ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכוונה בתפילה
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
מצד שני - וכאן מגיע הכאב - עם יד על הלב, אנו מודעים לכך שרוב תפילותינו הן ללא כוונה. כאשר אדם מוצא עצמו מתפלל יום אחרי יום ללא כוונה, הוא מפתח סוג של אדישות ביחס אל התפילה; אנו לא באמת מאמינים שהתפילה משפיעה במציאות.
ישבתי לפני מספר שנים בגן משחקים, ולידי התיישבו זוג הורים דתיים עם בתם בת החמש, כמדומני. הילדה שאלה אותם: "האם ניסע לסבתא מחר?", וההורים ענו: "בעזרת ה'". הילדה, באינסטינקט של ילדות שכבר שמעו מהוריהן את צמד המילים הזה, התריסה בטרוניה: "לא! לא בעזרת ה'! באמת ניסע?". גם היא קלטה שכאשר המבוגרים אומרים "בעזרת ה'", הם מתכוונים שכנראה זה כבר לא יקרה.
כשהמילים יוצאות
הרב קוק, בספרו 'אורות התפילה' (בעריכת הרב משה צבי נריה זצ"ל), מבאר כי הסיבה המרכזית לחוסר ריכוז בתפילה היא הערפול בנוגע לשאלה כיצד היא פועלת. ההבנה הפשטנית ביחס לתפילה גורסת שזוהי דרך מתוחכמת לשכנע את אלוקים שייענה לגחמותינו. תפילה מעין זו נמאסת בשלב מסוים, לא רק מצד הסתירה הלוגית ביחס לאל הזקוק להתחנפות, אלא מפני הקטנוניות והאינטרסנטיות שעומדות ביסודה.
המילה תפילה, מסביר הרב, היא מהשורש פל"ל, שמשמעותו פה ממלל - הוצאת מילים בפה. כאשר מוציאים מילים בפה (ומכוונים בהן), מתרחש תהליך מופלא. לכל אחד ואחת מאיתנו ישנם רצונות, מחשבות, תקוות וחלומות; אולם כל אלה מצויים עמוק עמוק בליבנו. כאשר אנו מבטאים בהגייה ברורה את שאיפותינו הפנימיות - אנו מזדהים עימן באופן חד ובהיר יותר. הרצון להירפא, לדוגמה, הוא רצון עמום, אולם כאשר אנו אומרים את המילים "רפאנו ה' ונירפא" - החלום שהעולם יהיה טוב יותר מבחינה רפואית הופך למשמעותי. הוא כעת חלק מחיינו, אנו מעוניינים יותר ברפואה בעולם. במילים אחרות, התפילה איננה משנה את הבורא, אלא משנה אותנו.
יתרה מזאת, התפילה לא רק מחזקת ומעצימה את הרצון שלנו, אלא מעדנת אותו. לפני התפילה רצינו להיות בריאים כי פשוט כאב לנו, אולם לאחר שאמרנו בכוונה את המילים "רפאנו ה' ונירפא... כי תהילתנו אתה" - הרמנו את עצמנו למצב שבו אנו מעוניינים להבריא כדי שתהילת ה' תופיע בעולם.
אנו לא תמימים. ברור שבשלב ראשון לא באמת מעניינת אותנו תהילת ה'. אבל, על משקל מאמרו של ספר החינוך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", ניתן אף לומר: "אחרי הדיבורים נמשכים הלבבות" - אם במשך שנים אנו מבטאים, ולו גם באופן מלאכותי ומאולץ בשלב ראשון, שאיפות וחלומות לדברים אציליים, אזי הם הופכים אט אט להיות חלק מחיינו.
האדם שלפני התפילה והאדם שלאחר התפילה איננו אותו אדם. ומכיוון שהוא השתנה - המציאות יכולה להשתנות. לפני התפילה לא היה 'כלי' להכלת הטוב האלוקי. בתפילה פתחנו את עצמנו - ואת המציאות כולה, הקשורה אלינו בקשר אורגני - לשפע ברכתו של הבורא.
חשוב מאוד לא להתבלבל: אנו לא מתפללים אל עצמנו. התפילה אינה סוג של אוטוסוגסטיה (שכנוע עצמי) או מדיטציה. אנו פונים לבורא, לגודל האלוקי שמעלינו, לאבינו שבשמיים; אולם הפנייה אליו איננה כדי לשנות אותו, אלא כדי לפתוח את עצמנו אליו.
להתפלל כדי להשתנות
התפילה היא מסע שינוי אדיר שעובר על המתפלל, ומתוך כך - מסע אדיר של שינוי המציאות. כל תפילה היא הבזק של רצון טוב, וכל רצון טוב קשור לרצונות טובים אחרים - של אנשים סביבנו, של הצמחים, בעלי החיים ואפילו של הדומם - וכל אלה הולכים ומתעלים בתגובת שרשרת, ומתחברים יותר ויותר לטוב האינסופי - אלוקים.
