ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- יבמות
התוספות (י ע"א ד"ה לעולם) הקשו מדוע לא כתבה המשנה מקרה אחר שבו אדם גירש את אשתו על מנת שלא תנשא לאח של המת, וכך נמצא שלכל העולם האשה הזו מותרת, אך דווקא לאח החי שאמור לייבם אותה היא אסורה. בעצם מקרה זה הוא מקרה של אשה שהיא אשת איש, והיא לא מוזכרת כאחת מהעריות במשנה שגורמות לאיסור של חליצה ויבום.
התוספות מתרצים שהיא לא נחשבת אשת המת לגבי האח החי, משום שלגביו היא נשארה בכלל אשת האדם שגירש אותה עוד לפני שאחיו נשא אותה, ולכן היא לא נחשבת לאשת אחיו, והיא גם לא תאסור את צרתה לייבום.
הרמב"ן והרשב"א (ב ע"א ד"ה מתניתין) כתבו שקושיה זו היא "קושיה של קנטור" משום שהמשנה לא עסקה כלל במקרים שיש בהם תנאי, אלא רק במקרים שאשה אסורה התחתנה עם האח שנפטר. לגופו של דבר הרשב"א והרמב"ן אומרים שהדין במקרה כזה היא שהצרה מתייבמת משום שהיא לא נחשבת לצרת ערווה שהרי היא לא מתייבמת רק מחשש שאם תתייבם תחזור להיות אשת איש, ולכן כרגע היא נחשבת אשתו של האח שנפטר, אך היא לא נחשבת לאסורה על האח החי.
התוספות מביאים שלמעשה שאלה זו נשאלה בירושלמי בגיטין שם אומרים שיש להבדיל בין אשה שהתורה אסרה על אדם לבין אשה שנאסרה על אדם בגלל מעשה של אדם אחר שיכול להתיר את האיסור. הרמב"ן והרשב"א אומרים שלמעשה הירושלמי הוא לשיטתו בהגדרת הגירושין של אשה כזו, אבל הבבלי בגיטין חולק על הירושלמי בהגדרת הגירושין, ולכן אין דבריו רלוונטיים להלכה. הלכה למעשה כתב הרשב"א שלדעתו אשה זו צריכה לחלוץ, וזאת למרות שהיא לא מתייבמת.
הראשונים הביאו ראייה מגמרא בגיטין דף פג ע"ב שעוסקת בהגדרת הדין של האשה שהתגרשה על מנת שלא תנשא לאדם פלוני, והגמרא אומרת שלכאורה אדם שעשה את התנאי הזה עקר את מצוות יבום, משמע מדברים אלו שאשה זו אינה מתייבמת ואינה חולצת. הראשונים מתרצים שאמנם מצוות היבום נעקרה, אך אין זה אומר שמצוות החליצה נעקרה גם היא.
הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ז, אבהע"ז כא) הביא מדברי הרשב"א ראייה לכך שאם אחד האחים נשוי, למרות שחל עליו חרם דרבינו גרשום שלא לייבם עוד אשה, הרי שהוא יכול לחלוץ, משום שהאיסור לייבם הוא איסור חיצוני. בכך הוא חלק על דברי הבית שמואל (קסא, ז) שכתב שעדיף שהקטן יחלוץ. לענ"ד יש לדחות את דבריו משתי סיבות: א. משום שגם אם זה לא נחשב שהוא לא יכול לייבם, הרי שעדיף שהקטן יחלוץ כדברי הבית שמואל. ב. טעם הרשב"א היה שניתן להפר את איסור הנדר, מה שאין כאן שחרם לא ניתן להפר, ויש לכך ראיות רבות שחדר"ג חמור מנדר.
סיכום: הראשונים התקשו בשאלה מהי הסיבה שלא כתבו במשנה אשה נוספת שאסורה לאח החי, וזו אשה שהתגרשה מבעלה בעבר בתנאי שלא תנשא לאח החי, כמה תשובות נאמרו על כך: א. שהיא לא נחשבת אסורה על האח החי. ב. איסור כזה לא נחשב איסור חמור, שאוסר את הצרה. ג. זהו איסור שבמהותו יותר קל. ד. המשנה לא עסקה במקרים של תנאים. מראיות הראשונים ניתן היה להביא ראייה לגבי השאלה מהו הדין ביבם נשוי, והאם עדיף שאח שאינו נשוי יבצע חליצה.
הדף היומי (14)
הרב עקיבא כהנא
10 - האם יש קשר בין קדושת העיר לבין קריאת מגילה בט"ו?
11 - האשה השש עשרה
12 - גר שטבל בלילה
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
