ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- פתחי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
אמונה בתורה
בתורה אנו מוצאים כמה פעמים את הביטוי אמונה. נתייחס לשנים מהם בכדי לרדת לשורש הסוגיא בעז"ה. כאשר משה רבינו עליו השלום מגיע אל בני ישראל כתוב (שמות ד, ל-לא):
וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
לאחר קריעת ים סוף, הניסים הגדולים ומותם של המצרים הרודפים אחר בני ישראל אומרת התורה (שמות יד, ל-לא):
פתחי אמונה (39)
הרב אלישיב קפקה
4 - לאן שבים ולמה מתוודים?
5 - מה זה בכלל אמונה?
6 - רמב"ם וכוזרי
טען עוד
ולכאורה, אם כבר האמינו במצרים, מה התחדש על הים? אלא נראה שהדבר מבטא מדרגות אמונה שונות, זו למעלה מזו. אם כך הם פני הדברים, צריך לבאר כיצד בידיעות, או ברגשות יתכנו רמות שונות משמעותיות כל כך עד כדי שהתורה תציין זאת. לשם כך נצטרך להגדיר מה כלול במושג 'אמונה'?
אמונה היא ידיעה
יש גישות המסבירות את האמונה כידיעה וודאית. אם אמונה היא ידיעה מה יש לדעת עוד? לשיטה זו, תמיד יתכנו בירורים שכליים משכנעים יותר, ומאמתים יותר את אמונתנו. כמו כן, בדברי הרמב"ם רואים שעיקר העמל המחשבתי ברמה גבוהה היא יכולת ההפשטה. ככל שאנו מפשיטים יותר את תפיסתנו, ומבינים שהבורא יתברך הוא גבוה מעל גבוה ואין לנו יכולת תפיסה בו, כך אמונתנו זכה ומחזקה יותר.
אמונה כחיים
גישה שניה מבארת שעל אף שנכון הדבר שצריך להגיע לבירורים בהירים, אין זה עיקרה של האמונה. הדגש מופנה להבנת עניינה של האמונה שהיא עצם החיים. הרצי"ה (שיחות הרצי"ה בראשית, עמוד 20) היה מביא שני פסוקים המבטאים את היחס בין ידיעות לחיים. ביחס לחכמה נאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב) ואילו ביחס לאמונה נאמר "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד). החכמה נותנת חיים אך היא עצמה אינה החיים. אך האמונה היא החיים בעצמם. ואמירה זו מצריכה בירור נוסף והוא עצם היחס שלנו אל האלוקות.
עצם והתגלות
כל דבר במציאות ניכר מצד עצם מציאותו ומצד ההתגלות שלו אלינו. לדוגמא – מעשה של אדם אחד הוא עובדה קיימת, אך המשמעות שלו לסובביו משתנה בין המקבלים, לאחד הוא חיובי ולשני הוא אסון. כמו כן, בחפצים, עצם המציאות של הדבר הוא דבר המורגש ומובן אך כל יחסנו אליו הוא מצד מה שאנו מסוגלים להכיל בתוכנו.
מאחורי כל הגילויים השונים עומדת נקודת הקיום העצמית של הדבר, שאנו מודעים אליה אך לא מסוגלים להתרכז בה בפני עצמה, היא נעלמת מאיתנו בלתי נתפשת בעין ואף במחשבה קשה להקיפה. נקודת הקיום הבלתי נתפשת היא החיות האלוקית שיש בכל הבריאה.
ישנם דוגמאות לזה בעולם החול. המדע גילה שבעצם החומר שאנו רואים בעין אינו דומה כלל למה שהוא באמת, הקשה אינו קשה כי אם מלא ריק ואלקטרונים הסובבים במהירות. אין אדם שיכול לחיות בתודעה שהוא כלום והוא מתהלך על כלום ובעצם הכל בלתי קיים..
דהיינו, ה' ברא את עולמו באופן שנפנה אליו דרך הגילויים, דרך הבריאה ועם זאת לזכור שהוא בעצמו רם על כל רמים ומעל לכל תפיסה, לפני העולם ואחריו.
האמונה כקשר עם הבורא
כלומר, בכל יצור בבריאה יש נקודת חיות הנקראת אמונה, אמנם, אצל רשעים את אותו קשר של חיות אלוקית מנצלים לרעה ועל כך יענשו, ואילו הצדיקים חיים את הקשר והדבקות האלוקית בכל רגע וכפי מעלם זה.
רעיון זה הסביר הרב זצ"ל בשיעור על הכוזרי (מאמרי ראיה עמ' 487):
נקודת האמונה היא יחס האדם להאין סוף ברוך הוא, וכל העולמים מתרכזים בנקודה אין סופית זו.
כלומר, מהות האמונה היא הקשר הנפשי-טבעי-נשמתי של הנברא אל בוראו. והמציאות כולה היא התגלות וביטוי של שייכות עמוקה זו. ומכאן נחזור לפסוקים המובאים בתחילה. הפסוקים מדברים על שני תהליכי הפנמת אמונה, הם מבטאים רמות שונות של אמונה היינו עומק הבנה ותפיסה והשפעה על החיים כולם. זוהי מצוות האמונה – לדעת את ה', לחיות זאת בכמה שיותר רבדי חיים. וכך ממשיך הרב זצ"ל:
ועל כן כח האמונה הצפון בעולם הוא יסוד קיומו של עולם, וכל התורות והלמודים באים רק להרחיב את האמונה במחשבה ובמעשה "אמונה זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע". מהות הידיעה הוא להכיר את האוצר הצפון בים האמונה.
וכך חשבתי לבאר שה'ב' של באמונתו היא ה'בתוך' – באמונה עצמה חיים, בתוך האמונה, בתוך הקשר עם ה', שם נמצא מרחב החיים שלנו. נראה לי שהנביא מדבר דווקא על 'צדיק' משום שלא כל אחד חי בתודעת קשר אל ה' כל ימיו, לעומת הצדיק הרואה את כל חייו כדבוקים בה', ולכן בתוך הקשר הכללי הזה של הבריאה אל מקורה – שם הוא חי.
מעלתו של עם ישראל
ואמנם, כשם שקיימות מדרגות שונות בתוך עם ישראל, כך הן קיימות בין האומות. אצל האומות אין זכירה לאומית חיה של הבורא ומעורבותו בחיי החברה. ואילו יחודו של עם ישראל ביכולת הרוחנית הגבוהה שלו לחיות באטמוספרה שזוכרת את ה' כל הזמן וזה מתבטא אפילו ברמות לאומיות. וכדברי הרב צבי יהודה זצ"ל (לנתיבות ישראל, מאמר 'התרבות הישראלית'):
ועל אחת כמה וכמה בישראל שהרי בזה הוא עיקר מהותה המיוחדת ומובדלת של תרבות ישראל עם תורת האחדות שלה בזכירת תמיד של התכן הפנימי האחד הכללי האלהי אשר להויה כולה הממלא וכולל את כולה עם כל פרטי החילוקים והמעקשים החליפות והתמורות שבה שכולם מובלעים בכלליותו ומגלים את עומק רוממותו ובשימת דרכי החיים כולם וארחותיהם על פיהו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.










