ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מלכה בת ר' שמואל לייב
"וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה':"
מודגש כאן שהקשר המיוחד שיש לקב"ה עם אברהם הוא משום שאברהם יחנך את צאצאיו ואת הנלווים אליהם לשמור את דרך ה' לעשות 'צדקה' ו'משפט'. קשר זה מובן יותר לאור האמור בנבואת ישעיה (לב,א): "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ:". כתוב זה שבישעיה מזכיר 'צדק' ו'משפט' שהוזכרו גם כאן אצל אברהם, והמפרשים מסבירים שם שישעיהו מנבא שהתשועה תגיע לישראל בימי המלך חזקיהו והשרים שלו, משום שהם יעשו צדק ומשפט, ולמי שעושים מעשים אלו מגיע לקבל תשועה. ניתן לומר שזו גם משמעות הכתוב כאן, שהקב"ה מגלה שלאברהם יש זכות שמחמתה הוא ראוי לקבל ישועה עבורו או עבור אנשים אחרים שהוא מתפלל עליהם. וזכות זו היא הידיעה שאברהם יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט.
נראה שהבנה שכזו מרומזת גם במדרש. בסיום הודעת הענין לאברהם נאמר "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'", ובמדרש (שמות רבה מא,ד) מובא: "אמר ר' סימון... לא היה צריך לומר אלא 'וה' עודנו עומד לפני אברהם', אלא תקון סופרים הוא". כלומר, הקב"ה גילה לאברהם שהוא מחשיב אותו מאוד משום שהוא יחנך את העם שיצא מצאצאיו לעשות צדקה ומשפט, ומחמת חשיבות זו כביכול הקב"ה 'עמד' והמתין שאברהם יתפלל אליו שירחם על אנשי סדום.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
16 - המשוררים של יהושפט
17 - תפילת העמידה של אברהם
18 - המנחה של יעקב לעשיו
טען עוד
לאחר מכן נאמר (בראשית יח, כג-לג):
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים ... שְׁלֹשִׁים ... עֶשְׂרִים ... וַיֹּאמֶר... לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה : וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:"
אברהם התפלל מתחילה שבזכות חמישים צדיקים יינצל המקום מעונש. ובהמשך הוא התפלל עבור זכות של ארבעים, שלושים, עשרים וכן אפילו עשרה. בדרך כלל בכל תפילה נוספת הקטין אברהם בעשרה את מספר הצדיקים שהוא התפלל בעבורם. אך בתפילה השניה שלו הוא הקטין את מספר הצדיקים בחמישה והזכיר אותם בצורה יוצאת דופן: "אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר". לכאורה ראוי היה שאברהם יזכיר אותם במדוייק "ארבעים וחמישה" כפי שהקב"ה ענה לו: "לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה". מדוע אברהם נקט בסגנון תפילה המרמז לכך באומרו: "הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה..."?
חמש כסמל לתשובה.
הסגנון שאברהם נקט בו מדגיש את המספר "חמשה", ונראה שאברהם בחר בו משום שהדגשת המספר 'חמש' מועילה להצלחת מהלכים של תשובה ושל קבלת תפילות. ולכן גם פתח אברהם מתחילה בבקשה עבור "חמישים" צדיקים. קשר בין המספר 'חמש' לבין תשובה מצאנו אצל יוסף, וכפי שיבואר להלן.
אחיו של יוסף חטאו כאשר מכרו אותו לעבד, ויוסף תיכנן עבורם מהלך של תשובה. יוסף ביים נסיון שלו לקחת לעבד את האח בנימין בן רחל, ובכך הוא רצה לבחון האם ישובו האחים בתשובה וישתדלו להציל את בנימין, או שמא יניחו לו להישאר במצרים כעבד, כפי שעשו בעבר ליוסף.
יוסף הכריח את האחים לרדת בשנית למצרים יחד עם בנימין, והזמין את האחים לסעוד עמו בביתו, וחילק להם מנות, ומסופר (בראשית מג,לד): "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת". יוסף הגדיל את המנה של בנימין מהמנות של כולם פי חמש, ובכך הוא פעל באופן סגולי להצלחת מהלך של תשובה שתיעשה באמצעות בנימין.
