ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
חוכמת החיים שבספר הזה מאפשרת להתבונן מזווית חדשה על הדלקת הנרות בחנוכה. בתלמוד נאמר שאסור לספור כסף אל מול נר החנוכה (שבת כב, א). עיון בספר 'הנסיך הקטן' מאיר על המשמעות המיוחדת של הלכה זו.
הדמות הבזויה ביותר בספר היא זו של איש העסקים המקדיש את חייו לספירת הכוכבים, מתוך מחשבה שבעקבות כך הם יעברו להיות בבעלותו. "ומה יוצא לך מזה שהכוכבים שייכים לך?" שואל אותו הנסיך הקטן. "אני עשיר", משיב איש העסקים. "ומה יוצא לך מזה שאתה עשיר?". "אני יכול לקנות לי עוד כוכבים..." (עמ' 41). יש כאן סאטירה על היחס של אנשים לכסף. במקום להיות אמצעי, הכסף הופך למטרה עצמה.
בפרק הבאה של הספר מופיעה הדמות האהובה ביותר ב'נסיך הקטן' - מדליק הפנסים. המדליק חי בכוכב לכת שכל דקה מסתובב, ולכן בכל דקה מגיע ערב חדש ומוטל עליו להדליק מחדש את הפנס. למרות הקושי הכרוך בהתמסרות התמידית לתפקידו הוא לא מוותר על המחויבות.
נשוב לתלמוד. האדם שמנצל את אור החנוכייה כדי לספור את כספו, כמו איש העסקים, מחליף את מה שלכל היותר הוא אמצעי, כסף, עם המטרה, האור. ראיתי פעם במנהטן שני שלטים המתריעים נגד המרדף אחרי כסף ומעמד. בשלט הראשון הופיעה תמונה של אב שמשחק עם בנו לצד הכיתוב "חצי כסף, כפול זמן", ובשני נכתב "מה הטעם להיות במסלול המהיר של החיים כאשר אין אף אחד שיחבק אותך בסוף".
לעומת איש העסקים עומד מדליק הפנסים, שעליו אומר הנסיך הקטן בליבו: "האיש הזה, כל האחרים היו בזים לו... בעיניי הוא היחיד שאינו נלעג. אולי מפני שהוא לא מתעסק בעצמו, אלא במשהו אחר" (עמ' 45).
עלינו לשאול את עצמנו מהו האור של נר חנוכה בשבילנו. עלינו להתבונן על החיים שלנו ולשאול מהו האור הגדול שאנחנו מחפשים, שאליו אנחנו משתוקקים ומוכנים להתמסר.
בהלכה שבה פתחנו, האוסרת לספור כסף מול החנוכייה, עולה אמירה נוספת. ספירת הכסף מבטאת את האמונה שהכמות היא הפרמטר הקובע בחיים. שני הניסים הגדולים של חנוכה, נס פך השמן וניצחון המעטים על הרבים, מלמדים את ההפך: הכמות היא לא הפרמטר הקובע בחיים, כי אם הרוח - "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'" (זכריה ד, ו).
זיכרון לברכה
אחד המסרים של הנסיך הקטן הוא שהשאלה הגדולה של החיים היא איך אתה מסתכל עליהם. שני אנשים יכולים להתבונן באותה תופעה ולראות דברים הפוכים. לעיתים אדם במהלך החיים יכול לצמוח ולשנות את המבט על המציאות, ודוגמת מופת לכך היא יוסף.
שני השמות שבחר יוסף להעניק לבניו מלמדים רבות על יחסו לחייו הקודמים. לבנו הבכור הוא קורא מנשה, "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" (בראשית מא, נא). "נשני" פירושו שכחה. יוסף מודה לאלוקים על שהצליח לשכוח "את כל עמלי", כלומר את הקשיים שהוא חווה, "ואת כל בית אבי". יוסף שוכח הכול – את הרע עם הטוב. הדחקת העבר מאפשרת לאדם שחווה אירוע טראומתי להתחיל חיים חדשים. דפוס דומה נוכל למצוא אצל ניצולי שואה רבים, שבחרו שלא לספר לילדיהם דבר על עברם באירופה – לא על המחנות ולא על החיים שקדמו להם, ואף לא על הוריהם ואחיהם, משום שכל זיכרון מן העבר עלול לפתוח מחדש פצעים ישנים.
אולם עם לידת בנו השני משתנה יחסו של יוסף לעברו: "ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלוקים בארץ עוניי" (בראשית מא, נב). יוסף בוחר לזכור את הסבל שחווה, ולא זו בלבד אלא גם לראות את הטוב שפקד אותו "בארץ עוניי". לאור זאת אולי נוכל להבין מדוע העדיף יעקב בברכתו בסוף ספר בראשית את אפרים על פני מנשה אף על פי שמנשה היה הבכור.
יש סיפור במדרש (תנחומא יז) המחדד את אותו כוח מיוחד של יוסף. המדרש מספר על תהלוכת הלוויה של יעקב, שהתחילה בדרכה חזרה למצרים וחלפה בדיוק ליד הבור שלפני עשרות שנים השליכו האחים את יוסף אליו. כאשר ראו אחי יוסף את הבור הם פחדו שמא בזירת הפשע ייכנע יוסף לרגשי הנקם ויפגע בהם. אולם שלא כמצופה, יוסף עמד מול הבור ובירך, "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה". סיפור זה, אשר חותם את מדרש תנחומא לספר בראשית, מבטא את המקום הנפשי והרוחני שיוסף הגיע אליו - הוא מסוגל להתבונן בכאב ולראות את הברכה בו. התכונה הזאת היא בחינתה של הדלקת נרות חנוכה, להביא את האור למקומות של החושך.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
