ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
שתי הפרשיות הראשונות, שמשמשות כפתיחה לפירוט של הדין המהותי, הן הפרשיות העוסקות בעבד עברי ואמה עבריה. נברר אלו ערכים, המבטאים את כבוד האדם וחירותו, באים לידי ביטוי בפרשיות אלה, מתוך עיון בפסוקים ובדברי חז"ל, בהמשך לדברינו על פרשת תרומה
דווקא מתוך פרשיית עבד עברי, הוכחנו כי לכל אדם הזכות לחופש וחירות, עתה נוסיף שתי הלכות המבטאות ערך זה וחשיבותו:
א. חז"ל קבעו עיקרון ביחסי עובד ומעביד: "פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום" (בבא קמא דף קטז ע"ב, ועוד). הלכה זו, שאין עליה חולק, מביאה לידי ביטוי את זכותו של השכיר לחירות ואת ההגבלה על שלטונו של המעסיק על שכיריו. (אל דאגה, התורה דואגת גם להגנתו של המעסיק, ולא נרחיב).
ב. כל איש הנושא אישה, מתחייב בכתובה לדאוג לצרכיה של אשתו ובכלל זה כמובן לדאוג למזונותיה (הנשים הגיבורות של דורנו, לקחו על עצמן את פרנסת בעליהן, בשנים שהם מקדישים לגדילה בתורה, אין לשער את גודל הכרת הטוב שהם חייבים להן).
נחלקו הראשונים מה הם גבולות ההתחייבות. האם האיש חייב גם להשכיר עצמו כפועל כדי לזון את אשתו, או שהוא מתחייב רק לעשות ככל יכולתו, כדי להשיג את הדרוש לפרנסת המשפחה כעצמאי?
לדעה השניה, עיקרון החירות מתגבר על שעבוד הגוף שהאיש קיבל על עצמו בכתובה, ולכן אי אפשר לכוף את האיש להשכיר עצמו כפועל. נצטט את עיקרי המחלוקת מתוך דברי התוס' במסכת כתובות (שהרי החלוקים, שניהם מבעלי התוס'): "מכאן מוכיח רבינו אליהו שחייב אדם להשכיר עצמו ללמד תינוקת או לעשות מלאכה אחרת כדי לזון את אשתו ... ועוד הביא ראיה מדכתבינן בכתובה ואנא אפלח כו' ומיהו גם זה יש לדחות כמו שמפרש ר"ת דאפלח היינו עבודת הקרקע פירוש אחרוש ואנכש ואעדור את השדה ואביא מזונות לבית אבל להשכיר עצמו אינו חייב" (דף סג ע"א).
בפירוש בעלי התוס' לתורה – "משיבת נפש" (שמות יח, יב) הוסיפו להסביר: "יש מרבותינו ז"ל שאמרו שחייב את עצמו להשכיר את עצמו לאחרים לפרנס את עצמו ואשתו, ויש שאומרים שאין חייב להשכיר את עצמו לאחרים... ויש לפרש דבריהם כי כבר נאמר "עבדי הם", ולא עבדים לעבדים".
נקדים עוד הקדמה אחת: חכמי ישראל לפי המקום והזמן, בכל הדורות, יצאו בחריפות כנגד קשר גופני עם ילדות או נערות צעירות, גם אם כביכול או לא כביכול, נוצר קשר של חו"ק. נדגים זאת באמצעות אחת ההחלטות הנדירות, שהתקבלו פה אחד בחודש שבט תש"י (1950), ע"י הרבנים הראשיים שכיהנו בקום המדינה, יחד עם מועצת הרבנות הראשית דאז. להחלטה הצטרפו כל רבני ישראל. בהחלטה זו נאסר, ואף חמור מזה, לחתן כלות צעירות מדי. גם כנסת ישראל נתנה מעמד חוקי להחלטה זו. החלטות אלה גם הן חלק של הזכות וחובה לדאוג לכבוד כל אדם וחירותו.
נעבור עתה לפרשת האמה העבריה, הפרשיה פותחת במילים: "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כ"א ז).
השאלה העולה מיד עם מקרא הפסוק הפותח היא: מה הקשר בין הפתיחה והסיום? מדוע התורה מתחילה במכירה ומיד עוברת לשחרור – ליציאה? התשובה היא כי דרך כתיבה זו מכריזה בקול רם בהיר וצלול כי: אם = "כי" תיווצר מציאות שכזו, המשימה מספר אחת היא לבטל אותה! כיצד? על ידי שחרור האמה. היא איננה משתחררת כמו עבד!!! שתי הדרכים המרכזיות לשחרורה שונות לחלוטין.
בשבועות הקרובים נדון בכך ונפרט, אבל כבר עכשיו נקדים ונוסיף:
התורה קובעת, חד משמעית, כי לא תתכן לעולם מציאות של שפחה עברית. ישנה מציאות אחת בלבד שבת תמצא עצמה משועבדת, בהגבלות, למי שאינו קשור ומחויב אליה בקשרי אישות, מבחינה הלכתית.
בינתיים, הבה נשתדל להדר גם בנושא שמירת כבודם וחירותם של כל איש ואשה, ק"ו ביחסים וקשרים בין רבנים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
