ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התמודדויות וחבלי משיח
"אם באים יסורים על אדם יפשפש במעשיו", לפיכך הן במאורע הנוגע ליחיד והן במאורע הנוגע לציבור, על העם והאדם להפיק לקחים ולתקן את הטעון תיקון, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.
מבחינה גשמית (בטיחותית), וודאי יעסקו בכך רבות בימים הקרובים הן כלי התקשורת והן כל הגופים האחראים על הדבר, וודאי זהו עניין חשוב ביותר, ואף אנו האנשים הפשוטים ראוי שנתעורר ונשתדל להקפיד יותר על הוראות הבטיחות באירועים ציבוריים.
מבחינה רוחנית, אין עימנו היום נביא, ואין מי שיוכל לבוא ולומר כי בא בסוד שיח שרפי מעלה, ונגלו לו הצפונות אשר מאחורי הפרגוד, לדעת בשל מה הסער הגדול הזה. ובכל זאת, הלא "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ואנו מצווים לדון ולתקן לפי מראית עינינו, ובענייני ציבור נתפלל שיאיר ה' את עיני אחד מגדולי דורנו, ונשמע מפיו נקודה רוחנית שיש לתקן, ובמרוצת הזמן יתקבלו הדברים על ליבות ישראל, ויוביל האסון להתקדמות רוחנית.
אך יחד עם הצער והתעוררות התיקון, אולי נוכל להתנחם ולהתעורר קמעא במסר הרוחני שהותיר לנו רבי שמעון בר יוחאי זיע"א בעצמו עם הסתלקותו. בלג' בעומר, לפני כ – 1800 שנה, ביום הסתלקותו של רבי שמעון, התאספו אצלו בני החבורה הקדושה שלו, מסביב לבית להטה אש ניסית, ורבי שמעון אמר : "הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבא בלי בושה לעולם הבא. והנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחסרון נסתלקתי מן העולם. ועד עתה היו נסתרים בלבי, כדי ליכנס בהם לעולם הבא" (ביאור הסולם לאדרא זוטא).
רבי שמעון, המכונה 'המאור הקדוש, דורש מספר דברים, ונפרד מהעולם בדרשה על סוף הפסוק (תהילים קלג) "טל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם". המילה 'שם' מוסבת על 'ציון', היא קודש הקודשים, והוא מסיים ומסתלק מהעולם תוך כדי המילים הבאות –
"...ואותו חסד נכנס לקדש הקדשים, שכתוב, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. אמר רבי אבא לא גמר המאור הקדוש לומר חיים , עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך נזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים וגו'. אחר כך, שמעתי קול אחר, חיים שאל ממך וגו'". (פירוש הסולם לזוהר, סוף האדרא זוטא).
הדברים עמוקים, וקטונתי מלהבין עומקם, אך אביא כאן דברים לפי כיוונים שהתוו גדולי ישראל. כאן מגלה רשב"י את סוד הנחמה על המוות. האדם מורכב מגוף ונשמה. הגוף חומרי ומוגבל, ולכן סופו למות וחייו כלים. אולם, הנשמה הרוחנית היא אין סופית, ולכן היא ממשיכה ונצחית. נמצא שהגוף מת, והנשמה ממשיכה לחיות.
מי שמחובר בחייו ל'שם', לקודש הקודשים, מחובר לרוחניות, מחובר לה' מקור החיים, זוכה וגם כששפתיו הגשמיות מפסיקות לדבר, הרי שנשמתו ממשיכה לחיות ולדבר. ולפיכך, גם כשרשב"י לא אמר בפיו הגשמי את המילה 'חיים', הרי שהמשיך קול רוחני ואמר שחייו הם חיים רוחניים ונצחיים.
(ויש כאן גם הנחיה מעשית לבריאות הנפש של כולנו. תהיה מחובר ל'שם', לקודש הקודשים. כלומר, תנהג ככהן הגדול שגם בשעת המוות לא יוצא מבית המקדש. ובמילים פשוטות – לבריאות הנפש של כולנו, כדאי לא להסתכל בתמונות קשות מהאסון, ולמעט בשמיעת תיאורים קשים. לאנשים הפשוטים כמונו, זה לא מועיל להפקת לקחים מעשיים. עדיף לתקוע את המחשבות בטוב, ברוחניות, בנצחיות).
עניין זה מתבטא גם בחלק הראשון של הפסוק "כטל חרמון שיורד על הררי ציון", הברכה קשורה כאן דווקא לטל יותר מהגשם. מצאנו גם שתחיית המתים קשורה יותר לטל מאשר לגשם, 'טל שעתיד להחיות בו מתים'. מדוע? במה שונה הטל מהגשם?
הגשם נוצר מאדי המים שעלו מהאוקיינוס והים, אדים אלו מתעבים בשמיים לעבים, מוסעים על ידי הרוח אל האדמה, וחוזרים ויורדים כגשם על פני הארץ. הטל, לעומתו, נוצר מהלחות (אדי המים) המצויה באוויר, שעקב שינויי טמפרטורה, מתעבה והופכת לטל.
נמצא, שגם הטל וגם הגשם, מביאים מים שהם כוחות חיים לאדם. אולם, הגשם מביא לאדם כוחות חיים ממקומות אחרים. הטל, לעומתו, הוא כוחות החיים שתמיד היו מצויים אצלנו, אלא שצריך לגלותם. תחיית המתים דומה לטל, כי ברגע מסויים יתגלה שהעיקר בעולם הוא הרוחניות, ונמצא שתמיד היינו חיים, וכלל לא היה מוות.
ויהי רצון, שמתוך האסון הנורא, נתעורר ונתחזק יותר בחיבור לה', מקור החיים, ונסלק מעלינו כל צער, ונגלה את סוד נצחיות החיים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
