ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
לד. אָסוּר לָהּ לְהַיִּרְאָה• שֶׁתִּהְיֶה מֻפְרֶדֶת מֵהַחָכְמָה כִּי–אִם תָּמִיד תִּהְיֶה מְחֻבֶּרֶת לָהּ וְיוֹנֶקֶת מִמֶּנָּה, וּמִמֵּילָא מַשְׁפִּיעָה עָלֶיהָ, וְזֶה נוֹהֵג בֵּין בַּהַזְרָחָה הַכְּלָלִית• שֶׁל הַבְרָקַת הַיִּרְאָה וְהַחָכְמָה בַּנֶּפֶשׁ, בֵּין בְּכָל הַפְּרָטִים הַמִּסְתַּעֲפִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁעַל כָּל פְּרָט שֶׁל פְּרָטֵי הַיִּרְאָה צְרִיכָה הַחָכְמָה לְהָאִיר אֶת אוֹרָהּ, וּמִתּוֹךְ כָּל פְּרָט מִפְּרָטֵי הַחָכְמָה צְרִיכָה יִרְאַת אֱלֹהִים, בְּכָל עֲרָכֶיהָ, הַמַּעֲשִׂי, הַמִּדָּתִי, הָרִגְשִׁי, וְגַם הַדִּמְיוֹנִי, לִהְיוֹת מִתְפַּרְנֶסֶת, וּמֵהַחִבּוּר הַמַּתְאִים שֶׁל אֵלֶּה שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת מְאִירָה נִשְׁמַת הָאָדָם, וְהוֹפָעַת הַתְּשׁוּבָה, רְווּיַת הָעֵדֶן, הַשִּׂמְחָה וְהַחַיִּים, בָּאָה לָעוֹלָם.
השאיפות השכליות הבהירות
לה. הַשְּׁאִיפוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת הַבְּהִירוֹת מְרוֹמְמוֹת אֶת הָאָדָם מֵעַל חוּג הַמַּעֲשֶׂה הַמְצֻמְצָם•. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְבֻסָּסוֹת יָפֶה הֵן מְזָרְזוֹת אוֹתוֹ בְּתִקּוּן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל לְהַבָּא וּמְיַשְּׁרוֹת לְפָנָיו אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים. אָמְנָם פּוֹעֲלוֹת הֵן גַּם כֵּן סִקּוּל דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר, שֶׁאֵין קִלְקוּלֵי הַמַּעֲשֶׂה חוֹסְמִים אֶת אֹרַח חַיָּיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכִּיר בִּבְהִירוּת עַד כַּמָּה אוֹר הַדַּעַת, הַמְכִינָה וּמְיַסֶּדֶת אֶת הַתְּשׁוּבָה, עוֹקֵר אֶת כָּל שָׁרְשֵי הָרַע מִיסוֹדָם הָעִקָּרִי וּמַחֲזִירָם לְטוֹבָה, וּזְדוֹנוֹת מִתְהַפְּכִים לִזְכֻיּוֹת.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
114 - אורות התשובה פרק י"ד ל"א-ל"ג
115 - אורות התשובה פרק י"ד ל"ד-ל"ז
116 - אורות התשובה פרק י"ד ל"ח-ל"ט
טען עוד
לו. כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִהְיוֹת דַּוְקָא צַדִּיק גָּמוּר•, קָשֶׁה לוֹ לִהְיוֹת בַּעַל תְּשׁוּבָה•. עַל כֵּן רָאוּי לוֹ לָאָדָם, שֶׁתָּמִיד יָשִׂים אֶל לִבּוֹ אֶת הַשְּׁאִיפָה לִהְיוֹת בַּעַל תְּשׁוּבָה• שָׁקוּעַ בְּרַעְיוֹן הַתְּשׁוּבָה וְשׁוֹאֵף לְהִתְגַּשְּׁמוּתָהּ הַמַּעֲשִׂית, וְאָז תּוּכַל תְּשׁוּבָתוֹ לְהָרִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, עַד מִדַּת צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וּלְמַעְלָה מִזֶּה.
