ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'.
המדרש (מכילתא בא, פרשה ז', אות מ"ד) מתאר כי החיפזון של יציאת מצרים הקיף את כלל הגורמים השייכים בהתרחשות זו; המצרים שהזדרזו לגרש את ישראל, עם ישראל שהזדרז לצאת והקב"ה שהזדרז להוציא את ישראל:
רבי יהושע אומר: ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון מצרים? כשהוא אומר "כי גורשו ממצרים", הרי חפזון מצרים אמור...
אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: זה חפזון שכינה, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שיר השירים ב', ח).
מהי, אם כן, משמעות החפזון? מדוע דווקא הוא מודגש כמאפיין מרכזי ביציאת מצרים?
השאלה מתחדדת לאור הפסוק המפתיע בספר דברים (ט"ז, ג):
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
בפסוק קצר בספר דברים, בוחרת התורה להדגיש דווקא את החפזון, כמאפיין של חג הפסח והחיוב לאכול מצה. המהר"ל[1] ובעקבותיו הרב קוק[2] כתבו כי החיפזון מבטא עיקרון בסיסי בגאולת ישראל:
שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת ממצרים, כי מה שהיו יוצאים בחפזון בלי המשך זמן, מורה שיצאו במדריגה ובמעלה עליונה, והפעל שבא משם נעשה בלי זמן, לא כמו דברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע ולכך היה בחפזון בלי זמן.
החיפזון מבטא דבר שאיננו מתרחש בתהליך איטי והדרגתי. התהליך מסמל את הטבע, אך חיפזון מסמל את מה שמעבר לטבע. על כן, יציאת מצרים, שהיתה תהליך אלהי ועל-טבעי, נעשתה בחיפזון; בעקבות כך הקב"ה מדלג ופוסח על הבתים ולכן גם הכנת המצה נעשית בחיפזון. הרמב"ם[3] מסביר כי גם דיני קרבן הפסח - לאכול צלי ולא לשבור עצם - נועדו כדי לאכול בחיפזון.
זאת אומרת, החיפזון מלמד אותנו שיציאת עם ישראל ממצרים היא דבר עליון כל כך, שאיננו מתאים לכלים הטבעיים של העולם. יציאת עם ישראל לחירות היא יציאה שחייבת לבוא בחיפזון, כלומר, חייבת להיעשות בדרכים שמעל הטבע.
ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף התברר שליציאת עם ישראל ממצרים הייתה השפעה גם מחוץ למצרים, השפעה על העולם כולו. מכות מצרים פעלו בכל איתני הטבע והחלו את תיקונם, קריעת ים סוף היוותה שיא של הופעה אלהית בתוך המציאות הטבעית, מתוך השגחתו על עם ישראל. למעשה, כל אלו מלמדים אותנו על המשמעות הרחבה של יציאת מצרים, מעבר לגאולתם הפרטית של ישראל.
מכל האמור עד כה, מתברר לנו שביציאת עם ישראל לחירות מתחיל למעשה תהליך תיקון העולם; היציאה ממצרים החלה את התיקון של כוחות הרשע בעולם. החיפזון של יציאת מצרים, המדרגה האלהית המיוחדת שנתגלתה ביציאת מצרים, היוותה בשורה חדשה לכל העולם.
בעקבות כך, מיד לאחר קריעת ים סוף, בא עמלק ונלחם עם ישראל. האמירה המשמעותית של יציאת ישראל לחירות, הקריאה למוסריות, תיקון ואלהות בעולם - מרתיעה את אומות העולם, ובתגובה מופיע עמלק ומנסה להתמרד ולהלחם כנגד קריאה זו.
עליו ללמוד מהחיפזון של יציאת מצרים שגאולת ישראל היא דבר על טבעי שאיננו פועל בדרכי הטבע של העולם. עלינו לזכור זאת בשעות קושי ותמורות במהלך הגאולה, להאמין בהשגחת ה' עלינו, ולקוות כי נזכה לראות בחיפזון ה' בהצלתנו וגאולתנו השלמה.
[1] 'אור חדש' בהקדמה "כי הדבר שהוא בזמן..." וכן במהר"ל על ההגדה, עמוד נ"ג "כי מה שהיו יוצאים בחיפזון...".
[2] מאמרי ראיה, עמוד 165; עולת ראיה, ח"ב עמוד רפ"ז.
[3] מורה נבוכים חלק שלישי, פרק מו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
