^ 1.הרמב"ם (הלכות שכירות פרק ו הלכה א) כתב: "ובכל אלו הדברים הולכין אחר מנהג המדינה והשמות הידועין להם כדרך שאמרנו בענין מקח וממכר". וכ"פ השולחן ערוך בסימן שח סעיף ג: "ובמקום שאין מנהג ידוע; אבל במקום שיש מנהג - הכל לפי מנהג". וכן בסימן שיג סעיף א. וכן הרמ"א בסימן שיד סעיף ב: "ובכל אלו העניינים הולכים אחר מנהג המדינה".
^ 2.הסמ"ע בסימן שיב ס"ק יג כתב: "והוא הדין דהשוכר יצא מיד בלי הודעה להמשכיר. והטעם: דהרי ידעו שיכלה הזמן, והוי להו לדבר זה עם זה או עם אחרים באופן שידעו מקום דירתם מסוף הזמן והלאה".
^ 3.כך כתב ריב"ש: "ובנדון זה כך הוא, ראובן השכיר ביתו לשמעון, והתנה שלא יוכל לסלקו לא הוא ולא באי כחו, אלא לצורך עצמו ודירתו, וכיון ששייר במה שהשכיר - אין בכלל תנאי השיור אלא לעצמו ולדירתו, ולא אפי' יורשיו, אין צריך לומר בא מכח מכירה. וכל שכן בנדון זה שנראה מלשון התנאי שכך היתה כוונתם , שהרי הזכיר בלשון ההוא הרבה פעמים הוא ובאי כחו, ובתנאי השיור לא אמר כי אם לצורך עצמי ודירתי".
^ 4.הר"ן (חידושים על הגמ') כתב: מדובר שהמשכיר התנה עם השוכר לפני שהשוכר נכנס לדירה שהמחיר שנקבע הוא לא קבוע, ואם כל מחירי הדירות יתייקרו, גם הוא יעלה את המחיר, במקרה שעשה תנאי זה, יכול המשכיר לעלות במחיר גם ללא הודעה מוקדמת. אבל אם לא היה תנאי - אסור לו לעלות במחיר, ואם רוצה המשכיר לפנותו מהבית עליו למסור מודעה מוקדמת מספר ימים קודם בימות החמה ובימות הגשמים, בכל שכירות כפי דינה הנ"ל.
^ 5. התוספות (מסכת ב"ב דף סא: ד"ה שמע) כתבו: הטעם שאין הונאה לקרקעות אינו בגלל שיש אנשים שרוכשים קרקע גם ביותר משוויו, אלא בגלל גזירת הכתוב, שכתוב: "מיד עמיתך" ודורשים שיש הונאה רק בדבר הנקנה מיד ליד ולא בקרקעות. וכן הסביר הרמב"ם (הלכות מכירה פרק יג הלכה ח).
אבל בספר החינוך (מצוה שלז) מובא בשם הרמב"ן (פרשת בהר): "אבל החילוק שביניהן הוא, שאם נמצאת אונאה במטלטל ביתר משתות שיבטל המכר, שדעת הבריות שלא לסבול אונאה יתירה מכן במטלטלין, אבל בקרקע לפי שהקרקע דבר קיים לעולם - דרך הבריות למחול בו כל אונאה אחר שלקחו אותו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (מס' ב"ק דף יד:) על דרך ההפלגה שהקרקע דבר השוה כל כסף הוא. והראיה לדברינו אלה, כלומר שאיסור אונאה אף בקרקע, שהרי עיקר אזהרה זו בקרקעות הוא דכתיבא, וכמו שמפורש בפרשה. זהו דעת הרמב"ן זכרונו לברכה בענין זה, וכמו שכתב בפירוש החומש".
הרמב"ן (ויקרא פרק כה פסוק יד) כתב: התורה דנה באיסור הונאה בהקשר של מכירת קרקעות, למרות שאין הונאה בקרקעות, ומכאן שיש איסור מהתורה להונות למרות שאין חיוב להחזיר את ההונאה. דהיינו יש לחלק בין חיוב ממוני ובין איסור הלכתי. מבחינת האיסור - תמיד יש איסור להונות. אך מבחינה ממונית - אין חיוב החזר תשלום על הונאה בקרקעות. וכך גם כתב ספר החינוך (מצוה שלז).
