ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
בעת שבה ישמעאל עוד היה ילד וכמעט מת בצמא, היו מלאכי השרת מקטרגים כנגדו ואומרים: ריבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו באר? והקב"ה משיב להם: עכשיו הוא צדיק או רשע? אמרו לו המלאכים: צדיק. אמר להם: אני דן אותוֹ לפי המעשים שעושה עכשיו.והיכן המית ישמעאל את ישראל בצמא? מספרים לנו חז"ל, כי בעת שנבוכדנצר הגלה את ישראל, היו ישראל אומרים לשוביהם: בבקשה מכם, הוליכו אותנו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו. והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומביאים להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים. והיו ישראל סבורים שאותם נודות נפוחים מלאים מים, אך כשהכניסו הנודות לתוך פיהם – נפתחו הנודות, והרוח שהייתה בהם נכנסה לגופם של ישראל ומתו.
שאלה מפורסמת היא: למה בן סורר ומורה נידון למיתה על שם סופו, שמא יעמוד על פרשת דרכים וישדוד מהבריות? הרי יש סיכוי שיעשה תשובה עוד קודם לכן; מאידך גיסא, למה ישמעאל נשפט לפי מעשים שהוא עושה עכשיו ועל-פיהם הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות? אם ישמעאל הוא עם אכזר, למה אלוקים מרחם עליו בדיוק בדבר שבו הוא מתאכזר לבני ישראל?
התשובה היא, כי את מי שה' אוהב ורוצה לחנך הוא מוכיח. כל העונשים שבאו על עם ישראל בגלות – נועדו לחנך אותו ולהשיב אותו לדרך הישר. "את אשר יאהב ה' יוכיח". לכן בן סורר ומורה נדון על שם סופו, בחומרת יתר מאשר ישמעאל.
לעומת זאת, מה שנראה רחמים כלפי ישמעאל אינם רחמים כלל. העם הזה נברא "פרא אדם", והוא מתעורר להציק לישראל כשהם חוטאים. אלוקים ברא אותם שיהיו שטן לישראל. שיהיה להם כוח מנגד, שישאיר אותם על דרך הישר.
דווקא את מי שאלוקים רוצה לגדל להיות עם חכם ונבון, הוא מדריך אותו בדרך ישרה מקטנותו. מי שצריך לגדול לעם שיהיה "אור לגויים", צריך להיזהר שלא להיות רעבתן. מי שנאמר עליו "ונברכו בך כל משפחות האדמה", צריך להיזהר שלא לאכול "אכילה מכוערת", לא לקחת כסף מארנקו של אביו, לא לאכול בגסות כמו עשיו ולא לשבת בחברת פוחזים (רמב"ם ממרים ז). כשעם ישראל רואים את בני ישמעאל, הם יודעים לקשוט את עצמם ולא ליפול לבאר שחת חסרת מידות ודרך-ארץ.
ושבית שביו
על הפסוק "ושבית שביו", היה דורש גאון עוזנו ותפארתנו מרן רבנו יוסף חיים בעל הבא"ח זיע"א , בא היצר הרע לפני הקב"ה ומבקש ממנו שיתן לו איזה צדיק כדי להכשילו. הקדוש ברוך הוא שולחו לאחד הצדיקים ונותן לו רשות להכשיל אותו. אותו צדיק רגיל לעלות על יצועו ולקרוא קריאת שמע, וגם ללמוד תורה עד שנרדם. והנה הסיתו היצר הרע לקום וללכת לתיאטרון. קם הצדיק והלך לתיאטרון, וראה את השחקנים רוקדים ושרים ואינם מתעייפים כלל. נוקפות להם השעות ומגיעה שעת חצות והם עוד רוקדים עד כלות הכוחות. חזר אותו צדיק לביתו, נפל על הקרקע, קרע את בגדיו ובכה בכי מר. אשתו ששמעה את בכיותיו נבהלה עד מאד ושאלה אותו לפשר הדבר. אמר לה בעלה: "הכיצד לא אבוש במעשי, הרי ראיתי אנשים פשוטי עם ששקועים בהבליהם עד השעות המאוחרות של הלילה, ואני עולה על מיטתי מוקדם"?! מעתה אני מקבל על עצמי להוסיף עוד שעות של לימוד בלילה, כך שאלמד תורה עוד יותר מאוחר, ובכך אסיר קטרוג מעם ישראל - זה נקרא "ושבית שביו".
זיוף במשקלות גורם לביאת האויב
"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" וסמוך לזה כתוב: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים "זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגירוי האויב שנאמר מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון"
ועל כך אומר בעל הבא"ח ע"ה, פעם החליטו ברחוב של הסוחרים בבגדד למנות אדם שיהא אחראי על המשקלות שיהיו מדויקים, ובאו לבקש רשות מהבא"ח. אמר להם הבא"ח: אין צורך, מכיון שכבר יש ממונה האחראי לכך. הלכו אותם סוחרים וחיפשו בכל השוק את אותו אחראי, אך לא מצאוהו. שוב הם חזרו אל הבא"ח ואמרו לו איננו מוצאים את הממונה? ענה להם הבא"ח: כתוב "מאזני צדק", אם יש מאזני צדק, ישנה ברכה, ואם לאו – אז ויבא קלון, יהיה הפסד, וזה השומר הטוב ביותר, וזו הבטחה של הקב"ה.
