית כמו מחשבה שלהם "בעין השכל דיליה". אבל באמת זו רוח ממרום שבאה דרך אליהו הנביא ללב כל בשר. "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג כד).
חוצפא יסגי – פרפורי גסיסה
דורנו דור הגאולה
כתב החכם המקובל הגדול חכם רבי יוסף חיים דוד אזולאי, החיד"א, שגר בארץ ישראל והסתובב בעולם לחזק את בניינה ומוסדותיה של הארץ ולהגדיל תורה ולהאדירה: "ורק בדורינו אלו לקראת הגאולה הקרובה נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות. ואם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל".
כך כותב רבי חיים ויטאל: "אמנם בעקבות משיחא כמו בדורינו זה התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה כמו שהיה בזמן העולם מתוקן ולהתתקן מעט". ואומר הרבי מחב"ד זצוק"ל: "ואם דברים אלו נכתבו בזמנו של רבי חיים ויטאל, הרי עאכו"כ כאשר נמצאים בימים אלו, ארבע מאות שנה לערך לאחרי הרב רבי חיים ויטאל". ויש שואלים: איך יכתוב מהרח"ו כי בדורו התחילו האורות להתפשט? הרי בדורו גורשו היהודים מספרד ומפורטוגל, והנצרות הרימה ראש על-ידי האינקוויזיציה הרשעה והאכזרית. איך כותב הרבי מחב"ד כי אנחנו בעת גאולה כשבדור שלנו הייתה השואה הנוראה?
כלתה הרעה אל הקליפה – והיא עושה מאמץ אחרון
מסביר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי בספרו "דעת ותבונה", כי כוח הקליפה מתחזק מסיבה הפוכה. יודעת הקליפה שהיא הולכת להיעלם מהעולם, לכן היא מתאמצת להילחם כנגד הקדושה בכוחה האחרון. "יען כבר נתברר הרבה, ועתה הברירה ברגלים, וכמ"ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא, שהוא הסטרא אחרא, שמתגברת להחטיא את ישראל בראותה כי כלתה אליה הרעה, וכמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל".
כמו המן ופרעה שמתעוררים כשמתחילה גאולה
כמו פרעה שמתחזק ברשעתו בעת שהגאולה עומדת לבא ומכביד את העבודה על עם ישראל, כי הם מתעצמים ומתרבים, כך המן וכך היטלר רואים את ישראל מתחילים לעלות לארץ ישראל ומתגברים לעצור את הגאולה – הכול בגלל שהם מפחדים שייגאלו ויעלו מן הארץ – כך ממש כל הקליפות של הטומאה שמנסות למלא את הארץ, כולן באות רק מתוך הקנאה בהתגברות כוחה של הקדושה.
תיקון פנימי
ואם תשאל, איפה היה תיקון בעולם בזמן רבי חיים ויטאל? יענו לך שבוודאי היה תיקון. בפנים התגלה הזוהר וכתבי האר"י. רבי יוסף קארו כתב את ספרו שאיחד את כלל ישראל. יהודים עלו לארץ ישראל. וגם בעולם היה תיקון גדול, שבאותו דור הכריתו הנוצרים שהגיעו לאמריקה אלפי מקדשי אלילים אכזרים שהיו זובחים בהם רבבות בני אדם זבחי מתים. בימים ההם הומצא הדפוס והודפס התנ"ך והופץ בעולם כולו. בימים ההם החל להשתבר כוחה של הכנסייה הקתולית.
החל להאיר אור השבת של הגאולה
הזוהר אומר כי האור הזה הולך ועולה בעיקר משנת ת"ר, לְאָקְמָא מֵעַפְרָא. "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה. כְּבַר נָשׁ דְּמִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה מֵכִי עָרַב שִׁמְשָׁא לְאֲעָלָא בְּשַׁבַּתָּא. אוּף הָכִי נָמֵי. וְסִימָנִיךְ (בראשית ז) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וְגו' נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְינוֹת תְּהוֹם רַבָּה".
ובשנת שש מאות לאלף השישי (שנת ת"ר – 1840) ייפתחו שערי חכמה של מעלה ומבועי החכמה של מטה, ויתקן העולם באלף השישי כדי שיעלה למעלה למעלה באלף השביעי. משל להכנות ביום שישי לקראת שבת, גם הכנות מבחינה מעשית וגם הכנות מבחינה רוחנית. וכל זה אנו רואים בעינינו איך התהפך העולם מכל הבחינות החל משנת ת"ר מקצה לקצה.
וכותב הבן איש חי כי לכן נחלש כוחה של הסטרא אחרא "והנה תהלות לאל שנתבטל נזק של הזוגות מפני כי הסטרא אחרא נחלש כוחה. ותחלה נתבטל בארץ ישראל מפני קדושתה, ואחר כך נתבטל גם מבבל, אף על גב דשכיחי שם מזיקין טפי" (בניהו בן יהוידע פסחים קט ע"ב, וע"ע שם סנהדרין סז ע"ב).
טַב מִלְּגָאו וּלְבוּשָׁא דִילֵיהּ בִּישׁ, דָּא אִיהוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר
וזה מה שכתוב בתיקוני הזוהר (צג:) על דרא דעקבא דמשיחא, "טַב מִלְּגָאו וּלְבוּשָׁא דִילֵיהּ בִּישׁ, דָּא אִיהוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר". טוב מבפנים ולבושו רע מבחוץ. בחיצוניות נראית ירידת הדורות, אבל בפנימיות מצטברות כל הזכויות של דורות צדיקים על גבי דורות צדיקים וביחד מצטברים לאלפי דורות. "נוצר חסד לאלפים". ועליהם נאמר: "וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה".
