ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
השתלשלות ההלכה:
1. במשנה בפסחים, דף לה, א נאמר:
אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח:
בחיטין, בשעורין, בכוסמין, ובשיפון ובשיבולת שועל.
הגמרא שם, מדייקת מהמשנה, שבאורז ודוחן אין אדם יוצא ידי חובתו.
הסיבה: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה.
יצאו אלו, שאין באין לידי חימוץ.
2 . הטור או"ח סימן תנ"ג כותב, כמסקנת הגמרא, שאין יוצאין ידי חובה באורז ודוחן, וגם אינם באים לידי חימוץ, ומותר לעשות מהם תבשיל, וכן בכל מיני קטניות.
ומוסיף הטור וכותב:
הב"י, ד"ה ובהגהות מימוניות (לא נמצא בהגה"מ שלפנינו, אלא בדפוס קודם), בשם הסמ"ק מביא מספר נימוקים למנהג לאסור:
אין לאסור משום חשש חימוץ, מפני שבגמרא מפורש שאינם מחמיצים.
"דגן מעשה קדירה, וקטניות מעשה קדירה", שמא אם נתיר מעשה קדירה מקטניות, יבואו להתיר גם מחיטה וכד'.
יש מקומות שעושים פת מקטניות, ואתי לאיחלופי בדיסא שהיא מעשה קדירה.
וגם פעמים תבואה מעורבת בהם, ואי אפשר לבררו יפה.
מפורש בטור ובב"י שהמנהג שלא לאכול קטניות הוא בתבשיל של קטניות, שכן הגזירה היא על "מעשה קדירה", שהוא תבשיל, וכן על "פת קיטנית", שהיא מתערובת של קמח קטניות ומים, בנימוק, שמא יבוא להשתמש גם בתבשיל או פת חטה.
החשש הנוסף הנזכר בטור ובב"י הוא, מתערובת של גרעיני חטה, שאם יבשל את הקטניות, יחמיצו גרעיני החטה.
בדרכי משה (אות ב') כותב: ואנו, בני האשכנזים נהגו להחמיר. הוא מרחיב במנהג, אך אינו מביא טעם לאיסור.
המהרי"ל (הלכות פסח בפרק "הלכות מאכלות אסורות בפסח" פיסקא ט"ז) כותב:
קטניות, כל מיניהם, אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח.
וכן כותב בשו"ת תרומת הדשן, סימן קי"ג: תבואה של מיני קטניות, שאינה מחמשת המינים, שנפל עליה מים, וקרוב לודאי שנתחמצה וכו'.
מדברי הפוסקים עולה בבירור, שהחשש הוא רק בקטניות הבאות במגע עם מים, או מבושלות.
3 . בזמנו, התיר מרן הרב קוק זצ"ל שימוש בשמן שומשומין, שמן קטניות, שע"פ בדיקה, כל תהליך הייצור נעשה ללא מים. אדרבא, כל לחות, היתה גורמת להפסקת פעולת המכונה להוצאת השמן.
למרות שהשומשום הוא קטניות, מאחר והתהליך היה ביבש בלבד, לכן השמן שיוצר, מותר לשימוש בפסח, גם לאשכנזים.
חידוש של מרן הרב זצ"ל היה, שמותר לערב שמן זה במים, בבישול, מפני שהמנהג לאסור קטניות בתבשיל, אינו אלא בקטניות עצמן, לא בשמן היוצא מהם.
ברור א"כ, שכל מנהג איסור הקטניות הוא, בעירובן במים או בתבשיל.
4. חטה קלויה
בסוף סימן תע'ב כותבים הטור והשו"ע (ע"פ פסחים קח,ב): מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים בליל הסדר, כדי שיראו שינוי וישאלו.
"קליות" היא חיטה קלויה.
משמע משהגמרא והפוסקים, לא חששו לחלק חטה קלויה לתינוקות. ואע"פ שיש חשש שמא ירטיבו את החטה, אין בכך בעיה, מפני שלאחר הקליה, שוב אין החטה מחמיצה.
וכך מפורש בסימן תס"ג, ג, שכרמל, חטה רכה, יש חשש "שמא לא נקלה כראוי באוּר".
אבל אם נקלה כראוי, כמו מצה אפויה, שטחנו אותה, מותר לבשלה.
5. פריכיות אורז המיוצרות במפעל B&D (בטר אנד דיפרנט), הממוקם באזור התעשיה מעלה אדומים.
ביקרתי במפעל, וצפיתי בכל תהליך ייצור הפריכיות. כמובן שהם מיוצרות בקו ייצור "כשר לפסח", והדבר מצויין ע"ג האריזה, "כשר לפסח" לאוכלי קטניות.
בתהליך הייצור, מרגע שגרעיני האורז יוצאים משקי האורז, ועד להיותם פריכיות אין כל מגע עם מים.
האורז עובר ניפוי ועוד.
לעיתים (לא תמיד), כדי לשפר את התהליך, מבוצע זילוף קל על גבי האורז.
אולם, גם לאחר תהליך הזילוף, האורז נשאר יבש, ובמגע יד אין כל תחושה של רטיבות או רכות.
מיד אחר מכן, הוא עובר אל קו הייצור, ויוצא כפריכיות.
אם בוחנים את החששות של הפוסקים האשכנזים, אחת לאחת, נמצא, שאין כל חשש בתהליך זה, וגם האוסרים, לא אסרו אורז כזה.
כאמור, החששות הן:
לא יבשל, שמא יבוא לבשל חיטה - בתהליך זה אין כל "בישול", יש רק קליה בחום.
לא יאפה פת, כאשר קמח הקטניות מעורב במים, וממנו עושים "פת", שמא יערב חטה במים. חשש זה אינו קיים, שהרי אף אם יקח חטה, ויעביר אותה תהליך כזה, יגיע המוצר להיות "קליות", שמותרים בפסח.
חשש תערובת חטה באורז - גם אם הברירה לא היתה שלימה, ונתערבה חטה באורז, הרי החטה נקלית עם האורז, והיא מותרת.
המסקנה מכל האמור:
פריכיות אורז, המיוצרות לקראת הפסח במפעל B&D (בטר אנד דיפרנט) אשר במעלה אדומים, ומצויין עליהם "כשר לפסח", פריכיות אלו מותרות באכילה גם לאשכנזים!
יאכלו ענוים וישבעו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
