ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
התביעה: התובעת עבדה כמזכירה אצל הנתבע. לקראת סגירת העסק מחמת קשיים, נאלץ הנתבע לפטר את התובעת מעבודתה, למרות שהיתה בהריון. החוק בארץ קובע, כי אין לפטר עובדת בהריון. ואמנם, אם הפיטורים אינם מחמת העובדה שהעובדת היא בהריון, כמו במקרה דנן, מותר לפטר את העובדת, אבל רק לאחר השגת אישור ממשרד העבודה. האישור תקף רק מיום קבלתו ולא למפרע. משרד העבודה הוא הגוף היחיד המוסמך לתת אישור שכזה.
התובעת דורשת תשלום של משכורתה עד מועד קבלת האשור ע"י הנתבע.
תשובת הנתבע: כיוון שברור שהאשה פוטרה בלא קשר להריונה, אלא מטעמים מוצדקים, אין להסתמך על פרט טכני בחוק, כאשר הוא גורם לעיוות הדין.
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
4 - חוב ששולם באמצעות המחאה ואבדה
5 - פיטורי עובדת בזמן הריון
6 - ביטול פיטורין של עובדת ציבור
טען עוד
פסק הדין : שורת הדין היא, שהנתבע ישלם לתובעת את המשכורת שלה עד מועד קבלת האישור ממשרד העבודה. למעשה, בית הדין פסק על דרך של פשרה, וחייב את הנתבע לשלם רק שני שליש מהסכום.
הנימוקים: ההלכה מאפשרת למעביד לפטר את העובד כאשר המעביד נמצא בקשיים כלכלים ובעצם הוא אנוס. הדרישה של המחוקק לאישור משרד העבודה היא מגבלה שאינה נדרשת על פי דין תורה. הדיון בבית הדין עסק בשאלה, האם מקבלים את החוק על כל פרטיו. גם אם נקבל את רוח החוק המצריך אישור של גוף חיצון, יש לשאול, האם אומדן הדעת של פקיד משרד העבודה עדיף על אומדן בית הדין?
פסק הדין התמקד בביאור האבחנה שעושה הרמ"א בין העובדה שדינא דמלכותא דינא, גם בדברים שבין אדם לחבירו, ובין דינא דערכאות שאינו דינא (הסיבה לעובדה שפסק הדין עוסק דווקא בדעת הרמ"א היא ששני הצדדים אשכנזים):
בכמה מקומות, הרמ"א כותב שדינא דמלכותא דינא, אף בדברים שבין אדם לחבירו. לעומת זאת, בסימן שסט סעיף יא פוסק הרמ"א:
"כל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא ונדון הדבר בדיני עובדי כוכבים דאם מתה יורשה בעלה או כדומה לזה, וליכא בזה משום דינא דמלכותא, דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה , אבל לא שידונו בדיני עובדי כוכבים, דאם כן בטלו כל דיני ישראל".
ולכאורה, פסק זה סותר את דבריו לעיל, שהרי ירושת האישה היא ג"כ דין המלך שעוסק בדברים שבין אדם לחברו, ולשיטת הרמ"א גם בזה אמור להיות דינא דמלכותא, אם יש בזה משום תקנת בני המדינה, והרי מסתבר, שאין המלך מתקן תקנות שאינן לטובת בני המדינה?
מקורו של הרמ"א הוא בתשובת הרשב"א (חלק ג סימן קט). הרשב"א שם עושה אבחנה בין דין המלך ובין דין הערכאות:
"ולענין דינא דמלכותא דינא שאמרת, בודאי לא אמרו אלא במאי דאיכא הרמנא דמלכא, ובדברים שהם מדיני המלכות, דדינא דמלכותא אמרו, דינא דמלכא לא אמרו. אלא כמו שאנו יש לנו משפטי מלוכה, כמו שאמר להם שמואל לישראל, דמלך מותר בו, כך בשאר האומות, דינין ידועים יש למלכים, ובהם אמרו: דדיניהם דין; אבל דינין שדנין בערכאות, אין אלו ממשפטי המלוכה, אלא הערכאות דנין לעצמן, כמו שימצאו בספרי הדיינין; שאם אין אתה אומר כן, בטלת חס ושלום דיני ישראל..."
האבחנה שנוקט בית הדין בין שני המושגים - דין המלך ודין הערכאות - היא, שדין המלך הוא חוק שנחקק כדי לפתור בעיה מסויימת, לענות על צורך שעה שהתעורר במדינה. חוק זה הוא במהותו חוק שהוא לטובתם של בני המדינה, והוא נקרא דינא דמלכותא. לעומת זאת, אם מדובר בחוקים שעניינם צדק ומוסר, דהיינו הסדרת החיים השגרתיים במדינה באופן שיתנהלו על פי היושר, בזה בוודאי שלא אומרים דינא דמלכותא, כיוון שהתורה היא מגדירה את עקרונות הצדק השגרתיים, ולא דיני הערכאות. לכן, חוקי הירושה של הגויים, שאינם באים לפתור בעיה נקודתית, אלא הם חוקים משכבר הימים, בוודאי שאינם חלק מדינא דמלכותא, אלא הם דינא דערכאות.
בדומה, טען בית הדין, יש לומר כי חוק שנחקק על מנת להגן על נשים בהריון מפני פיטורין, הוא חוק חברתי שנועד לפתור צורך שעה. לכן חוק כזה הוא דינא דמלכותא. אבל, הפרט בחוק, הקובע כי שיקול הדעת היחיד יהיה שיקול הדעת של משרד העבודה, ולא של בית הדין, הוא כדין הערכאות, ואין בסמכותו של המלך לקבוע כי שיקול דעתו של בית הדין אינו צודק. לכן, על פרט זה לא יחול דינא דמלכותא, ולפיכך יש לבית הדין סמכות לדון בדבר.
לגבי החיוב מכח מנהג המדינה קבע בית דין שכיוון שזהו מקרה לא מצוי, בדברים כאלו לא אומרים 'הלך אחר המנהג'. משום פסק הרמ"א (סימן שלא סעיף א):
"ואינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
