ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- דרכי הגאולה
מכתבו של הראי"ה הגיע לאחד מעיתוני לונדון, ששאל: האם היהודים מתכוונים לחדש את עבודת הקורבנות? ראשי התנועה הציונית שלחו מכתב בירור אל הראי"ה. בתשובתו מתאריך כ"ט בטבת תרפ"ב, לפני מאה שנה, כשהוא כבר רבה הראשי של ארץ ישראל, הציע הראי"ה את עקרונות שיטתו. מסמך זה חשוב במיוחד מכיוון שהוא מסביר עיקרון יסודי מאוד בתפיסת התחיה הלאומית:
"המוסד הוא בתחילת צמיחתו, על כן רק מספר מצומצם של כהנים ולוים תלמידי חכמים... וחברים אחרים מפוזרים כמקומות שונים... שהשאיפה היא לאחדם כולם לפרקים ידועים, לשם האדרת המקצוע הגדול הזה שבתורה. יסוד תחיית האומה מוכרח הוא, למרות כל צורותיו החלוניות, להיות מבוסס על מקורו המקודש, שהיא שאיפת האומה לשוב ולהבנות בכל תכסיסי קדשה. והשאיפה הנצחית שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, מוכרחת היא להתבלט ביושר לב ובאמונה רבה בקביעות ובלא הפסקה וחולשה. ואמונתנו היא חזקה, שימים יבואו וכל העמים יכירו שהמקום אשר בחר בו ה'... מוכרח הוא לשוב לבעליו האמיתיים ועליו ייבנה הבית הגדול והקדוש, שיהיה על ידינו, לבית תפילה לכל העמים... השאיפה להחיות את כל ערכי הקודש בישראל... כוללת היא את החפץ לעשות את ירושלים למרכז להתלמוד הרחב והמסודר לכל התורה בכלל ועם זה להלכות הקודש והמקדש, ולכל הלכות מלכים, וסדרי מדינה ישראליים ממקור התורה והמסורה.
"דברי רגש והתעוררות נפשית למוסד הקדוש הזה... הם דברים מבוססים שלדעתי צריכים אנו לשנן אותם בין כלפי פנים ובין כלפי חוץ. והם כדאיים להיות חקוקים על לוח לבנו תמיד, וביחוד בימים שאנו חפצים להתעורר בתחיה לאומית כללית... רמז יש בו לכל העולם כולו שלא יחשבו האומות שיש לנו אפילו רגע של ייאוש ח"ו של שכחה מקשור זכותנו, במקום המקדש... וזה מכבר כאשר נשאלתי מועידה בריטית רשמית (ועדת הייקראפט שהוקמה לאחר פרעות תרפ"א) מהי דעתי על דבר מקום המקדש אודות יחוסנו אליו. אמרתי להם שכשם שאתם רואים שזכותנו על הארץ בכלל, אף שהיה זה דבר רחוק אצל כל העולם כולו עד כה, מכל מקום גלגלה ההשגחה... שמה שהיה רחוק הולך ונעשה קרוב... עד שכל העמים יכירו את צדקת זכותנו... על ארצנו הקדושה, כמו כן יבואו ימים שכל העמים, יכירו את אמיתת זכויותנו על מקום המקדש... שהחזון של הנביאים... 'כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים' יתקיים רק כשיהיה הבית הגדול והקדוש הזה, שם על מכונו, בידי בעליו הראשונים... שהוא עם ישראל" (אגרות הראיה, חלק ד, מהדורת תשמ"ד, איגרת א' קכז).
דברים אלה מתחברים למה שכתב במקומות רבים אחרים, ולפיהם תמיכת אומות העולם בשיבת ציון הנוכחית תלויה בהבעת הרצינות שלנו לחדש ימינו כקדם, הכוללים מקדש וקורבנות ותוכניהם הנשגבים, כמובטח בתורה ובנביאים שבהם הם מאמינים. אבל אם יראו שאין לנו כוונות כאלה, אלא רק להקים "מקלט בטוח" ו"לאום אירופאי", הן עלולות דווקא לעמוד כנגדנו!
