ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (לא, א). כתב רבינו האור החיים הק': "אומרו את 'כל' הדברים האלה" להעיר שהגם שהגיע יום פטירתו (של משה) וכו' אעפ"כ היה בו כח היכולת לדבר את כל הדברים עי"ש.
העירו האחרונים שדבריו המה דברי פלא, כי בפסוק כאן לא נאמר: "את 'כל' הדברים האלה", אלא רק "את הדברים האלה" וגו'.
הגה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל בספרו חיים ושלום (ריש פר' דברים) הביא בזה דברים נפלאים, מה ששמע בשם מקובלים; שמשמים הטעו את רבינו האוה"ח משום פשט מסוים שכתב בפר' דברים על משה רבינו ע"ה, אך דוחה דבריהם מכל וכל.
ונביא את דבריו בקצירת האומר:
האוה"ח הק' פירש בפסוק (א, א) אלה הדברים אשר דיבר משה וגו', וז"ל: אלה מיעט את הקודם, פירוש לפי שאמר אשר דיבר משה שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם - מוסר ממשה לעובר פי ה', וכו'.
וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה, כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר, לזה אמר "אלה הדברים" פי' אלה לבד הם הדברים אשר דיבר משה דברי עצמו אבל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה עכ"ל.
ובפשטות דבריו קשים להולמם, שהם כנגד דברי חז"ל מפורשים בסנהדרין (דף צט.) שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה "אלא משה מפי עצמו" - זהו כי דבר ה' בָּזָה עכ"ל הגמרא, ופשוט דכל התורה היינו גם ספר דברים בכלל, וא"כ איך אומר האוה"ח שספר דברים כן אמרו מפי עצמו.
ומבאר - הגה"ק ממונקאטש - שאין כוונת האור החיים שאמרם מפי עצמם ממש, אלא שכבר נצטוה עליהם ואמרם בעבר, ועכשיו חזר עליהן שנית מפי עצמו, יעו"ש באריכות.
ומסיים 'המנחת אלעזר' בדברי פלא, וז"ל: ושמעתי מפי זקן וחכם, שמקובל מפי צדיקים ז"ל כיון שנמצא זה הלשון (בפר' דברים) באוה"ח כנ"ל שיש לטעות בו ח"ו כנזכר, על כן טעות נזדקרה לפני הרה"ק האור החיים בספרו (פר' וילך) שפי' דהכי כתיב "וידבר את כל הדברים" ובאמת לא נמצא בתורה שם תיבת "כל" כנודע התמיה הזאת כבר, והיא מידה כנגד מידה בלשון הדברי"ם שדיבר משה עד כאן שמעתי".
ודוחה דבריהם ואומר: אמנם לפי מה אין צריך לזה, ובאמת אין כוונה זרה לטעות בדבר האוה"ח הק' כנ"ל, ולא הגיע לו עונש ח"ו בעד זה, ומה שנמצא (בדבריו) בפרשת וילך על לשון הכתוב "כל הדברים" כן כתבו התוס' בכמה דוכתי (ראה ב"ב קיג. תוד"ה תרוייהו וז"ל: פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים, וכן מצינו בשור שנגח וכו' יעו"ש), וכן במגילה (ג.) דרשינן "וילן יהושע בתוך העמק" וכהנה וכהנה אשר פסוק זה לא נמצא בלשון כזה, אלא דרבנן לא הוי בקיאי בקרא בעל פה בדקדוק הלשון, מרוב טירדת גירסייהו, על כן דרשו וכתבו לפעמים שלא בדיוק הלשון דכתיב בקרא כנודע. וכן קרה בפר' וילך להגה"ק ב' האור החיים והדברים עתיקים עכ"ל.
מ"מ אע"פ שטעו בדיוק הלשון, כמובן שלא טעו בפשט הפסוק, וכדוגמת כאן בפרשת וילך, דאע"פ שלא כתוב "כל" אמנם כוונת הכתוב ברור הוא שר"ל "כל" שהרי בסוף הפרשה (להלן ל) כתובות התיבות (וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת) "עד תומם" שביאורו כי דיבר את כל דברי השירה הזאת מתחילתם עד סופם, וכ"כ הג"ר משה חיים טריווקאס במח"ס נאד דמעות בקובץ תורה מציון – ירושלים (שנה ד' קונטרס א' סי' י ס"ק ד'), וגדולה מזו ר"ל שרבינו האור החיים הציג מילת "כל" בתור מבאר את הכתוב, כי כוונת הכתוב כי משה רבינו דיבר כל הדברים האלה ביום פטירתו, אבל חלילה לנו לדמות ח"ו כי יצא עתק מפיו להוסיף בתוה"ק הנזכרת וד"ל. עכ"ד ודפח"ח.