לתפיסת התפילה כשינוי אישיותי ישנן נגזרות רבות, שנתעכב רק על שתיים מהן: הראשונה, הבנת המילים. המחשבה המוטעית שתפילה היא ניסיון התחנפות ושכנוע של אלוקים, יכולה גם לרפות מוטיבציה מלכוון במילות התפילה. לכאורה, אם המטרה היא שהבורא 'ירגיש טוב', הרי אין חשיבות גדולה להבנה - ומתוך כך גם לכוונה - של המילים שאנו ממללים. אלוקים קיבל את 'מנת השבחים' שלו, אמרנו את מילות הקסם, וכעת התפילה אמורה לפעול, לא כך?
התשובה היא לא. מטרת התפילה היא לפתוח אותנו לשפע האלוהי. פתיחות זו יכולה להתממש רק באמצעות שינוי אותו אנו עוברים. מכיוון שכך, הבנת המילים היא קריטית ליכולתנו לכוון בהן – ומתוך כך להשתנות מהן. לא ניתן להכחיש כי גם לתפילה ללא הבנה יש ערך מסוים, ולו מצד שאדם הקדיש מזמנו להתפלל, היינו הביע נכונות לשינוי כלשהו. אולם אין להשוות זאת לתפילה בעלת תוכן ומשמעות.
בזמן התפילה עצמה יש להתרכז רגשית (ולכן קבעו חכמים ש'עיון תפילה אסור'), אולם לפני התפילה ראוי להעמיק בפירוש המזמורים, עולם שלם בפני עצמו. בזמן התפילה עצמה נסתפק בהבנת פשט הכתוב. ישנם סידורים שבהם מודפסים בשולי הדף ביאורי מילים, וכדאי להשתמש בהם.
נגזרת שנייה היא ההבנה כי התפילות אינן נענות באופן מיידי. זוהי אולי הנגזרת החשובה ביותר, ולכן גם המטרידה ביותר. למרות שבעולם הדתי נוטים מאוד להדגיש סיפורי מופתים שבהם התפילה פתרה בעיות כאן ועכשיו, עמוק בלב אנו יודעים שאין זה תמיד כך. ליתר דיוק, אם נהיה כנים, נבחין שתשעים אחוז מתפילותינו אינן נענות באופן מיידי - החל מהתפילה לאלוקים ש'אמא תביא לי עוד אחות קטנה', המשך בתחינה שמגפת הקורונה תיעלם מחיינו תכף ומיד, וכלה בעצרת זעקה לשובם בשלום של שלשה נערים שנחטפו מביתם, שהסתיימה בפחי נפש.
מטרת התפילה אינה רק למלא את בקשותינו, אלא בעיקר לרומם את רצוננו. למען האמת, החיסרון או הכאב שאנו חווים הוא הזרז שגורם לנו להתפלל, ומבטא את ההכרח שלא להתקבע במצב הקיים, אלא לשאוף למצב שלם יותר. מכאן אף מובן שהתפילה איננה חייבת להיענות בעולם הזה דווקא עכשיו. בוודאי שבסופו של דבר בקשותינו יענו בחשבון הנצח, אולם כבר כעת, ברגע שהתרוממנו בתפילה - התפילה כבר השיגה את שלה והוגדרה כהצלחה.
במשך דורות יהודים התפלל על שיבה לארץ ישראל - "ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים", אך הם לא שבו לציון. האם תפילתם הייתה לשווא? חלילה. כל תפילה כזו בנתה עוד 'שיבת ציון' קטנה בליבם של המתפללים, ועל גבי כל התפילות הללו - צאצאיהם אכן שבו לציון לאחר אלפיים שנה.
בעת שבה מיליוני אנשים בעולם מתפללים שמגפת הקורונה תסתלק - מיליוני לבבות פועמים ברצון שעולמנו יהיה טוב יותר, ובכך פעלה התפילה פעולה אדירה שתיחקק לנצח. והקורונה? היא תסתלק בסופו של דבר, בעת שיעלה הרצון מאת הבורא.
המצוקה בדבר תפילות שאינן נענות באופן מיידי גרמה במשך השנים לשלל תשובות שאדם דתי עונה לעצמו, החל בשכנוע ש"לא התפללנו מספיק חזק", וכלה בתשובה הדרמטית ש"אלוקים לא עובד אצלנו", או בגרסה מעודנת יותר - "לאבא מותר גם להגיד לא". יש אמת מסוימת בתשובות הללו, אולם הן עלולות להותיר את האדם בתחושה שאלוקים הוא אל עריץ וגחמתי. ניתן איכשהו לעכל אבא שלעיתים אומר לא, אולם אבא שכמעט תמיד אומר לא - הוא כבר בחזקת הורה מתעלל.
ההבנה של הרב קוק משאירה טעם אחר בפה: כל תפילה נענית, "אין תפילה ששבה ריקם" כדברי חז"ל. כל תפילה משנה זווית מסוימת בנפשנו, ומתוך כך מכה גלים במציאות. המענה המרכזי של התפילה - השינוי הרצוני והאישיותי - נענה כאן ועכשיו (גם אם איננו חשים זאת ברגשותינו). את התוצאה הפיזית, לעומת זאת, נחזה לעיתים רק בחשבון הנצח. אולם כבר כעת אנחנו בתפילה נעשינו טובים יותר, העולם נהיה טוב יותר; וזה העיקר. אבא תמיד אומר כן. התפללו וראו.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
