ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
סיפורו של הפך הקטן מתחיל הרבה לפני שאנטיוכוס חלם להניח את כף רגלו על אדמת הקודש. באותו לילה, כשיעקב העביר את משפחתו בנחל יבֹק לארץ ישראל, הוא שכח מאחור פכים קטנים. בחזרתו לקחתם, תפס אותו המלאך והכניסו לקרב. הקרב על הפכים הקטנים.
סיפור זה יכול לשפוך קצת אור על סיפור החנוכה. מהו אותו פך קטן של שמן, ומה זה אומר לנו, בימים הללו בזמן הזה?
אור. חושך. צלליות
קצת פילוסופיה. התפיסה האפלטונית גורסת כי יש עולם אידאלי, ועולמנו המוחש הינו רק עולם של צללים. העולם הממשי הוא אשליה, צל על קיר. בהרחבה נאו-אפלטוניסטית (שהשתרשה בתפיסה הנוצרית הרווחת), ההבחנה בין העולמות קיימת גם במישור המוסרי, כך שהיחס לעולם החומר האשלייתי והבזוי, על כל מרכיביו, הינו יחס שולל. האיש העומד בראש הכנסייה – רווק. האידאל הינו לשאוף לרוח ולהתנתק מהחומר. בפועל, האדם נותר על הקרקע ומנתק את כבלי השמים. מצוות התורה הופכות להיות אלגוריות ותו לא. אלוהים נותר בשמים ובשטח הכנסייה, והעולם בחוץ חופשי לנפשו.
מנגד, כהמשך לגישה האפלטונית, נעמדה על רגליה האחוריות הגישה האריסטוטלית. בגישה זו, המציאות היא אחת ואין בלתה, והדרך היחידה לקנות ידע אודותיה, כל כמה שידע זה עשוי להיות פגום, היא באמצעות החושים.
על־פי תפישתו של אריסטו, אין טעם לחתור לעלות אל מחוץ לכלא החושים התת-קרקעי. גם אם יש עולם מעבר לעולמנו, הוא אינו בהישג ידנו (ושכלנו). לא ניתן לגלות את האמת האחת והיחידה. השאיפה הריאלית המקסימלית היא השגת "אי־סתירה": ידיעה חלקית ומוגבלת, שעל בסיס הידע המצוי ברשותנו אינה נסתרת. גם אם ישנו ממד שמעבר למציאות המוחשת, כל עוד לא ניתן לאשש את מציאותו ומאפייניו באמצעות בדיקה, ניסוי, חושים וכיוצא בזה, אין הוא יכול להיות מושא עיסוק, ומקומו בתחום האמונה האישית בלבד. גישה זו קנתה לה שביתה בעולם המדעי והמערבי בכלל.
העולם הבא בא
אלו ואלו דברי פילוסופים אנושיים, והלכה גדולה משניהם. צדק אפלטון באומרו שיש ממד עומק שלם נוסף לעולמנו המוחש, וצדק אריסטו באומרו שממד זה מעבר אלינו. האדם לא מסוגל להגיע לשם.
לכן ממד זה רכן אלינו. "וירד ה' על הר סיני" (ויקרא יט, כ) – וברש"י שם: "יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר: 'כי מן השמים דברתי עמכם', מלמד שהרכין שמים עליונים ותחתונים, והציען על גבי ההר כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם". מה שמעל השמים חדר לתחום הארץ, נותר שמימי ונתן לנו את המתנה הגדולה מכולן.
ולאחר עידן התנ"ך, כשהאלוהים שב ונעלם ובכך חנך את העולם – נתן לו להופיע ולהתחיל לדבר ולפעול; כשהנבואה ומקבילתה העבודה הזרה הלכו ונחלשו, והתורה שבעל פה והפילוסופיה האנושית עלו לבמה העולמית; רגע לפני הורדת המסך המטריאליסטי, היה הבזק חד פעמי שלא חזר על עצמו. נסים גלויים שהוכיחו קבל עם ועולם שאלוהים ברא ומנהיג. לאחר מכן שב החושך, אבל רגע הגילוי הזה הספיק כדי לקבוע את חג האורות.
נר לרגלי
הפילוסופים היוונים לא נמנו על באי מעמד זה, ולדידם פתרון לקונפליקט עולם האמת לא קיים, ובצדק. אולי לא לגמרי בצדק, כי לפני שה' דיבר עם העם שזה עתה נולד, הוא גם גילה את ייעודו של אותו עם: להיות "ממלכת כהנים", ממלכה שכולה כהנים, שליחי הא-ל העובדים בארץ ישראל, בית המקדש העולמי, בשירות האנושות. מציון תצא תורה לכל העולם, שיגלה מחדש את בוראו ואת עולמו שבא ומופיע וממלא באור ומשמעות את העולם החומרי.
בניגוד לנתק הפילוסופי בין הרוח לחומר, היהדות מחדשת כי בין קודש לחול יש הבדלה: לשניהם יש מקום וייעוד, כל אחד בתחומו. האור צריך להופיע, והוא יכול לעשות זאת רק בסיוע כלים, אמצעים, נרות, מעשים.
אם נחזור לפך השמן, הזוהר הקדוש (פרשת בלק קפז, א) מפרש את הפסוק "החכם עיניו בראשו", שמבטו והתעסקותו של בעל החכמה נתונים למה שמעליו, לשכינה השורה על ראשו. וכשהוא מתבונן בכך, הוא יודע שה"נר" הדלוק על ראשו, השראת השכינה, זוקק "שמן". וחומר הבעירה של השראת השכינה, מגלה הזוהר, אלו המעשים הטובים.
המצוות המעשיות הן הדרכים להשכנת השכינה בעולמנו החומרי. אלו הפכים הקטנים עליהם נאבק יעקב. לא "רוח הדברים" ו"העקרון" מתנפנפים בראש התורן, אלא קיבוע האידאלים בקרקע שתחת הרגלים. אהבת ה' שלנו אינה שכלית טהורה, אלא מתחילה בשכל, עוברת ומתעצמת ברגש ומניעה את כל הגוף והיכולות. "בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך".
הכהן הגדול הנכנס לקודש הקדשים ביום כיפור חייב להיות נשוי. קשר בין איש ואשה הוא "קידושין". הנר אינו שייך רק לאיש, אלא גם לביתו. רק בחומר יתבסס הרוח, ורק ברוח המנשבת יתרענן החומר ויקבל חיים ומשמעות. והחיבור לממד שמעבר, למי שאמר לשמן שידלוק, ממיס את גבולות החומר האיתנים. מעטים יכולים לרבים, יום אחד של שמן יכול להאיר שמונה. עם אחד יכול להאיר עולם שלם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