*
ובפרדס יוסף החדש כתב: וראה בקובץ אוהל מועד - קרקא תשרי תרנ"ט (עמ' 82) - הכותב: שמעתי מהרה"צ מו"ה ר' יוסף מאיר שליט"א מקהילת ספינקא (הוא אדמו"ר האמרי יוסף מספינקא זצ"ל) שאמר בשם הרה"צ רבן של כל ישראל מאפטא זצ"ל באור החיים פר' וילך וכו' דברי האוה"ח הללו שייכים לפר' האזינו פרק ל"ב פסוק מד-מה ויהיה הכל על נכון עכ"ל.
פניני אור
פנינים נפלאים מדברי רבינו בלשון קלה השוה לכל נפש.
לנצל את הזמנים הנעלים המיוחדים
וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם (ויקרא כג, כח)
מהו הביאור בטעם של האיסור מלאכה - כיון שהוא יום כיפורים, מה בכך שהוא יום כיפור מכל מקום אפשר לעשות מלאכה.
ומבאר רבינו אור החיים הק' שהוא נתינת טעם. כפי שהגמ' (סוטה דף מ) אומרת, שאין אומרים פסוקים כשהכהנים מברכים את העם, משום כלום יש עבד שמברכים אותו ואינו מאזין ע"כ. גם כאן כלום יתכן שיעשה מלאכה ביום של כפרה, היתכן שאדם נמצא בזמן שעיצומו של יום מכפר, והוא עסוק במלאכתו. וכל בר דעת מבין שאם בורא עולם נתן כח וסגולה ומעלה של כפרה ביום הזה, לא יתכן שהוא יעסוק במלאכתו. ויש להתייחס ליום הזה בקדושה ובטהרה ולא לעשות מלאכה.
יש ללמוד מזה שכאשר יש זמנים שהם מיוחדים הם מקודשים, יש להבין שאין לעסוק בזמן כזה בדברי חול והבל, ויש לנצל זמנים אלו בהתעלות ולעלות במעלות היראה והקדושה.
(אוצר הפרשה - פר' אחרי)
התפילה המיוחדת של רבינו ליום כיפור
בפרטים הפחות ידועים על רבנו ה'אור החיים' אפשר למנות את העובדה שדרכו של ה'אור החיים' היתה לחבר תפילות לזמנים מסוימים ולהזדמנויות שונות. על עובדה זו ניתן ללמוד מפיו של תלמידו של רבנו מרן החיד"א שכתב בספרו 'דבש לפי' (מערכת תי"ו אות מ"א) בזה הלשון: "וכד הוינא טליא ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח ן' עטר ז"ל שיסד קריאה נאמנה בכל ליל מוצאי שבת קודש מתחילת הלילה עד הבוקר וכו' והיה מיוסד הכל במספר במפקד שמות הקודש ותפילות שיסד הרב ז"ל".
על אף שבימינו אין ידוע איזה תפילות חיבר רבנו עם כל זאת השתמרה תפילה אחת שמיוחסת אליו, תפילה זו מובאת לראשונה במחזור ליום הכיפורים לפי מנהגי הספרדים שהודפס בשנת תקנ"ז, מחזור זה שנקרא בשם ספר 'עבודת מקדש' הודפס בדפוסו של החכם הרב אליעזר סעדון על פי הוראותיו של החיד"א ומובאת בו רק תפילת המוסף של יום הכיפורים.
מנהגם של קהילות הספרדים לומר סליחות לאחר סיום תפילת המוסף של יום הכיפורים, ובתוכם אומרים הם שבע פעמים 'א-ל מלא רחמים' וי"ג מידות.
וזו נוסח התפילה:
"יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹקֵינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ, לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ, זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם, כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ, וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ. הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' 'אָב הָרַחֲמָן' עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה, הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה".
הגר"ח פלאג"י נהג לאומרה קודם קדיש תתקבל של תפילת מוסף
גם הגר"ח פלאג"י, בספרו 'ימצא חיים' (סי' ג), מצטט תפילה זו, תוך שהוא מציין, שתפילה זו מהרב ח"ק (-חסידא קדישא) כמהר"ח ן עטר זלה"ה וזיע"א.
התפילה עצמה מובאת שם בשינויי לשון קלים, ולפי המובא שם אין לומר תפילה זו אלא לאחר שאומר הש"ץ את ה'ויעבור' האחרון. שנאמר לאחר תפילת המוסף של יום הכיפורים. הוראה זו תואמת למה שכותב הגר"ח פלאג"י עצמו בספרו 'מועד לכל חי' (סי' י"ט אות כ"ט): "והתפילה שסידר הרב כמוהר"ח ן' עטר ז"ל בעוד שאומר הש"ץ 'ויעבור' נדפסה במחזורים בסוף הספר וכו', ואני הצעיר נהגתי לאומרה בקול רם אחר סיום הסליחות דמוסף, קודם קדיש תתקבל".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