נשמות הצריכות תמיד לתשובה
לז. בַּעַל תְּשׁוּבָה מֻכְרָח לָלֶכֶת בִּדְרָכִים עֶלְיוֹנִים, בְּאָרְחוֹת חֲסִידוּת וּמַחֲשָׁבָה קְדוֹשָׁה•. אָכֵן יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁנּוֹלָדִים בַּטֶּבַע לִהְיוֹת אֶפְשָׁר לָהֶם לִהְיוֹת צַדִּיקִים מֵעִקָּרָם*. וְהֵם גַּם אִם נִזְדַּמֵּן שֶׁחָטְאוּ וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, יְכוֹלִים אַחַר תְּשׁוּבָתָם לִהְיוֹת בְּאָרְחוֹת חַיֵּיהֶם בְּדֶרֶךְ צַדִּיקִים דְּמֵעִקָּרָא•, לֹא בְּתִגְבֹּרֶת לַהֶבֶת קְדֻשָּׁה נִכֶּרֶת וְחוֹשֶׁקֶת תְּדִירָה. אֲבָל אוֹתָם שֶׁמִּטִּבְעָם יֵשׁ בָּהֶם נְשָׁמוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁתָּמִיד הֵם צְרִיכִים לִתְשׁוּבָה, הֵם הֵם הַקְּרוּאִים לִהְיוֹת חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ.
___________________________
לְהַיִּרְאָה - יראת ה', היחס הנכון לקב"ה. הַזְרָחָה הַכְּלָלִית - השפעות כלליות. חוּג הַמַּעֲשֶׂה הַמְצֻמְצָם - פרטי המעשים שהאדם מורגל בהם. דַּוְקָא צַדִּיק גָּמוּר - שאין לו נפילות כלל. קָשֶׁה לוֹ לִהְיוֹת בַּעַל תְּשׁוּבָה - בעל ניסיונות ומאבקים, נפילות וניצחונות. הַשְּׁאִיפָה לִהְיוֹת בַּעַל תְּשׁוּבָה - בעל שאיפה תמידית להתקדמות ותיקון. בַּעַל תְּשׁוּבָה מֻכְרָח וכו' - בעל תשובה צריך להטות את מעשיו להנהגה חדשה ועוצמתית בקדושה. דְּמֵעִקָּרָא - כבתחילה.
ביאורים
יראת ה' הכרחית לכל אדם ובפרט לבעל התשובה שעליו לפרוש מהחטא. בלב הרבה אנשים נטועה מחשבה שיראת ה' שייכת לכוחות הרגש, ולכן אין צורך בלימוד שכלי כדי לפתחה. אך ההיפך הוא הנכון, כדי להיות ירא ה' באמת יש צורך בלימוד עיוני ומעמיק בענייני היראה [עיין בהקדמה למסילת ישרים]. יניקת 'עבודת היראה' מהחכמה הלימודית צריכה להיות תמידית. לא די בבירור באופן כללי , כיצד האדם מגיע ליראת ה', אלא יש צורך בלימוד ובחשיבה, כיצד לבטא במעשים את פרטי היראה. עקב יניקת 'היראה' 'מהחכמה' נוצרת גם השפעה הפוכה וכך החשיבה השכלית מתקדשת מתוך הדרכתה של היראה.
