ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
המושג סעודת מצווה הוא סטארט-אפ יהודי שתפס חזק. במבט ראשון נדמה שאכילה, על החומרנות המתלווה אליה, היא מנוגדת לכל הקדושה שאירועים אלה אמורים לבטא. אחד מהאירועים הסובבים סביב האוכל הוא חג ט"ו בשבט שמציין את החודש. על אף שעיקר משמעות תיארוכו של חמישה עשר בשבט כראש השנה לאילנות הוא הלכתי, התגבש סביבו במהלך הדורות צביון חגיגי: בט"ו בשבט אין אומרים תחנון, לובשים בו בגדי חג ונוהגים בו מנהגים שונים שהמרכזי בהם הוא אכילת פירות אילן.
המפגש הראשוני שלנו בתורה עם אכילה בכלל, ועם אכילת פירות (ששימשו בעולם העתיק כממתק האולטימטיבי) בפרט – איננו חיובי. חטא אדם הראשון, שורש החטאים כולם, היה מלווה באכילת פרי: "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים... ותיקח מפריו ותאכל". מהו, אם כן, מקומה של אכילה בכלל ומנהג אכילת פירות בט"ו בשבט בפרט?
כדי לרדת לעומקם של הדברים יש להתבונן במושג אכילה. בניגוד לצרכים אחרים, אשר האדם לעיתים נזקק להם אך אינו מתאווה להם, כדוגמת הגנה מקור או הצורך בהתניידות - מתייחדת האכילה בכך שמתלווה אליה תחושת תאווה. כלומר, האדם מקבל סיפוק נפשי תוך כדי אכילה, דבר המלמדנו כי שורש תאוות האכילה הוא במישור הרוחני. הגמרא בברכות, כדוגמה, מאירה את עינינו בעובדה כי בניגוד ליונקים בעולם החי המקבלים את מזונם מאיברים תחתונים, ללא מפגש אינטימי עם מיניקתם, סיבבה ההשגחה האלוקית כי המפגש הראשוני של התינוק האנושי עם האכילה יהיה בליווי מובנה של חום ואהבה פנים אל פנים עם אמו - עדות למימד הפנימי העומד ביסוד התהליך. האכילה אינה רק צורך גופני-טכני, יש באכילה גם מרכיב שמעניק לנו רגיעה נפשית, נוחם ותחושה ביתית.
כאשר מנתקים את תאוות האכילה משורשה ומותירים אותה לצד הגופני לבדו, מופיע החיסרון - "ובטן רשעים תחסר" (משלי), אולם כאשר נעשית האכילה בברכה ובכוונה הראויה הרי "צדיק אוכל לשובע נפשו" (שם) ו"יוסיף קרבה אל האלוק" כדברי רבי יהודה הלוי בכוזרי. לזיקה שבין מעשה האכילה למישור הנפשי שבה ישנם ביטויים נוספים: ביום השבת, אשר בו דווקא עקב התגדלות הצדדים הנשמתיים גדלים אף הצרכים הגופניים אנו מצווים להרבות בבשר ודגים, בדימויים הנבואיים הרבים מעולם האכילה להמשׂגת עונג רוחני, כדוגמת "מתוקים מדבש ונופת צופים", ואף בהבנה הפסיכולוגית כיום, המבחינה בקשר הקיים בין סוגי מאכלים שונים למצבים נפשיים.
תיקון האכילה
על פי תורת הסוד, חודש שבט הוא החודש שבו מתוקנת תאוות האכילה. בחודש שבט אנו אוכלים את פירות ט"ו בשבט: בט"ו בשבט מתנוצצת הקדושה שבאכילה, טעם אכילת פרותיה של ארץ ישראל - "טעמו וראו כי טוב ה'". בייחוד בפירות, שהם תוצר תהליך היניקה מלשדו הפנימי של העץ, מופיעים ביתר שאת מזונותיה הנפשיים של ארץ ישראל, כדבריו היסודיים של הב"ח: "קדושת הארץ הנשפעת בה - מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת, גם בפרותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה', כי באכילת פרותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה".
יתר על כן, בחודש שבט אנו לומדים דבר נוסף. עם כל ההתלהבות מהפריחה של הטבע, כשמסתכלים על פני הקרקע בחודש שבט עדיין לא רואים שינוי: אין פריחה, האדמה בוצית, העצים עדיין בשלכת, קשה מאוד להאמין שמתוך העולם האפרורי הזה יגיע האביב. אף על פי כן, חכמים מקשיבים למשהו פנימי שמתרקם מתחת לפני השטח. הם מסבירים שחודש שבט נקבע כראש השנה לאילנות, כי בחודש זה "עלה השרף באילנות" (רש"י, מסכת ראש השנה). כלומר, אף שעל פני השטח לא נראה כל שינוי, ישנו מהפך עצום שמתרחש ברובד הפנימי. השרף, נוזל החיים של האילן, תוסס מתחת לפני השטח, תסיסה שמביאה בסופו של דבר לפריחה שתתגלה באביביות של חודש ניסן.
הרעיון הזה תקף גם לתהליכים אישיים וחברתיים. תהליכים גדולים מטבעם קורים בסתר, אבל הם נותנים את פירותיהם הוודאיים בסופו של דבר. בניגוד לשלכת ולאפרוריות הרוחנית הנראית כלפי חוץ, מסתבר שבכל אחד מאיתנו ישנו שרף (אחד מהכינויים בתנ"ך למלאך), נוזל חיים של אמונה שתוסס מבפנים, צריך רק קשב וסבלנות עד שיגיע הלבלוב בפועל.
ט"ו בשבט הוא החג למי שאינם מתייאשים כשהם רואים עצים ערומים בשלכת, למי שמחייכים גם שהכול נראה תקוע בבוץ, למי שמאמינים בטוב ובאמת, למי שמאמינים שיש תקווה, למי שמוכנים לרוץ למרחקים ארוכים, למי שלא פיתחו התמכרות לפירות אלא מתמקדים בתהליך, למי שמאמינים באלוקים וזורעים.
אם מנהג ההקשבה לטבע ואכילת פירות ט"ו בשבט היה תקף בכל דור, הרי בדורנו, דור התחייה, על אחת כמה וכמה. כך כותב הרב קוק בפסקה האחרונה בספר אורות: "מצווה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה של ארץ ישראל. למען תשבעו וינקתם משוד תנחומיה, למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה. וצריכים להודיע לכל העולם כולו, לעלובי הגלות האפלה, כי הצינור של החיים המלאים שפע אור ונעימות קדושה של ארץ חמדתו החל להיפתח, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. ארץ נעימה דורשת היא את בניה, פושטת היא את זרועותיה אליהם באהבה, על כל פשעים היא מכסה באהבתה, שובו שובו, בנים גולים, בנים נדחים, לחיק אמכם, שובו וזכרו אל חיים מחוללכם, זכרו נעימות מתיקות עוז אהבתו, אשר בבית אמנו וחדר הורתנו, הנה הוא מייחל לגלותה לנו. ואם ראשית הגילוי רק קווי אור דקים אנו רואים, במהרה תפרוץ האורה, מלוא רוחב ארצנו עמנו א-ל". במהרה בימינו. אמן.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