עסקה עם הסולטן
עוד בשנת תרכ"ב, 1862, עורר הרב צבי הירש קלישר את דעת הקהל ואת עשירי היהודים לתחיית הארץ, ובראשה ושיאה – חידוש עבודת הקורבנות. בין היתר גם פנה לאנשיל רוטשילד בבקשה נועזת שיקנה את כל הארץ, או לפחות את הר הבית וסביבתו, מידי הטורקים הזקוקים לכסף, וכך נוכל לחדש את עבודת הקורבנות. החת"ם סופר (שו"ת, יורה דעה, רלו) הסכים עקרונית, אך הוסיף שהסולטן הטורקי "הוא קפדן גדול, כי אמר לבל יקרב שם (למקום המקדש) מי שאינו מאמונת ישמעאל, כי שם נבנה בית עבודה שלהם. ואומרים שאבן השתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאמונתם". אבל הרב קלישר לא התייאש, והעריך שיגיע היום שבו כל העולם הדתי המאמין בכתבי הקודש – מוסלמים ונוצרים – יסייע בהגשמת הנבואות לשיבת ציון: "כל העמים אנשי אמונה אשר יאזינו... בספרי הנביאים הקדושים ע״ה... יעזרונו וישאו אתנו להחזיק ברית קודש ולכונן אדמת קודש לשם ולתהלה בארץ וככתוב 'גם בני הנכר הנלוים אל ה׳' וכו׳" (דרישת ציון, עמ' 69).
לימים התגשמו דבריו לפחות בנוגע לנוצרים וביחס לשיבת עם ישראל לארצו: עמדתו של לויד ג'ורג', ראש ממשלת אנגליה, אשר נענה להפצרות ראשי הציונות החילונית ותמך בהצהרת בלפור, נבעה מתוך אמונה נוצרית וקריאה בכתבי הקודש. אבל הראי"ה שאף לחזור "לחדש עכשיו את כל הרוחניות של חיבת ציון, כמו שהיתה בשחר טל ילדותה, כמו שהיתה חיה בלבות אנשי קודש אשר החלו לטפחה ולטפל בה... הגר"צ קאלישער והגר"א גרידיץ וסייעתם ז"ל, טרם נשברו הכלים שלה... מעמקי תהום רבה עלינו לשוב ולהעלות את כל הניצוצות שנפלו, שנשתקעו ונשתכחו, נתעבו ונתגשמו, ונטמאו בידיים מסואבות, אל הקדושה והברכה" (אגרות הראיה, חלק א, איגרת מז).
המקדש של הרצל
חזונו של הרצל בספרו האוטופי 'אלטנוילנד' (ארץ ישנה-חדשה) כולל בשיאו תיאור של סיור בבית המקדש. התיאור עורר ביקורת חריפה מצידו של אחד העם, מכיוון שלפי הנכתב בספר הרי אין כל תוכן יהודי בירושלים ובמקדש אלא אידיאלים של עזרה, חירות ושוויון אוניברסליים. עוד לגלג על הרצל המתאר את המקדש כשלצידו עדיין כיפת הסלע "והאומנם התיר הרב רבי שמואל (מוהליבר), ידיד הליברלים, לבנות את הבית במקום אחר?"
מקס נורדאו, חברו של הרצל, השיב לביקורת וטען כי התרבות האירופאית על ערכיה האנושיים היא יצירת העם היהודי לא פחות מאחרים, ולכן היא זו שתתקיים בירושלים. עוד הוסיף כי "אדרבא, ישאל נא אחד העם את דרי תחום המושב הרוסי מה הם מעדיפים: להישאר בעוניים התהומי או להיות אזרחיה החופשיים של ארץ ישראל פורחת אף אם לא יהא המקדש בנוי על הר הבית. אין צורך שישמיע לנו את התשובה; אנו יודעים אותה מראש".
התנועה הציונית אימצה בסופו של דבר רק את החלק המדיני בחזונו של הרצל, ושמטה את חזון המקדש. הנה כי כן, אף הרצל ראה את המקדש כעיקרה ושיאה של גאולת ישראל, גם אם לא במדויק. בכך הוא התחבר לשורשיה המקוריים שנטע הרב קלישר ואשר התחזקו בידי הראי"ה. הצד השווה שבכולם – את הרצון למקדש ותכניו הנשגבים (שבהם יש להעמיק בהזדמנות אחרת) יש להציב בראשה של שאיפתנו הלאומית. להביע אותו כלפי העולם ולהאמין כי מה שנראה היום רחוק – ייעשה קרוב.
המאמר מבוסס על הפרק "ציונות של מקדש" בספר 'קורא לדגל – הראי"ה קוק ודגל ירושלים, האלטרנטיבה הנשכחת לתנועה הציונית' שפרסם הכותב
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