כדי להתעלות בעבודת ה' לא די ביראה שהיא מביאה בעיקר ל'סור מרע', אלא יש צורך גם בשאיפות גדולות שיובילו את האדם במעלה 'עשיית הטוב'. השאיפות הגדולות נותנות לאדם מרץ לעשייה העתידית, ומדריכות אותו בדרך הישר. השפעת השאיפות הגדולות לא מסתכמת בחיים העתידיים בלבד, אלא בכוחן לתקן את העבר. החטאים פיתחו באדם רצונות רעים ורדודים המקשים על האדם בתהליך התשובה. אולם בכוח השאיפות הטהורות לרומם שוב את הרצון, ולגייס את כל כוחות האדם, שהשתמש בהם עד עתה לעשיית זדונות, לשם עבודת ה' – "זדונות נהפכים לזכויות".
ידועה הדרכתו של הרמב"ם שאדם הנוטה לדרך קיצונית מסוימת, עליו לנטות לקיצוניות השנייה כדי להגיע לדרך הישר. ברוח זו מדריך הרב את בעלי התשובה. בעל התשובה היה שרוי במציאות הנמוכה של החטא, וכדי לתקן את דרכו עליו לנהוג לעת עתה בדרך קיצונית נגדית. עליו לנהוג בחסידות ולדבוק בשאיפה לתשובה. אולם יש אנשים בעלי אופי שונה, להם מתאים יותר לנהוג על מי מנוחות, בדרך המאוזנת מיד לאחר חזרתם בתשובה. וישנו גם סוג שלישי של אנשי קודש להם מתאים לנהוג באופן קבוע בהנהגותיו הקיצוניות של בעל התשובה.
הרחבות
* בין בעל תשובה לצדיק
בַּעַל תְּשׁוּבָה מֻכְרָח לָלֶכֶת בִּדְרָכִים עֶלְיוֹנִים... יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁנּוֹלָדִים בַּטֶּבַע לִהְיוֹת אֶפְשָׁר לָהֶם לִהְיוֹת צַדִּיקִים מֵעִקָּרָם. הרב קוק מבדיל כאן בין שני סוגים של בני אדם. כאלה שתכונתם מאפשרת להם ללכת בדרך של צדקות ללא עליות וירידות מרובות, לעומת כאלה שכל הזמן צריכים להיות עסוקים בתשובה, ש"הם הם הקרואים להיות חסידים ואנשי קודש".
חילוק דומה, מצינו בדבריו בפסקה שכותרתה: 'האופי הקבוע והמתנודד': "ישנם אנשים אשר עשה אלהים אותם ישר, שתכונתם שוקטה , וההדרכה הישרה והמנוחה הפנימית היא גורלם הקבוע להם. אמנם אם יתיגעו בתורה, במוסר ובחכמה יעלו במעלות גדולות, אבל בכל אופן הנם אנשי יושר טובים והגונים. גורלם של אלה הוא להיות עסוקים במקצעות המעשים בפועל או בחכמות המעשיות. הצד המוסרי שלהם עומד הוא על עצמו , על עמדו ומנוחתו, יוכל להיות שלא יעלה למעלה רוממה, אבל גם לא ישפל למדרגה שפלה.
אבל סוג שני נמצא שאין בהם מנוחה , עומדים הם תמיד בשיקול, להיות עולים עד לרום שמים , או גם לרדת למעמקי תהומות . אלה צריכים הם לתקן את אישיותם הרוחנית מדי יום ביומו. אלה כשיסגלו לעצמם את אותה הדרך שהם צריכים לה, יעלו מעלה מעלה, אבל אם יעזבו אותה, עלולים הם לרדת מטה מטה. אלה הם שהם צריכים להיות עסוקים תמיד בתורה ועבודה, במוסר וברגשי קודש, וחלילה להם לפרש לדרך ארץ, ולחכמות מעשיות" [אורות הקודש ג, מוסר הקודש פח].
שאלות לדיון
א. מדוע כל כך חמורה יראה שהיא נפרדת מחכמה? וכי אין לה ערך כשלעצמה?
ב. כיצד ידע אדם אם הוא מאלה שנולדו עם טבע להיות צדיק ואין הכרחי לו להיות חסיד?
להצלחת קידר קלמן בן יצחק ומשפחתו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