המשנה למלך (הלכות מלוה ולוה פרק ד הלכה א) כתב: מדברי התוספות (מסכת בבא מציעא דף סא עמוד א) משמע, שגם איסור אין בהונאת קרקעות. (מחלוקת זו הובאה בדברי רבי עקיבא איגר על סעיף כט).
הסמ"ע בסימן רכז ס"ק נא כתב בשם מהרש"ל: איסור הונאת דברים וגניבת דעת שייכים גם במקרים בהם אין איסור הונאה (כגון בקרקעות). כך כתב הסמ"ע: "דאף דאיתמעטו הני מדין אונאה, מ"מ לא גרעי מאונאת דברים וגניבת דעת, ובכלל לא תונו איש את עמיתו הן".
הסמ"ע הוסיף: אין איסור הונאת דברים וגניבת דעת כאשר ההונאה נעשית בשוגג ובלא שימת לב.
^ 6. הסמ"ע בס"ק נ כתב: לפי שיטת רבנו תם, רק פער פחות משווי מחצית מהסכום - אין בו הונאה, אבל אם הפער בגודל מחצית מהסכום - יש דין הונאה, וק"ו אם הפער גדול ממחצית מהסכום, שיש דין הונאה. הסמ"ע תמה על דברי הרמ"א, שכתב: אין הונאה בקרקעות עד מחצית מהסכום, ורק כאשר הפער גדול ממחצית - יש דין הונאה בקרקעות.
הש"ך בס"ק יז כתב כדברי הרמ"א: פער בגודל מחצית מהסכום - אין הונאה, ורק כאשר הפער גדול ממחצית מהסכום - יש דין הונאה בקרקעות. וכך מוכח מדברי התוס' (מס' ב"מ דף נז. ד"ה אמר, וכן התוס' במס' ב"ק דף יד. ד"ה דבר).
הפתחי תשובה בס"ק כד כתב: בספר שער המלך (הלכות מכירה פרק יג הלכה ח) הקשה על דברי הש"ך, ופסק כדברי הסמ"ע. וכ"פ הב"ח בס"ק מא.
^ 7.אך הגר"ע אייגר פסק שיש ספק בדין, והמוציא מחברו עליו הראייה.
^ 8. קניין סודר בשכירות - הטור הוסיף שניתן לבצע קניין סודר בשכירות קרקע, כי שכירות קרקע קונה בדיוק כמו מכירת קרקע בארבעה דברים: בכסף, בשטר, בחזקה, ובקניין סודר. אך התוס' (מס' קידושין דף כז. ד"ה ומקומו) כתבו: שכירות אינה נקנית בחליפין, וכן גם הגמ' לא הזכירה ששכירות נקנית בקניין חליפין, אלא רק כתבה: 'וכשם שהקרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה - כך שכירות נקנית בכסף, בשטר ובחזקה', ולא מוזכר קניין חליפין. המחבר כתב שיטה זו בשם ויש אומרים.
הקצות בסימן קצה ס"ק ח כתב: לפי התוס' קניין חליפין מועיל רק כאשר עושים קניין על גוף הבית או גוף החפץ, שכן בקניין חליפין כתוב "לקיים כל דבר", דהיינו קניין על קיום גוף הדבר, משא"כ בשכירות שהקניין אינו על גוף הבית, אלא רק על הפירות, דהיינו על האפשרות להשתמש בבית - קניין חליפין לא יועיל. וכן ה"ה שלא יועיל קניין חליפין בכל דבר שנועד רק להשתמשות ולא לקניית הגוף, כגון במתנה על מנת להחזיר ובשאלה.
הקצות הקשה על הסבר התוס': הרי כל קניין חליפין נלמד מהמעשה של בועז והגואל, ושם מדובר על זמן בו היובל נוהג, כך שהשדות בכל מקרה חזרו ביובל ליורש, נמצא שהקניין הוא להשתמשות בלבד, ובכ"ז מועיל קניין חליפין.