ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
כיוצא בדבר, אפשר לומר על הפרשיות שלנו, העוסקות בירידת יעקב ובניו למצריים, שאפשר ללמוד מהם על הדרך שבה על האדם לנהוג בירידת נשמתו הרוחנית אל המיצרים של הגוף, ובדרך שבה יהודי שבתחילת חייו למד בישיבה ועסק בתורה ובהמשך חייו מתעסק בעולם המעשה, אך רוצה להמשיך ולעלות במעלות הרוחניות.
ננסה לשרטט כאן דרך רוחנית מעשית, שבה יש שלושה שלבים, אותם נלמד משלוש דמויות שירדו למצריים.
הדמות הראשונה – יוסף הצדיק. ספר בראשית נחתם בצוואתו של יוסף: "אנוכי מת, ואלוקים פקד יפקוד אתכם, והעלה אתכם... אל הארץ אשר נשבע... והעליתם את עצמותי מזה". יש כאן אמירה רוחנית יסודית, יוסף הוא אמנם משנה למלך מצריים, ומצופה ממנו שיזדהה עם מצריים, אך הוא קם וצועק – אנחנו לא מכאן, אנחנו שייכים לארץ ישראל, תוציאו אותי מכאן.
בכך הוא ממשיך את דרכו של יעקב, החורזת את הפרשה, ומצווה לבניו – אנחנו לא מכאן. אנחנו מארץ ישראל. אותי תקברו במערת המכפלה.
וזה השלב החיוני הראשון למי שרוצה לחיות חיים רוחניים – לזכור, שאיננו גשמיים, גופנו בעולם הזה, אך אנו שייכים לעולם של רוח. ולכן, עלינו לקבוע עיתים לתורה, לשמור מצוות, ולחיות חיים רוחניים. עלינו להתרפק על הזיכרונות מהחגים ומשנות הישיבה, ולהשתדל להיות מחוברים לרבנים, לבית המדרש ולעולמות של רוח.
עניין זה עמד ליוסף הצדיק שלא יחטא במצריים גם כשהיה בודד, כשיטה בחז"ל שיוסף חשב לחטוא עם אשת פוטיפר, אך באה אליו דמותו של אביו בחלון והצילתו מהחטא. הזיכרונות מאיש הרוח הגדול, שחינכו וגידלו, עמדו לו שלא יחטא.
הדמות השנייה – יעקב אבינו. מה הסיבה שיעקב ירד למצריים?
לכאורה, יעקב ירד בגלל הרעב בארץ, שהרי יוסף מנמק את הסיבה שבגללה כדאי ליעקב לרדת למצריים, "וכלכלתי אותך... עוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר".
אולם, יעקב עצמו מנמק את הליכתו למצריים מסיבה אחרת – "ויאמר יעקב... עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות". כדאי לשים לב, שלעומת אברהם שירד ממצריים בגלל הרעב, יעקב יצא מהארץ פעמיים, ושניהם בשביל המשפחה והילדים. בפעם הראשונה הוא יוצא לחרן לשאת את נשיו ולהוליד את רוב ילדיו, ובשניה לפגוש את יוסף בנו.
נקודה זו מבטאת נקודה עמוקה מאוד בחיי יעקב. כשחז"ל מדברים על ההקרבה המיוחדת שהקריב כל אחד מהאבות בשביל ה', הרי אצל אברהם הם מציינים את העקדה והנסיונות, אצל יצחק שעקד עצמו לפני ה', ואצל יעקב שהיה לו צער גידול בנים.
עניינו המיוחד של יעקב בעולם הוא להוליד ולגדל את הבנים, ובכך להפוך את עם ישראל מיחיד לציבור. עד יעקב, בכל דור היה רק יהודי אחד – אברהם יצחק או יעקב, מיעקב ואילך יש יותר ממניין יהודים בעולם, והרי מניין הוא עדה בישראל, ועליו שורה השכינה. זו הסיבה שעם ישראל נקרא על שם יעקב – ישראל.
לכן, בזמן שיעקב חשב שיוסף מת, הוא אמר "ארד אל בני אבל שאולה", כדפרש"י – "גהינום. סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבני בחיי, מובטח אני שאיני רואה פני גהינום". ולהיפך, כשיעקב פוגש את יוסף, הוא אומר "אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי". וכמדרש המובא ברש"י, שכיוון שאף אחד מבני לא מת, אמות רק פעם אחת בעולם הזה ולא אמות לעולם הבא. כי שליחותו של יעקב בעולם היא להעמיד את הבנים, וכשתושלם שליחותו לא יראה פני גהינום. נמצא שיעקב יורד למצריים לוודא את השלמת שליחות חייו, "אלכה ואראנו בטרם אמות".
וזה השלב החיוני השני למי שרוצה לחיות חיים רוחניים תוך חיי המעשה. לא רק להיות אדם שורד רוחנית, שזכרונות העבר מחיים אותו, כי אם למצוא שליחות רוחנית לחיים. מי שבא לחיי המעשה מתוך תודעת שליחות רוחנית עתידית, הוא בוער תדיר בעבודת ה'. השליחות יכולה להיות הפצת תורה, עשיית חסד וכל איש ואישה לפי מה שמתאים להם.
הדמות השלישית – יהודה והאחים. כשהם מגיעים למצריים, מתרחש מהפך במציאות ישראל במצריים. בתחילה חיו יוסף ומשפחתו כבודדים במצריים. והמצרים יכלו לחשוב, שיוסף ומשפחתו הוא חלק מהם.
לכן, בתחילה גם פרעה מזמין את אביו ואחיו של יוסף שיצטרפו למצריים, וכפי שהוא אומר – "קחו את אביכם... ובואו אלי". אך יוסף קולט שכרגע מתרחש שינוי וצריכה להיווצר סביבה יהודית במצריים. הוא שולח את אחיו, המציגים עצמם כרועי צאן הפועלים בניגוד למצרים העובדים עבודה זרה לכבשים, ואז פרעה אומר ליוסף: "אביך ואחיך באו אליך", אליך ולא אלי, ליוסף ולא לפרעה.
לפיכך, "ואת יהודה שלח לפניו.... להורות לפניו גשנה", וכדמתרגם – ששלחו להקים שם בית מדרש. כשיהודה והאחים מגיעים, כל הסביבה משתנה. וזה העניין, לא רק לחיות בסביבה אחרת ולשרוד בה או אף להיות שליח בתוכה, אלא לעשות סביבה. להפוך את המקום והחיים למקום וחיים של תורה ורוחניות.
ויהי רצון, שנזכה תדיר לעלות בשלושת שלבי הסולם הללו, לצאת מכל המיצרים, ולהעלות את חיינו לחיים רוחניים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