וכתוב כשאדם מוכר במשקל, תמיד יתן מעט יותר, ואם הסחורה שהוא מוכר יקרה מאד, לפחות יקפיד שהמאזנים יהיו בצורה מדוייקת.
עמלק - כהשתקפות של ראי
חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א , משל לאדם כפרי שהתארח אצל אחותו בעיר הגדולה. והוא לא ידע על ההמצאה הנקראת 'ראי'. והנה כשהוא נכנס לחדר, דלת הארון היתה פתוחה ומהמראה השתקפה דמות של אדם. כעס האיכר על שנמצא אדם אחר בחדרו, והנה גם הדמות שעמדה לפניו כעסה. הרים האיכר כסא כדי לזרוק על אותו אדם, והנה גם אותו אדם הרים כסא ורצה לזורקו עליו. יצא האיכר מן החדר בזעם ואמר לאחותו כי ישנו אדם זר בחדר. אחותו שהבינה עם מי יש לה עסק, אמרה לו שיאמר שלום לאותו אדם הנמצא בחדר ולא יגרום למריבה בניהם, וכן היה. והנמשל, עמלק - הוא השתקפות מעשיו של האדם, וככל שהאדם ישפר את מעשיו, עמלק יסתלק ממנו.
"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (כב, ו)
ידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש, כי המקום אשר יתגלה ממנו משיח צדקנו ויבוא לגאול אותנו במהרה בימינו – שמו קן ציפור.
וידוע שיש תשובה מהירה "אחישנה" ללא יסורים, אם רוצים אתם גאולה פתאום במקרה במהרה בבחינת "כי יקרא", עליכם להתעורר בתשובה הנקראת דרך – "יורה חטאים בדרך", וכן עסקו בתורה הקדושה הנקראת עץ חיים, ובזה תזכו לגאולת אחישנה.
"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ"
הגוף הוא הבית של הנשמה השוכנת בו, ואדם שעושה תשובה כראוי נעשה בריה חדשה ממש, וזה שאמר הכתוב כי תבנה בית חדש – שתעשה תשובה שלימה. הזהר לבל תחזור לסורך אלא "ועשית מעקה לגגך" – שתעשה גדרים וסייגים יותר ממה שגדרו לך, כדי שתקדש עצמך במותר לך. זאת ועוד, "ולא תשים דמים בביתך" – אל תהא מגמתך לדמים, לרכוש ולצבור הון בביתך, וכל אשר יפול ממך – לצדקה, לטוב לך בזה ובבא. (רבינו הבא"ח – "אדרת אליהו")
סליחות
א. זמן - מנהג הספרדים לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי המה ימי רצון. והאר"י ז"ל היה נוהג לומר סליחות מלה במלה עם הציבור החל מר"ח אלול.
ג. האשכנזים נוהגים לומר סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה. \עיין הגאון תקפ"א אות ח' ומשנ"ב ס"ק ו\. אם חל ראש השנה ביום ב' או ג' מתחילים האשכנזים "סליחות" במוצאי שבת בשבוע שקודם לכן, בכדי לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה. שבצירוף עם ימי הסליחות שבעשי"ת יהיו סה"כ עשרה ימים. \ויש עוד מספר טעמים לכך\.
ד. אפשר לומר "סליחות" רק אחרי חצות לילה ובשום אופן לא יאמרו "סליחות" או י"ג מידות לפני חצות לילה. \כה"ח שם ס"ק א' ב'\. יש מהאשכנזים שאומרים "סליחות" בלילה הראשון קודם חצות, ומקפידים בזה כיון שיש בו סליחה של "במוצאי מנוחה". וגם מי שהחזיק במנהג זה - טוב שישנה ויאמר "סליחות" אחר חצות הלילה.
ה. הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת "ותיקין". \עם הנץ החמה\. ואם איחרו - אפשר לומר סליחות אחר כך. \כה"ח שם ס"ק א, ב\. וישתדל עכ"פ בערב ראש השנה לומר סליחות קודם עלות השחר על מנת שיוכל לומר וידוי ונפילת אפים בסליחות. \עיין מג"א תקפ"א סעי' א' ומשנ"ב בהקדמה לסימן תקפא\.
ו. תיקון חצות וסליחות - תיקון חצות קודם לסליחות ולתלמוד תורה. על כן אם אדם ער אחר חצות, או שקם קודם עלות השחר יקדים לומר תיקון חצות, ואף אם יפסיד בכך אמירת סליחות. \כה"ח שם סק"ד\.
ז. מורים ות"ח - מורים ומלמדים צריכים גם הם להתאמץ לומר סליחות עם הציבור, וראוי להם לישון מוקדם על מנת שלא לפגוע בתלמידיהם וכדו'. \רמ"א יו"ד רמה סע' יז\.
