ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
- משפחה חברה ומדינה
- מצוות התלויות בארץ
- תרומות ומעשרות
כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: (דברים פרק כו, יב-יג)
למדנו שהשמיטה מורכבת משני מחזורים של שלוש שנים, ואחריהם, בשנה הרביעית ובשנה השביעית, יש לוודא את סיום הטיפול במעשרות. כמו שמעמד הקהל, המסמל את סיום מחזור השמיטה, נעשה ברגל (בחג הסוכות שבסוף שנת השמיטה), כך סיום הטיפול במעשרות צריך להיעשות לפני הרגל, לפני חג הפסח.
בפסוק נאמר שכאשר מכלים לעשר, עלינו לומר שביערנו את הקודש מן הבית. מכאן אנו למדים שלושה דברים:
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
6 - קניית פרחים בשמיטה
7 - ביעור המעשרות דווקא בסמוך לפסח?
8 - מדוע התורה מצווה לבער את פירות השביעית?
טען עוד
ב. מה שנותר ברשותנו יש לבער.
ג. לאחר מכן עלינו להכריז שאכן עמדנו בדרישות אלו.
בימינו אין אפשרות לאכול את המעשר השני בטהרה. מקובל לפדות את המעשר השני בכסף, ולהניחו בתקווה שנוכל להיטהר ולקנות אוכל אחר, שיהיה קדוש בקדושת מעשר שני, ולאכול אותו בירושלים. לפני הגיע חג הפסח, עלינו להיפטר מכל התרומות והמעשרות. אם כך, מוטל עלינו לבער את המעות הללו לפני בוא הפסח. הרמב"ם פוסק:
כיצד הוא עושה? אם נשאר אצלו תרומה ותרומת מעשר – נותנה לכהן, מעשר ראשון – נותנו ללוי, מעשר עני – נותנו לעניים, נשארו אצלו פירות מעשר שני ... או מעות פדייתן – הרי זה מבערן ומשליך לים או שורף (הלכות מעשר שני פרק יא הלכה ח)
לכאורה ערב פסח הוא התאריך האחרון לטיפול בשיירי התרומות ומעשרות. האם זה אומר שיש עניין לבער את המעשרות דווקא אז? החזון איש (הלכות דמאי סימן ב) אומר שאין צורך להמתין עד סמוך לפסח. כל העניין הוא לבער עד הפסח, ולא לאחר.
אך האדר"ת (בספרו "אחרית השנים" פרק ב) חולק. הוא סובר שכשם שיש עניין לבער את החמץ סמוך לפסח, כך יש עניין לבער את התרומות והמעשרות סמוך לפסח. מדבריו שם נראה שלפי חלק מן הראשונים אין אפשרות לומר את וידוי המעשרות אם הביעור לא נעשה בסמוך לפסח. אם הטיפול בתרומות ומעשרות נעשה קודם לכן, ניתן להתוודות רק אם ישוב ויבדוק את תרומותיו ומעשרותיו. מדוע? לכאורה תמיד אנו מעדיפים את הזריזים המקדימים למצוות! היינו חושבים שישנה עדיפות שאדם יטפל במעשרות מיד אחרי ההפרשה, ולא יתעכב עד הרגע האחרון!
לכאורה אפשר להציע שני הסברים, שאינם בהכרח חולקים אלא משלימים:
א. נכון שהטוב ביותר הוא למהר ולטפל בתרומות ובמעשרות בזמן. ובכל זאת לפני התאריך האחרון ישנה דרישה להיות מודעים למצב התרומות והמעשרות. כמו שניתן ומותר להפסיק להכניס חמץ הביתה זמן מה לפני פסח, ובכל זאת ישנה חובת בדיקה לפני הפסח.
ב. אמנם ישנו יתרון בטיפול בתרומות ובמעשרות מיד עם הפרשתם. אך ישנו עיקרון חשוב אחר: להתכונן לבוא היבול החדש. על ידי הטיפול בתרומות ומעשרות, או לכל הפחות הוידוא שהתרומות ומעשרות מטופלים, האדם באמת מגיע מוכן ליבול הבא.
מסתבר שלא בכדי בדיקה זו נעשית לפני הפסח. בכדי לקבל את הגאולה, עלינו להיות מוכנים לה. לפני שמגיעה הברכה של היבול החדש, עלינו לוודא שטיפלנו בקודם כראוי, בדומה לכך שלפני שעם ישראל יוצאים ממצרים, הם צריכים להוכיח שהם מוכנים למשמעות של כריתת ברית, כפי שאנו אומרים "ואומר לך בדמיך חיי" (יחזקאל ט"ז ו).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
