ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל
המקור לכך שיש דרשנים שפותחים את השיחה בבדיחה הוא בגמרא במסכת שבת. הגמרא בדף ל' אומרת שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות וכו', אלא מתוך שמחה של מצוה". רב יהודה מוסיף שהדבר נכון לא רק להשראת שכינה, אלא גם לדבר הלכה, לשיעור. מסביר רש"י שהכוונה היא שיש לפתוח במילתא דבדיחותא בהתחלה. הגמרא בהמשך מספרת גם על רבה שלפני שפתח את השיעור היה מתחיל במשהו מצחיק ואחר כך היה יושב באימה ואומר את השיעור.
הגמרא שם מקשה על כך מדברי רב גידל בשם רב, שאומר בדיוק להיפך. רב גידל אמר בשם רב שכל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר, כלומר מרירות מחמת אימה (רש"י) – תיכווינה. הדבר נלמד מהפסוק בשיר השירים: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר". הגמרא דורשת שיש לקרוא את הפסוק עם המילה "ששונים", כלומר לומדים, במקום שושנים ו"מר עובר" במקום מור עובר, כלומר שפתותיהם של הלומדים צריכות לנטוף מרירות מחמת האימה של הלימוד.
מתרצת הגמרא שני תירוצים. התירוץ הראשון – שכאן ברב וכאן בתלמיד. כלומר, הרב צריך להיות שמח בלימוד, אבל התלמיד צריך לשבת במרירות ומתוך אימה כלפי רבו. בתירוץ השני אומרת הגמרא שבכל מקרה מדובר ברב, אלא שכאן מדובר בתחילת השיעור וכאן בהמשך השיעור. בתחילת השיעור צריך מילתא דבדיחותא, אבל ההמשך צריך להיות רציני ובכובד ראש.
הרב קוק ב"עין אי"ה" (אות ק"א) מבאר את הדברים. האלוקים עשה את האדם ישר. מטבע בריאתנו אנו מתאימים ומותאמים אל לימוד התורה. הטבעיות שלנו היא לרצות אותה ואת מצוותיה. היות ובאופן טבעי נבראנו מתאימים אל התורה, ממילא כל מפגש עם התורה היה צריך להיות משמח ומענג. זה היה צריך להיות דבר שמשתוקקים אליו ורוצים אותו תמיד. אבל המפגש שלנו היום עם התורה, הוא לא מפגש כפי שנבראנו במקור. עוונותינו ועוונות אבותינו קלקלו את השורה. יש בנו טבע גס ועכור, המחפש את הנאות החיים, אנו חומדים לעצמנו דברים חומריים והפוכים אל הקודש והרוחניות שבתורה. כאשר טבע כזה נפגש עם הרוחניות והקדושה של התורה, לא רק שאין שעשוע והנאה במפגש, אלא יש אפילו מועקה וקושי להתמלא מדברי התורה.
אבל כל זאת רק בהתחלה. התחלה יכולה להיות התחלת הדרך בלימוד והיא יכולה להיות גם בכל שלב לאחר התקדמותנו, כאשר נסוגונו מעט לאחור, כאשר עזבנו אותה ליום או יומיים, כאשר הפסקנו את עבודת ה' והתפנינו שוב להנאות החיים שלנו. כאשר נבוא אל עומקה של התורה מתוך עמל ויגיעה, אנו נתקדש יותר בקדושתה של התורה ונתמלא יותר ברוחניות. אז נסלק את הלכלוכים המכסים על נפשנו, ונחזיר אותה כל פעם מעט יותר אל טהרתה וקדושתה המקורית והטבעית. אז ישוב גם הטבע המקורי של ההתענגות על דברי ה'. בהתחלה יש צורך בעמל, יש צורך בלימוד מתוך התמדה וקושי, גם אם הדברים אינם נעימים ומשמחים, גם אם אין כח וחשק. לאט לאט תזדכך הנפש והעונג והחשק בלימוד ובקיום המצוות יבואו.
לכן עושה הגמרא את החלוקה בין הרב לבין התלמיד. הרב שכבר נמצא במדרגה אחרת בלימוד התורה שלו – הוא כבר מתענג בה ונהנה ממנה, אך התלמיד שעדיין במדרגה שהוא יושב לפני רבו ולומד, נמצא בתחילת דרכו ולכן שפתותיו צריכות להיות נוטפות מר. הוא לא צריך לחפש את העונג ואת השמחה שבלימוד, כי באופן זה הוא לא יצליח לקנות את התורה.
רש"י אומר על הפסוק בפרשה "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" (שמות י"ט, ה'): "ועתה – אם עתה תקבלו עליכם יערב עליכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות". כך גם מבאר בעל האור החיים הקדוש את כפילות הלשון "שמוע תשמעו" – "כי אם יתחיל לשמוע התורה, משם ואילך הוא יתאוה לשמוע עוד, והוא אומרו אם שמוע עתה אני מבטיחכם כי תשמעו מעצמכם כשתטעמו טעמה, כאומרו: "טעמו וראו כי טוב ה'"".
הרב קוק מבאר שם שיש החושבים שלתלמידים הצעירים צריך להקנות את התורה בדרך של שעשועים. רק משחקים, חידונים, דפי עבודה צבעוניים וקלים, לקט של סוגיות מושכות ומעניינות וכדו'. אולם דבר זה לא יצליח. אם האדם מחפש ללמוד כאשר המטרה שלו היא להתענג מהלימוד – הוא מתמקד בצד החיצוני של התורה, ובסופו של דבר הוא לא יצליח ללמוד ולקנות שום דבר. נצרך עמל גדול בשביל להתחיל ללמוד וזה לא יתאים לרצון שלו לשמוח. לכן השושנים שבפסוק הפכו ל"ששונים" והמור שהוא בושם הפך למר. אותה מתיקות ויופי שקיימים בתורה, יהפכו לו לרועץ ולדבר לא טוב.
אם כך, האם יש צורך לא לשמוח? לא לעשות סעודות? לא לשמוע מוזיקה? הגמרא בתחילתה דרשה שהשכינה שורה מתוך שמחה מתוך הפסוק במלכים המספר על אלישע שבאו אליו יהושפט מלך יהודה יחד עם יהורם מלך ישראל ועם מלך אדום, כדי לדעת מה יהיה במלחמה מול מואב. אלישע ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו השכינה ויוכל להתנבא. רבנו בחיי מסביר שזה היה גם עניינה של הסעודה של יתרו ומשה המוזכרת בתחילת פרשתנו. הוא כותב שעניינה של הסעודה עם אהרן וכל שבעים הזקנים היה כדי שתחול השמחה בנפש האוכל ותשרה עליו רוח הקודש, לפי שכוחות הנפש נקשרים בכוחות הגוף, וזו גם היתה הסיבה שיצחק ביקש מטעמים מעשיו לפני שיברך אותו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
