ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- משעבוד לגאולה
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
אנו קוראים בהגדה של פסח "וירעו אותנו המצרים". נשאלת השאלה, מה הלשון 'אותנו'? היה מן הנכון לכתוב 'וירעו לנו', כאומר שמצרים עשו לנו רע.
עונה האלשיך הקדוש (במדבר כ, טו) "הכוונה שעשו אותנו לאנשים רעים, ואמרו עלינו שיש לנו מחשבות רעות לעשות דברים רעים".
פרעה הרשע שמסמל את היצר הרע בעולם, ידע היטב שכדי שעם ישראל יתרחקו מאביהם שבשמיים עליו להחליש את רוחם כדי שיאבדו תקווה, ואז יהיה ביכולתו לנצח אותם ולהעבירם מחיק היהדות.
לכן רצה פרעה להכניס בהם ייאוש שלא יאמינו בעצמם על ידי שיחשבו שהם ביסודם אנשים רעים, וממילא כבר אין להם סיכוי להשתנות. כי גם אם הם עושים איזה מעשה טוב זה בדרך מקרה, והרי שוב יחזרו לטעותם. וזו הכוונה 'וירעו אותנו', היינו, שעשו אותנו כאילו אנו רעים באופי שלנו ולא בדרך מקרה.
על הפסוק "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" (ישעיה נה,ז) מבאר הצדיק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זיע"א בספרו "חשבה לטובה" (מאמר לחודש אלול) שיעזוב את המחשבה שרשעות היא דרכו ואין לו ברירה ואופן לשנות את עצמו, ושזה כאילו כל מהותו להיות רשע. אלא יעזוב את הרעיון הפסול הזה, רק ידע שהמעשה לא טוב, אבל לא הוא עצמו, כי הפנימיות של יהודי הוא קודש לה' ועצמותו הוא כולו טוב.
'אני' ראשי תיבות א'הוב נ'חוץ י'כול, בגאולת מצרים נאמר "אני יוצא בתוך מצרים". ה'אני' האמתי, העמוק שבתוכי יוצא לחרות מהמיצרים- מאותן הדעות השליליות הקדומות שיש לי על עצמי.
ה'אני' שבתוכי פורץ את כל מסכי הדמיונות החשוכים שאימצתי במשך החיים, ומגלה לי את הפוטנציאל הטמון בנשמתי ולמה נועדתי.
וכך, מתנוצצת לי ההבנה שאני אהוב לשמים ואהוב לבריות, שאני נחוץ בעולמו של הקב"ה, כי בלעדיי התכנית האלוקית חסרה ואני משלים אותה. הרגשה מרוממת זו ממלאת אותי בגאווה קדושה על הזכות הנפלאה שאני יכול להוסיף המון אור וברכה לעולמו של מי שאמר והיה העולם.
בעת יתקדש חג אני מתפטר מהחמץ, אלו המחשבות המנופחות המאיימות שמשהו נורא ואיום יקרה אם אני שוב אנסה... אני נגאל מהפחד, מהקולות והצחקוקים שמשתקים ומקפאים אותי במקום, שבגללן אני מחמיץ את החיים שלי, ומוכן לקפוץ למים כדי להגשים את עצמי אפילו בעוד צעד אחד קדימה.
בליל הסדר, אני מסיר את הסטיגמה שהדבקתי על עצמי 'אני כישלון', או תווית שתייגתי את הילד שלי 'אתה ילד רע'. אני נזכר שאני מהות של טוב נצחי, אני קודש קודשים 'חלק אלו-ה ממעל', וכך גם הם ילדיי והסובבים אותי. אני מאמין בעצמי שהנני בן חורין, שיש לי את הכוח והיכולת לשנות את ההתנהגות הלא נכונה על ידי שאבחר מחדש בטוב שכבר קיים בי.
חג פסח הוא זמן של גאולת הנפש מהעבדות, זמן לצאת לחופש מכבלי הדמיון השקרי של פרעה, זה הזמן להשתחרר מהדימוי העצמי השלילי שחוסם אותי מלהתקדם. זמן לנשום, לאהוב ולחבק, בעיקר את עצמי.
חג פסח כשר ושמח.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.

שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.