י. ברכות השחר - מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת סליחות, יטול ידיו ויברך "על נטילת ידים", ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר סליחות. ואם קם כחצי שעה קודם עמוד השחר יאמר אחרי הברכות הנ"ל "תיקון חצות", ואחר כך "סליחות".
יט. מי שלא יכול לעמוד בסליחות, לפחות יעמוד בשעת אמירת י"ג מידות רחמים.
כב. אחרי "ושם נאמר" אומר הקהל בלחש "ויעבור ה' על פניו ויקרא", והש"ץ קורא מילים אלו בקול רם. ואחר כך כולם כאחד אומרים בקול רם "ה' ה' וכו'". וישחה מעט כשאומר "ויעבור" ויזקוף כשאומר "ויקרא".
כג. כשאומר "ה' | ה'" יטעים את ההפסק שבין שם "ה'" הראשון, לשם "ה'" השני. וכשאומר "ה' | ה'" יחזור וישחה מעט ויגביה רגליו מעט, וימשיך "אל רחום וחנון וכו'" ביחד עם הש"ץ. \עיין ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' יח, יט\.
כד. יאמר י"ג מידות במתינות, וטוב למנותן באצבעותיו. \עיין ספר הלכה שם סע' כא\.
כה. י"ג מידות הם "דבר שבקדושה", וכל דבר שבקדושה נאמר בעשרה. על כן יחיד אינו רשאי לומר שלש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים. \כה"ח תקפא ס"ק כו. עיין ספר הלכה שם סע' כג ומשנ"ב תקסה ס"ק יב\.
כו. אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות - יתפללו כסדר. וכשיאמרו "אל מלך" יאמרו עד "וכן כתוב בתורתך" ויאמרו י"ג מידות בטעמים. כאשר יתאסף מניין - יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו ממקום שפסקו, ואינם צריכים לחזור. \עיין שו"ע ת
ועשו בגדי קודש – באור פנך
עוד סיפר הרב על חכם אפרים הכהן ע"ה, שהיה מנהגו בכל שנה בשבת תשובה לשאת דרשה בבית הכנסת "אהל רחל", ולאחר הדרשה היו עוברים לפניו בזה אחר זה, מתברכים ושואלים ממנו דרך תשובה ותיקונים להורותם. בא אליו אדם אחד והביא לו "זבון" חדש, שהוא מעין גלימה, וחכם אפרים גער בו: אתה תעשה עוונות ותלביש אותי בזבון הזה?! עד שנשבר לבו של אותו אדם וקיבל על עצמו לשוב בתשובה שלמה.
ארפא משובתם אוהבם נדבה
סיפר הרב על ימי זקנותו של חכם צדקה הזקן, כשאושפז בבית חולים "הדסה" ושכב שם עמו בחדר אדם שהיה רחוק מקיום תורה ומצוות. חכם צדקה ע"ה ניסה להשפיע עליו ולשכנעו שיקיים מצוות ושישוב בתשובה לה', עד שאותו זקן אמר לו: די, אני באתי לבית החולים בשביל לקבל רפואות וטיפולים ולא לדברים אחרים. השיב לו חכם צדקה: ואולי בכלל כל מה שנהיית חולה ואושפזת ואנחנו כאן ביחד זה רק בשביל שתשמע דברי תשובה ומוסר!
עניתי בצום נפשי
סיפר הרב על הרש"ל הרב יצחק נסים ע"ה, שהיה מרבה לצום בסתר בלי שאף אחד ידע, היה צם בכל עשרת ימי תשובה, בתעניות ב'-ה'-ב' ובימי השובבי"ם בלי שאיש היה יודע, לא אכל בשר עשרות שנים, וכששמע על בעיות בכשרות הלחם נמנע גם מאכילת לחם.
ורצה מאוד לתקן ולגזור יום תענית ציבור קבוע לזכר השואה האיומה, וכל פעם לא עלתה בידו, עד שיום אחד הביא הרב לרב נסים את ספר התשב"ץ ח"ב סימן רע"א, והראה לו שכתוב שם שאין בימינו כוח לחכמים לתקן ולקבוע תענית לדורות, וגם ארבעת הצומות שאנו צמים זה משום שהם כתובים בנביאים ומכוח תקנתם חייבים לצום. אז שמח הרב נסים ואמר שעכשיו הוא מבין למה לא עלתה בידו תקנת הצום.
סיפר הרב, שלאחר ההלוויה של אחיו של הרב נסים, הגיע הרב נסים לביתו לפני כל המשפחה ורצה לשתות כוס קפה, והסתפק האם מותר לו לשתות קפה לפני סעודת ההבראה לאבלים, שתיערך כשכל המשפחה תגיע, או אסור. ונכנס לחדרו וישב וכתב במקום תשובה ארוכה להוכיח שמותר לשתות קפה לפני סעודת הבראה. ונדפסה התשובה בספרו "יין הטוב".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