ואכן האחים חזרו בתשובה, כאשר לבסוף נמצא הגביע של יוסף באמתחת בנימין, והממונה על בית יוסף אמר לאחים שהוא לוקח את בנימין לעבד, ומבחינתו שאר האחים הם "נקיים" ויכולים לשוב לביתם בארץ כנען. האחים סירבו לחזור וקרעו את בגדיהם וחזרו לעיר, ויהודה הציע ליוסף שהוא יישאר עבד במצרים במקום בנימין. לאחר שהאחים חזרו בתשובה יוסף נתגלה אליהם, ונתן להם מתנות בדרכם חזרה לארץ כנען, ומסופר (בראשית מה,כב): "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת". יוסף נתן לבנימין מספר חליפות הגדול פי 'חמש' ממספר החליפות שנתן לשאר האחים כדי לסמל באופן סגולי שהאחים עשו תשובה באמצעות בנימין.
ובהמשך כאשר האחים יורדים למצרים ויוסף מארגן מהם משלחת שתבוא לדבר עם פרעה מסופר (בראשית מז,ב): "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה". יוסף בחר דווקא 'חמישה' אחים, כדי לסמן באופן סגולי באמצעות המספר 'חמש' שמבחינתו האחים השלימו את תהליך התשובה שהוא תיכנן עבורם.
הֵ"א לָכֶם זֶרַע
לאחר מכן מסופר שיוסף קנה את המצרים ואת אדמתם לפרעה (בראשית מז, יז-כד):
"...וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא: וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית... וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה..."
מהמסופר שם משמע שלאחר שתי שנות רעב יוסף נתן למצרים זרע לזרוע באדמה, והדבר תמוה שהרי יוסף אמר לפני כן שיהיו שבע שנות רעב, וגם בחלוף שתי השנים הראשונות של הרעב יהיו "עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (בראשית מה, ו). ומדוע לבזבז את הזרעים ולהרקיבם באדמה במקום לנצל אותם למאכל. אמנם גם כאן יוסף מגדיש את המספר 'חמש' והוא קובע שהמצרים צריכים לתת "חמישית" מהתבואות לפרעה, וכמו כן יוסף אינו אומר למצרים 'קחו זרע' אלא "הֵא לָכֶם זֶרַע", יוסף משתמש במילה "הֵא" שמשמשת גם במשמעות של האות החמישית באותיות האלף-בית. באמצעות השימוש במספר 'חמש' ובאמצעות השימוש באות "הֵא" יוסף מצליח להפוך את הגזירה, ובמקום חמש שנים נוספות שהיו אמורות להיות ללא זרע וקציר, תהפוכנה חמש השנים הבאות, לשנים שיהיה בהן זרע וקציר.
תפילת העמידה של בני אברהם
ב'תפילת העמידה' אנו משתדלים להמשיך בדרכו של אברהם אבינו, שנאמר עליו "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'", ואנו משתדלים להפוך גזירות לא-טובות לגזירות טובות. כבר בתחילת תפילת העמידה אנו מזכירים את אברהם וחותמים את הברכה הראשונה במילים: "ברוך אתה ה' מגן אברהם". ונראה שגם בהמשך 'תפילה העמידה' חז"ל תיקנו את נוסח התפילה תוך שימוש בשני הדברים שראינו שמוזכרים בפרשיית תפילת העמידה של אברהם אבינו. בפרשייה זו מרומז שיש לאברהם קשר מיוחד עם הקב"ה משום שהוא יצווה את בניו "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ומודגש שם המספר 'חמש' שכפי שראינו הוא מרמז למהלכים של תשובה.
לפיכך הברכה החמישית היא ברכת התשובה, והיא פותחת באות ה"א במילים "השיבנו אבינו לתורתך". ובדומה הברכה האחת עשרה מדגישה את החשיבות של " צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" והיא חותמת במילים "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ואף היא מדגישה את האות ה"א והתשובה ופותחת במילים "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה", ואנו מתפללים בה שיהיו לעם ישראל שופטים ויועצים שידריכו אותם בדרך הנכונה. שהרי כפי שהתבאר לעיל הקשר המיוחד שיש לאברהם ולבניו עם הקב"ה שמחמתו הקב"ה מבטל עבורם את הגזירות הוא משום אותם שופטים ויועצים שמדריכים אותו בדרך הצדקה והמשפט, כאמור שם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