ויהי רצון שיתקיים בנו "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ". אמן ואמן.
סיפורים
שיר פרידה
סיפר ד"ר יעקב הדני: הייתי מחובר מאוד לרב זצ"ל, חודשיים בטרם עלה לגנזי מרומים, הגעתי לרב ומצאתי אותו כשהוא שוכב במיטה, ועיניו עצומות. ליבי אמר לי שלא אזכה לראותו שוב, על כן ניסיתי למשוך את תשומת ליבו לראות שוב את עיניו מביטות בי. קראתיו, לא ענני, דיברתי אליו ולא הגיב. וכך עמדתי ליד מיטתו זמן רב כשאני מנסה בדרכים שונות לומר לרב שלום.
לאחר שכשלו מאמציי, התיישבתי על כיסא ועיני כבושות ברצפה. ל"ג בעומר היה אותו היום, ואני, שמכיר הייתי ברב וידעתי חיבתו לרבי שמעון, פתחתי פי לכבודו של רבי שמעון ולכבוד הרב זיע"א והתחלתי לזמר בקול נמוך "בר יוחאי". עיניי כבושות ברצפה ואני מזמר לי בשקט.
יד הונחה על כתפי, הרמתי ראשי לרב שמואל זעפרני שהיה עמי, והוא סימן לי בעיניו להביט ברב. ידו של הרב זעה בקצב השיר ששרתי. התרגשתי מאוד המשכתי לשיר כשאני מגביר את קולי, והרב בתורו מגביר את התנועות ביד.
וכך עמדתי בחדרו בבית החולים, הרב שמואל זעפרני לצידי, ואני שר את בר יוחאי, לא דילגתי על בית ולא על אות אחת. כל תו בשיר ניגן בי בעוז, כפי שלא שרתי מעולם.
סיימתי את השיר. והרב מסובב את ידו ומקפל אותה, פעם אחר פעם. הסתכלתי על הרב זעפרני והוא עלי. הרב קורא לך, הוא אמר. התקרבתי. הרב פרס את ידו כמסמן לי שרצונו לברך אותי. הנחתי את ידו על ראשי ובעיני דמעות.
זו הייתה הפעם האחרונה שזכיתי לראות את הרב, ובעיני תמיד אזכור את הרב זצוק"ל כשנפשו מחוברת לרבי שמעון בר יוחאי.
אשורר שירה
סיפר הרב יואל סעייד: בהיותי ילד בבית הכנסת של הרב זצ"ל, "היכל יעקב", אהבתי לשיר בקול עם הציבור את שירי התפילה כמו "לכה דודי", "ראו בנים" ועוד.
בבית הכנסת היה ילד גדול ממני בכמה שנים שהתנכל אלי, היה מחקה אותי, צוחק על השירה שלי, אומר לי שאני זייפן וכדומה. הדבר נמשך תקופה עד שכאשר הייתי רואה אותו הייתי מנמיך את קולי כדי שלא ילעג לי.
פעם בל"ג בעומר יצא מיניבוס מבית הכנסת להילולא ולקברי הצדיקים בגליל, בתיאום עם הרב. כל ציון שהרב מגיע אליו, אנחנו אחריו. בציון רבי יהודה בר עילאי הרב היה עורך הדלקה ואז היינו שרים ורוקדים. במהלך השירה והשמחה נעמדתי קרוב למקום ההדלקה, כדי שאוכל לראות גם כן. פתאום הרב קורא לי ומבקש: "תבחר שיר ותשיר אותו לכולם ברמקול".
מאוד התביישתי לשיר כך בפני כ-200 איש. אבל הרב שמואל זעפרני, שעמד בסמוך אלי, הוציא מכיסו ספרון שירה ואמר לי: בוא תבחר שיר שאתה מכיר. בחרתי את השיר "אשורר שירה", הרב נתן לי את המיקרופון וביקש שאשיר. כשסיימתי ביקש הרב שאשיר שיר נוסף. שרתי את "עזרני אל חי". נראה שהרב בחכמתו נתן לי את החיזוק לפתח את השירה ולא לשקוע בגלל ילד שצוחק עלי.
מאז אותו ל"ג בעומר הרב ביקש שאשיר בכל הזדמנות. כשגדלתי והגעתי לישיבה תיכונית, הרב היה שואל: איפה יואל ממצפה יריחו? שיבוא לשיר. לפעמים היה מבקש לאסוף את כל הילדים ואומר לי להוביל בשירה עם "רחם נא ה' אלוקינו, שיר שהוא כל כך אהב, וכן "תניא אמר רבי ישמעאל".
באותם זמנים היו פני הרב בעולמות אחרים, עולמות של תפילה לפני בורא עולם יחד עם הילדים.
תשובה כהלכה
נסיעה מדליקה.האם יש מעלה רוחנית לנסוע למירון בל"ג בעומר, או שזה כמו כל הדלקה לכבוד הרשב"י?
הרב אליהו היה נוסע למירון כל שנה. הוא היה אומר שרבי שמעון מזמין אותנו להילולא שלו "עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון". אם הוא מזמין – מי לא יבוא?
ונשמרתם מנשמרתם. שמעתי שהרב אומר שלא להתקרב לארגון "ונשמרתם". האם זה נכון? אם כן, מה הסיבה?
אכן זה נכון, כי מנהלים את הארגון הזה כמו כת, תתרחקו ממנו מאוד. שימו לב, ישנן הרבה חוברות שהם מפיצים, ונמצאות בכל הארץ, עם הסכמות של רבנים שלא מכירים אותם באמת. לא להתקרב!
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
